מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא חיה וקיימת

סבתא ואני בערב ראש השנה
סבתא בילדותה במחנה העקורים צלצהיים
ילדותה המעניינת של סבתא חיה

שמי חיה אייל, נולדתי במחנה עבודה באוסנבריק בגרמניה לאמי סבינה זלקוביץ'. כאשר הסתיימה המלחמה עברנו למחנה עקורים בצלצהיים שם גרנו כחמש שנים. זיכרונותיי משם הם בעיקר הביחד של כל המשפחה שנשארה. כולם גרו בבית אחד והיה בו חדר אוכל אחד בו כולם אכלו יחד.

בשנת 1949 אימא שלי ואני עלינו יחד לארץ מפרנקפורט באונייה "נגבה". זכור לי בהבזק הלילה שבו הגענו לארץ: כל האנשים היו על לסיפון וראינו מרחוק את אורות העיר חיפה. משם עברנו למחנה העולים ב"שער העלייה" שבו התקבצו כל שורדי השואה שהגיעו מאירופה. משם עברנו למעברת באר יעקב.

במעברה המגורים היו בצריף אחד ארוך עם הרבה מיטות. כל משפחה הופרדה זו מזו על ידי שמיכות שהיו תלויות מהתקרה. לשם הגיעה דודתי מרים, אחותה של אימא ולקחה אותי אליה לרחובות. שם התחלתי ללכת לגן. בהבזק אני זוכרת שכל הילדים בגן צחקו עליי משום שלא ידעתי לדבר שום שפה אחרת חוץ מגרמנית. הייתי ילדה שובבה וחולמנית. הבית של דודתי היה במושב "עקיר". בחצר היה עץ תות גדול לשם הייתי נעלמת מכל האנשים, יושבת וחולמת ומבקשת מאלוהים שאימא שלי תבוא ותיקח אותי אליה. בבית הספר הייתי שובבה מאוד והמורה הייתה קוראת לדודה מרים שתנזוף בי ותקרא אותי לסדר, כי הייתי מכה ילדים אם היו מציקים לי. פעם טיפסתי על עץ וקרעתי את השמלה ופחדתי לחזור הביתה. למרות הכל היו לי זיכרונות טובים משנותיי בבית הספר ברחובות שנקרא "בית חינוך". שמה של מורתי זכור לי עד היום: חוה יהלום. בכיתה הייתה לי חברה אחת טובה ושמה היה הילה סמילנסקי. היא הייתה בתו של הסופר יזהר סמילנסקי. מדי פעם הם הזמינו אותי אליהם לארוחת צהריים והרגשתי "בעננים". שם לימדו אותי  לאכול עם סכין ומזלג. אחרי ארבע שנים עברתי לביתה של אימא שלי ובעלה בקריית ים שליד חיפה. שם התחלתי ללמוד בבית ספר "מפלסים". גם שם הייתי מאוד שובבה אבל הייתי תלמידה טובה בלימודים. החיים בקרייה היו חיים של חופש. מסביב לקרייה היו הרבה דיונות של חול, היינו קרובים מאוד לים. הילדים גדלו בעיקר בחוץ כי הבתים היו קטנים וצפופים. היינו משחקים מחבואים, תופסת וקלאס. אמנם זו הייתה תקופת ה"צנע" ולא היה השפע שיש היום בכל הבתים, אבל היה מספיק כדי להתקיים ולהודות על כל יום.

האנשים ברובם היו ניצולי שואה. הם היו מתאספים בחבורות וכל אחד היה מספר את סיפורו האישי. מסביב לקרייה כל הזמן בנו בתים כדי לקלוט את כל העולים החדשים. פעם אחת היינו בהפסקה בבית הספר וראינו מרחוק משאיות פורקות ציוד חדש לעולים החדשים. כל הכיתה החליטה ללכת ולעזור וברחנו מבית הספר. ראינו את המורה עומד ומנפנף לנו בידיים וקורא לנו לחזור ללימודים. בבית הספר סיפקו לנו את כל הידע שהיינו זקוקים לו באותה עת ואפילו שיעורי כלכלת בית, שהיו מהנים ביותר. היינו חברים בתנועת הנוער "השומר הצעיר" והיה לנו "קן" מטופח, יצאנו לטיולים והיה לנו מדריך בשם מרדכי אורן מקיבוץ מעברות. אפילו יצאנו לטיול של יומיים ל"מוחרקה" שעל הכרמל. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת. בחגים נהגנו לחגוג בבית הספר במסיבות כיתתיות ובמיוחד זכור לי יום העצמאות. היינו צועדים ביום הזיכרון מבית הספר לכיכר המועצה ושם היו נפתחות חגיגות העצמאות שבהן היינו רוקדים במעגלים לצלילי אקורדיון עד אור הבוקר. אחרי שמונה שנות לימוד התקבלתי לתיכון 'קריית חיים'.

