מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבתא חוה על שורשיה מכפר תבור

נולדתי בנתניה, בשנת 1936 בשנה הזו היו מאורעות 1936, היה מסוכן לנסוע לבית חולים וסבתא דינה (אמא של סבתא חווה) ילדה אותי בבית בחג שמחת תורה. תמיד סבתא דינה (סבתא רבתא של רונה),הייתה אומרת שכולם רקדו עם התורה ואני רקדתי איתך.

כיום חווה גרה בנתניה עם בעלה יעקב שנולד בחדרה בכפר ברנדס. הם הכירו שם. יש להם 4 ילדים והם מפוזרים בארץ: מוטי פנסקי-פרופסור, הדר פנסקי גלנור-מורה לבלט עם שני תארים בתקשורת. אברהם פנסקי (ממי ,אבי), עובד בתעשייה אווירית בשיווק מוצרי התעשייה, נדב פנסקי – למד תואר ראשון בהיסטוריה ועובד בנייר חדרה. 

 

סבתא של סבתא חווה מצד אבא של חוה: (שמה היה לאה), גרה בכפר תבור אבל נולדה בצפת וגם אמא שלה נולדה בצפת. לאמא של האמא קראו פנינה (ביידיש: פרל), סבתא חווה תמיד בכל החופשים הייתה נוסעת לכפר  תבור.

 

אבא של סבתא היה מושיב את סבתא באוטובוס לבד (סבתא הייתה בת 7-8) והיה מבקש מהנהג שיוריד את סבתא בכפר תבור (מסחה). סבתא של סבתא (לאה) הייתה מחכה בתחנה ולוקחת את סבתא הביתה ובדרך הייתה אומרת לסבתא חווה אם יש לי פודינג אז אני לא קונה לך גזוז אבל אם אין לי אני אקנה לך גזוז (גזוז-סודה עם קצת פטל),זה היה מעדן!!!

 

ככר השומר, שכונת המייסדים, כפר תבור ( ויקיפדיה)

 

 

סבתא פנינה היא סבתא רבתא של סבתא חווה, הייתה עיוורת ומבוגרת מאוד, הייתה מלטפת את סבתא חווה ואומרת אוי כמה שאת יפה, למרות שהיא לא ראתה כלל. סבתא פנינה הכינה לה תכריכים כדי שיהיו במקרה שהיא תמות, מכיוון שבכפר לא היה איפה לקנות ולהשיג תכריכים. היה אדם אחד שקראו לו הרשקוביץ' שהיה אחראי לכל הקבורה בכפר, כשהיה נפטר מישהו מהכפר הוא היה בא אל סבתא פנינה ומלווה ממנה את התכריכים שהיו בארון והיה אומר לה כשאני אסע לטבריה אני אביא לך תכריכים אחרים וחדשים. לטבריה לנסוע לא היה כל כך קל כי בזמנו לא היו מכוניות אלא הייתה עגלה עם סוס. סבתא פרל נפטרה בגיל 116.                                                                        

סבא יצחק (בעלה של סבתא לאה), הכריחו אותו להתגייס לצבא הטורקי ששלט בארץ בזמן ההוא ושם הוא חלה ונפטר בגיל 35 והוא קבור בבית העלמין של כפר תבור.

כשסבתא חווה הייתה ילדה בכפר לא היה חשמל ולא היה מים, המים היו מגיעים  בשעה שלוש אחרי הצהריים לצינור באמצע הכפר והיו ממלאים שתי חביות בחצר ועם אלו היו משתמשים ליום אחד (כולל חקלאות בעלי חיים וגם הבית.) הם היו מחכים לזה כל כך משום שאם לא מלאו מים בזמן היו מפסידים את המים ולא היה במשך היום.

בבית של לאה היו שלושה חדרים בלבד ומטבח עשוי צריף ובחוץ היו השירותים. ובצריף היו קורות עץ על הקירות, ועכברושים היו מטיילים למעלה וזה היה ממש מפחיד את סבתא חווה בתור ילדה קטנה. לא רק עכברושים היו אלא היו גם- עקרבים! ואבא של סבא היה אומר:"לא להכניס את הרגל לנעל עד שלא בודקים שאין עקרבים בתוך הנעל." עקרבים היו גם מטיילים על הקירות. והיה מסוכן ביותר! 

