מאגר סיפורי מורשת

לסבתי קוראים חדווה, שפרושו שמחה. היא קרויה על שם סבתא שלה (אימא של אבא שלה) שקראו לה ביידיש פרידה-שמחה.

כאשר סבתא התחתנה עם סבא שם המשפחה היה קרויטורו שפירושו ברומנית חייט. אחרי ארבע שנות נישואין סבא וסבתא שינו את השם לקורטוב. היא הייתה מאוד שלמה עם השם העברי החדש שפירושו מעט-מטוב.

שם המשפחה הקודם של סבתי היה לטוכה וכאשר הייתה בכיתה ד', אבא שלה החליף את שם המשפחה לבר-ישי. סבתא מאוד אהבה את השם החדש. ישי על שם אבא של סבא של סבתי (ישעיהו).

ילדות

סבתא חדווה נולדה בבית יולדות ברחובות, בית היולדות היה הכי קרוב לעיר רמלה.

סבתא נולדה בתאריך 19/2/1949, כל שנה ביום הולדתה היא מארגנת מסיבה גדולה למשפחה המורחבת וגם לכל חבריה.

סבתא חדווה היא הבת האמצעית (סנדוויץ') היא לא קיבלה יחס שונה אבל הייתה מאוד דעתנית ועמדה על שלה. ובמשפחתה אחות בכורה ואחות צעירה, סך הכל שלוש אחיות.

לאחות הבכורה קוראים רחל והיא גדולה מסבתא בשנה וחצי, רחל ניגנה מאוד יפה על אקורדיון וכל מסיבה ניגנה על הכלי וכשהייתה יותר מבוגרת ניגנה בגני הילדים כמורה לריתמוזיקה בעיר רמלה.

לאחות הקטנה קוראים זיווה שהיא צעירה מסבתא בחמש שנים והיא הייתה גם כן גננת בעיר רמלה.

אביה של סבתא הגיעה לרמלה אחרי מלחמת השחרור, הערבים נטשו את הבתים והיהודים תפסו את הבתים.

סבתא מספרת שאביה תפס בית מאוד יפה ועשיר עם מרצפות עתיקות ואריחים יפים ושם היא עברה  את כל ילדותיה. ילדות מעניינת שכל יום עבר מוכר הקרח, מוכר החלב עם עגלה וכדי חלב, ומוכר הנפט מכיוון שהיו מחממים את הבית בעזרת נפט.

סבתא חדווה גדלה בעיר רמלה. כשהייתה לה בת מצווה, ההורים שלה התרגשו והכינו את כל הבית למסיבה מיוחדת. כל הכיתה הגיעה וסבא אברהם שם תקליטים גדולים (מספר 78) כולם שרו ורקדו וסבתא מאוד נהנתה.

הבית שבו סבתא גדלה היה יפה עם מרצפות עתיקות ואריחים יפים, מספר הנפשות בביתה היו שלוש אחיות והורים. אביה של סבתא הגיעה לרמלה אחרי מלחמת השחרור, הערבים שגרו בעיר נטשו את הבתים והיהודים תפסו אותם. בבית היו שלושה חדרים.

ליד ביתה של סבתא היה בית כנסת (של אשכנזים) וסבא רבא של סבתא וסבתא היו הולכים בחגים לבית הכנסת, וכל הילדים היו משחקים ברחבת בית הכנסת בכל מיני משחקים והשמחה הייתה גדולה.

סבא רבא של סבתא הביא אופניים גדולות לכל המשפחה רכבה על האופניים וסבתא בגלל שהייתה מאוד נמוכה וקטנה ורצתה לרכב על האופנים סבא רבא שלה ריפד את הכיסא כדי שסבתא תוכל לרכב על האופניים כמו כולם במשפחתה.

סבתא רבתא של סבתי, יום אחד קנתה בשוק ברמלה אקורדיון גדול מאוד, הביאה אותו לביתה של סבתא ומאותו יום סבתא ואחיותה התחילו ללמוד נגינה וכולם שמחו.

התחביבים של סבתא היו עיצוב תכשיטים מכפתורים ישנים שמצאה על בגדים ישנים (היא הכינה שרשראות וצמידים לה ולכל חברותייה.)

סבתא וחברותייה נפגשו במועדון הגדנ"ע, מקום זה היה מקום מפגש של כל החברים במשך כל השבוע (זה היה ביתה השני).

כל יום שישי סבתא וחברותייה נפגשו ורקדו ריקודים סלוניים לצלילי התקליטים (סבתא דאגה כל יום שישי להביא את  הפטיפון למועדון, במועדון זה סבתא הכירה את סבא ולימים התחתנה איתו.)