הזוית האישית

עומרי: סבתא יקרה שלי! שוב עברתי איתך את החוויה של תכנית הקשר הרב דורי והיה לי לא פחות כיף מאשר בשנה שעברה. תודה לך שהסכמת לבוא שוב ולספר לי עוד מסיפור חייך המעניין. את תמיד אומרת שאת יכולה לכתוב ספר ממנו. היה לי ממש כיף השנה. אני מאוד מעריך שפינית זמן ובאת לחטיבה כדי לספר לי את הסיפור שלך למרות שהמפגשים התקיימו בימי שישי. גם בסיור בבית התפוצות נהניתי מאוד ורק רציתי להמשיך להיות ולבלות איתך. אוהב אותך מלא!!!!! הנכד שלך עומרי.

סבתא חיה: עומרי ציפור קטנה שלי!! זו השנה השנייה שבה אני משתתפת איתך בתכנית הקשר הרב דורי ואני חושבת שהשנה הגענו למקומות בקורות חיי שאפילו אני הופתעתי שעדיין זכורים לי. שמחתי לשתף אותך. היית קשוב ונכון לשמוע את כל הסיפורים שעלו בזיכרוני. הייתה לי הזכות להכיר את מרכזת התכנית הגברת עדנה כהן, שהצליחה לגרום לכל המשתתפים לפתוח את סגור ליבם ולשתף את כל הקבוצה בחוויות ובזיכרונות שלהם. לא כולנו בקבוצה שורדי שואה, והיו סיפורים מאלפים שהיה מעניין ומרתק לשמוע. הנכונות של האנשים לספר ולשתף הייתה מעל ומעבר. למרות הזמן הקצר שהיינו יחד, לדעתי נוצר קשר בין כולם. במיוחד תרם לקשר הסיור בבית התפוצות שהיה מרגש ומעניין מעל ומעבר. לסיום – ישר כוח לכל העוסקים במלאכה .לדעתי התכנית היא מאחת החשובות הקיימות שמאפשרת את הקשר בין הסבים והסבתות לנכדים ולנכדות שמוכנים וקשובים לשמוע את הסיפורים (ובימינו זה לא מובן מאליו…). אני חייבת לציין שנכדי עומרי מוכן יותר לשמוע ממה שאני מוכנה לספר, ואם תהיה עוד שנה תכנית בבית הספר אנחנו נבוא שוב.

אוהבת את כולם ומקווה שעוד ניפגש, אור ואהבה,

חיה אייל

סבתא חיה תרמה סיפור נוסף למאגר: סבתא חיה שורדת ובועטת

מילון

מחנה עקורים
מחנה שבו אספו אנשים ששרדו בשואה לשם התארגנות מחדש ושיקום.

נגבה (אונייה)
"נגבה" הייתה אוניית הנוסעים השנייה שנרכשה על ידי חברת הספנות הישראלית צים, ומשימתה העיקרית הייתה הבאתם ארצה של מאות עולים ופליטים, בשנותיה הראשונות של המדינה. במשך 8 שנים, עד מכירתה לגריטה בסוף 1956, הפליגה האונייה בקו בין חיפה לנמלים באיטליה, קפריסין ומרסיי, כשהיא עוסקת בהבאת עולים מאירופה, צפון אפריקה ומצרים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני זוכרת שכל הילדים בגן צחקו עליי משום שלא ידעתי לדבר שום שפה אחרת חוץ מגרמנית“

”אין דבר העומד נגד הרצון “

הקשר הרב דורי