סבתא לאה הייתה אופה לחם בטאבון, היה טאבון בחצר והיא הייתה אופה עוגות בטאבון ממש כמו תנור ביתי!סבתא דינה נולדה בזכרון יעקב ב1908 וכמובן גדלה בזכרון. הם היו 9 ילדים במשפחה והם גרו בשכנות עם משפחת אהרונסון.סבתא דינה הייתה בת 8 כשהטורקים תפסו את שרה אהרונסון והיא תמיד סיפרה ששמעה את צעקותיה של שרה כשהטורקים עינו אותה. היא שמעה גם את הירייה כשירתה בעצמה והתאבדה כי לא רצתה שיענו אותה ושתגלה את סודות המחתרת.

 

סבא אברהם (אבא של סבתא חווה): נולד גם בכפר תבור ועבר עם סבתא דינה יחדיו לנתניה. בשנת 1930 הגיעו לנתניה והיו בין המתיישבים הראשונים. מה זה להיות מתיישבים ראשונים?

המתיישבים הראשונים שבנו את נתניה נקראו בני בנימין ושמם היה משפחת סגל שהגיעו מטבריה,משפחת ברקוביץ' שהגיעו מזכרון יעקב, משפחת קראוז הגיעה מכפר תבור (מסחה) (המשפחה של סבתא חווה.) משפחת ליברמן מפתח תקווה, משפחת רומן מטבריה, משפחת בוקששטר מראש פינה והיו עוד הרבה משפחות שהגיעו לבנות את נתניה מיסוד המעלה, מאילנייה (סג'רה), יבניאל, מטבריה, ממטולה וגם מפתח תקווה. 

 

סבא אברהם עבד בתור פועל בניין וגם בחפירת בארות וגם בפרדסים.סבא היה איש ההגנה והוא היה נשק (נשק-אדם שמתקן נשק), בנתניה מתחת לבית הקברות הישן שבו קבורים סבא אברהם וסבתא דינה היה סליק (סליק-מחבוא של נשק) ובלילות הוא ועוד חבר היו יושבים בסליק ומתקנים את הנשקים! ללא ידיעה של הבריטים ששלטו בזמן ההוא.היה להם פחד שמא הבריטים יגלו את הסליק ייתפסו אותם וייאסרו אותם ולא רק זה סבא אברהם היה גם ממקימי תחנת הכוח של רוטנברג בנהריים.

     

סבתא חוה הייתה ילדה קטנה בת 11 כשקמה מדינת ישראל והיא זוכרת שסבא אברהם (אבא שלה), העיר את סבתא מהשינה ולקח אותה אל כיכר ציון בנתניה. שם כולם רקדו מסביב לכיכר- הורה והיה שם שמח ביותר בגלל הקמת המדינה… 

 

למחרת בבוקר האוטובוס הראשון שנסע לירושלים עבר דרך כפרים ערביים משום שלא היו דרכים אחרות וכל הנוסעים התרגשו ושמחו, והערבים פתחו בירי ורצחו הרבה נוסעים וביניהם- נערה מנתניה שנסעה להתחתן בירושלים, את משפחתה הרגו גם. כיום ביתם נשאר עומד באמצע העיר ללא נפשות חיות.

 

כפר תבור: "כפר תבור היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. כפר תבור שוכנת למרגלות הר תבור שבגליל התחתון המזרחי. המושבה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. "

 

"המושבה כפר תבור נוסדה ב-25 באוקטובר 1901, י"ב בחשוון תרס"ב, על ידי קבוצה של בני הדור השני מהעלייה הראשונה. הקבוצה מנתה 21 משפחות שמוצאן מהמושבות זכרון יעקב, מטולה, ראש פינה ושפיה. בראשית ההתיישבות, בחרו התושבים להמשיך ולקרוא למקום "מֶסְחָה" – כשמו של היישוב שהתקיים במקום עד המחצית השנייה של המאה ה-19".

 

תשע"ה