באותה תקופה הייתה צעדת ארבעה ימים, שכל החיילים ואזרחים צעדו ובסופו של היום הרביעי והגיעו לירושלים. ביום השני של הצעידה הגיעו כל הצועדים לרמלה (ליד ביתה של סבתא היה שדה גדול, ששם נפגשו כולם, נחו ולמחרת צעדו עד לירושלים. סבתא וחברותייה הכינו שרשראות פרחים מחרציות והעניקו לכל החיילים והחיילות במתנה.

כשסבתא גדלה והייתה בת 17 גם היא הצטרפה עם כל החברים ממועדון הגדנ"ע לירושלים, סבתא מספרת שלא תשכח תקופה זו.

בכל שנה בליל הסדר אברהם סבא רבא של סבתא, שהיו לו עוד שני אחים (דוד יהודה שגר בחיפה ודוד צבי שגר בגבעתיים), כל שנה עשו אצל אח אחר ליל הסדר. סבתא מאוד התרגשה לפני ליל הסדר ועזרה לאמה בכל ההכנות לחג והשמחה הייתה גדולה מאוד מאוד.

לסבתא רבתא של סבתא היה קול מדהים והיא לימדה את סבתא שירים של הזמרת יפה ירקוני ושושנה דמארי וכל יום שישי, בערב שבת שרו שירים שתורגמו מרוסית לעברית כמו: לבלבו אגס וגם תפוח, קלינקה, תכול המטפחת, הקוזקים ועוד.

כשסבתא הייתה קטנה, מאחר ולא היה חשמל בבתים מידי ערב ישבו האמהות על שרפרפים בחוץ והילדים היו משחקים לידם עד שירדה החשכה. המשחקים היו: קלאס, חבל קפיצה, תוקע עם סכין, מחניים, תופסת ודג מלוח.

לימודים ונעורים

סבתא למדה בגן הילדים דתי בשם "סיני "ולגננת של סבתא קראו רבקה ולסייעת אסתר.

סבתא מאוד אהבה את הגן וזוכרת במיוחד את הצגה "חנהל'ה ושמלת השבת" מכיוון שגילמה את חנהל'ה ולכבוד ההצגה שמלה לבנה.

סבתא למדה בבית ספר יסודי בשם "ממלכתי א" ואחר כך החליפו את השם ל"אריאל". זו הייתה התקופה היפה ביותר בחייה, המון חברים וחברות.

הדבר שהכי חרוט בזכרונה הוא שכל יום בשמונה בבוקר עשו מסדר בוקר לכל ביה"ס ושרו את המנון בית הספר, ("אור הבוקר יבשרנו, יום תורה ויום עמל") כל התלמידים שרו והתפזרו לכיתות. בהפסקות בבית הספר חגיגה וצהלה, רמקולים מתנגנים וכולם רוקדים.

סבתא למדה בתיכון דתי ברמלה בשם "שקדיאל", היא למדה 4 שנים וסיימה את התיכון. זו הייתה תקופת הנעורים לסבתא, התקופה היפה ביותר בחייה, מסיבות סלונים עם בנים ובנות (שם סבתא הכירה את סבא הפכו לזוג ולימים התחתנו).

האירוע העצוב ביותר שעברה בגיל זה שאביה קיבל דום לב ונפטר ביום הולדתה. סבתא לא תשכח יום עצוב זה.

סבתא לא התגייסה לצבא, היא קיבלה פטור כי נרשמה לסמינר והלכה ללמוד. היא הייתה עתודאית.

כשסבתא הייתה קטנה, פרצה מלחמת סיני. היא זוכרת תקופה זו מאוד כי לקחו את אביה למלחמה, וסבתא רבא נשארה עם שלוש ילדות קטנות. הפחד הגדול היה שביקשו להאפיל את החלונות בשמיכות גדולות ושחורות, כדי שלא יהיה אור ושהאויבים לא יראו את האור. המלחמה השפיעה מאוד על סבתא, היא זוכרת את יום הניצחון של המלחמה שהחיילים חזרו מהקרב על משאיות וכל האנשים עמדו לצידי הכביש וזרקו על החיילים סוכריות ופרחים. אביה של סבתא חזר הביתה והשמחה הייתה גדולה.

הקמת משפחה

סבתא וסבא היו שכנים בילדותם. כשבגרו נהפכו להיות בני זוג ואז הוא הציע לה נישואין.

סבתא וסבא התחתנו ב 14/8/1968 היא הייתה בת  18 והוא בן 19. החתונה הייתה בתל אביב באולמי "הנשיאים".

יש לסבתא המון תמונות מהחתונה, הן בצבע שחור לבן כי אז לא היו תמונות צבעוניות.

כשנולד הבן הבכור סבתא הייתה בת 19 וסבא בן 20. כשנולד הבן האמצעי סבתא הייתה בת 22 וסבא בן 23. כשנולד בן הזקונים סבתא הייתה בת 26 וסבא בן 27.

כיום לסבתא יש 3 בנים ו- 10 נכדים.

לימודים ותחום עיסוק

כרגע סבתא גמלאית, העיסוק הראשי שלה היה מנהלת גני הילדים ברמלה.

השכלתה היא 4 שנים תיכון, 3 שנים סמינר, תואר ראשון ותואר שני.

היום סבתא לומדת ומשתלמת בכל מיני קורסים שמקנים לה ידע, חוויות, טיולים, הכרת הארץ ועוד… סבתא אומרת: "הלימודים זה הכלי הטוב ביותר לידיעה בכל תחומי החיים. מעשיר את הידע, מרחיב את האופקים וככל שלומדים יותר נפתחים יותר ערוצים."

מקום העבודה הראשון של סבתא היה גננת בגן "וילנא" ברמלה, המקצוע נרכש בארץ בסמינר בפתח תקווה.

סבתא בחרה במקצוע זה מכיוון שאהבה מאוד ילדים קטנים ונהנתה מעבודתה מאוד מאוד, כל יום קמה עם שיר בלב ולכן עבד ברמלה 37 שנים כגננת. לאחר מכן עבדה 10 שנים כמנהלת גני הילדים ברמלה. מקצוע זה מלווה את סבתא לאחר הפרישה.

מנהגי המשפחה

כל יום שישי, בדרך כלל נפגשים כל המשפחה מורחבת בביתם של סבתא וסבא, ועורכים קבלת שבת. כלומר, שולחן ערוך לתפארת, קידוש על היין וברכת המוציא על הלחם.

החביבים על סבתא הם: ראש השנה, חנוכה, פורים ופסח.

בראש השנה ובפסח כל המשפחה המורחבת, משתדלים להגיע בבגדים חגיגיים. השולחן ערוך יפה והרבה ממטעמי החג. בפסח קוראים בהגדה עד הסוף, וסבא קונה לנכדים מתנות ואומר שהמתנות מאליהו הנביא.

בחנוכה, כל המשפחה המורחבת מגיעה להדלקת נרות, סבתא מכינה סופגניות ולביבות. כל הנכדים מקבלים דמי חנוכה מסבתא.

בפורים כולם הגדולים והקטנים, מגיעים מחופשים.

לירן, הבן הצעיר של סבתא אחראי על צילומי התמונות ומצלם את כולם למזכרת. ההתכנסות, ההתרגשות וההכנות הופכים את החגים להכי חביבים.

סבתא שומרת על הנכדים באהבה רבה וכל יום חמישי אוספת לביתה את הנכדים (כמו גן ילדים) הנכדים נשארים לישון ובבוקר (יום שישי) קמים, מתארגנים לבית הספר וסבתא מסיעה ונפרדת מאיתנו.

תחביבים והיציאה לגמלאות

סבתא יצאה לחול בפעם הראשונה, כשהבן הבכור שלה היה בן 12 ובגיל 13 קיבל מסבא רבא וסבתא רבא מתנה לבר מצווה. היא ביקרה ברוב העולם, לאחרונה אוהבת מאוד להיות בחופשה בקרוזים ולהנות מהחיים.

התחביבים האהובים על סבתא הם: פיסול ואסתטיקה של הבית.

הפעילות שאתגרה את סבתא במיוחד הייתה: יציאה למצעד החיים בפולין, ביום השואה.

סבתא התעטפה בדגל ישראל, פרחים בידיים ודמעות בעיניים. כולם צעדו על מסילת הברזל שהגיעה לגטאות (בירקנאו) ולגטו ורשה. זה היה מסע מרגש עבור סבתא מאחר והוריה היו ניצולי שואה, היא הרגישה שהיא מגשימה את  חלומם – "לזכור ולא לשכוח."

סדר היום אצל סבתא לאחר היציאה לגמלאות שונה מיום ליום. סבתא התחילה להתנדב במשטרה כשוטרת, פעם בשבוע במשטרת ראשון. היא יוצאת להרבה טיולים, לימודים, נפגשת עם חברות והן הולכות למקומות בילויי שונים. כיום לסבתא יש הרבה זמן להיות עם המשפחה והחברות ולעצמה.

הזוית האישית

ליה: סבתא, היה לי חוויה מהנה מאוד איתך. הכרתי עלייך דברים שלא ידעתי לפני כן, התרגשתי מכל הסיפורים ונהנתי להקשיב להם וללמוד מהם. היה לי הרבה זמן איכות איתך ואני שמחה שכך, אוהבת המון ליה.

סבתא: ליה, הייתה לי את הזכות לשבת מדי שבוע איתך. נהננו יחד ולמדנו אחת על השנייה בעוצמה רבה, בשעה הזו היינו רק שתינו והתרגשנו עד דמעות. מקווה שהזכות והתוכנית המקסימה הזו תעצים ותהיה לי הזכות להיות עם עוד נכדים, אוהבת סבתא.