מאגר סיפורי מורשת

סבתא ענת נולדה בתל אביב, בבית חולים ליולדות הקריה, היום בית החולים איכילוב. סבתא נולדה להוריה שמחה ומיכל, ילדה שנייה במשפחה, אחות לרפי (משה רפאל). שמה בישראל נקרא חיה ענת. חיה היה שמה של אמו של אביה. (חשוב לציין שבשנים אלה היה מקובל לקרוא לתינוקות שנולדו בשני שמות. השם הראשון: על שם קרוב משפחה שנרצח בשואה או נפטר, השני לפי בחירת ההורים).

שם משפחה

מומחה לשמות משפחה פירט באוזני מספר גרסאות על פיהן נקבעו שמות המשפחה.

• לפי שם האזור, הכפר, העיר בה התגוררה המשפחה וכל התושבים נקראו בשם משפחה זה.
• לפי מקצוע, שעל פי רוב גם תאם את תכונות תואמות למשפחה, למשל: שריבר – היו בעלי כתב נאה – והיו ברובם סופרי סתם.
• לפי תכונות המאפיינות את המשפחה, בשילוב ראשי תרבות שחוברו יחדיו.

גרסטנהבר: גאון רב תוכן איש ציבור. בעלי נטייה פילוסופית גאון רב – לא במובן המקובל כיום אלא אנשי ספר מלומדים. ״הבר״ אנשי קהילה מעורבים בציבור ״חבר״.

מעלה אדומים

משפחת הברמן היתה חלק מ-60 המשפחות הראשונות המייסדות של העיר מעלה אדומים  ואזור התעשייה שלצידה.

סבתא מספרת ששם משפחתה עם נישואיה לסבא בנצי הפך להברמן. סבתא מתגוררת מזה 41 שנה ועד היום במעלה אדומים. סבתא נולדה בשנת 1953 בתל אביב. סבתא היא דור שני בארץ מצד אמה: מיכל גורן לבית טפט. והיא דור ראשון בארץ מצד אביה- שמחה גורן, שנולד בגליציה שבפולין.

בית הברמן

סבתא וסבא הם ממייסדי העיר מעלה אדומים ואזור התעשייה מישור אדומים סבתא ענת נולדה בבית חולים הקריה שבתל אביב בשנת 1953 להוריה מיכל (לבית טפט) ולאביה שמחה גורן (לבית גרסטנהבר), שמה בלידתה היה חיה. סבתא שלי בת יחידה, נולדה שנייה מתוך ארבעה ילדים הבכור: משה-רפאל (ובקיצור רפי), אחריו סבתא חיה-ענת, השלישי עדי-יאיר ואחרון שי-יעקב. בשנים אלה היה נהוג לתת לרך שנולד שני שמות, כאשר אחד מהם הוא על שם קרוב משפחה שנספה בשואה, נפטר או נהרג באחת ממלחמות ישראל והשם השני – שם שתאם את רוח הזמן.

סבתי קיבלה את שמה חיה לזכר סבתה אם אביה שמחה (שעלה לארץ בגיל 11 עם ששה מאחיו ואמו, אחיו האחרים שנותרו בפולין-נספו בשואה). סבתא ענת התגוררה עם משפחתה בתל אביב, ברחוב שלמה המלך 71, בית שנבנה על ידי אביה ואחיו. סבתא למדה בכיתות א' ו-ב' בבית הספר היסודי גרץ (שעדיין קיים בדיוק באותו המקום). בגיל 8 עברה עם משפחתה לגבעתיים שם סיימה את לימודים בבית הספר היסודי ע"ש בארי כצנלסון. את לימודי התיכון סיימה בבית הספר שמעון בן צבי. עם סיום הלימודים בתיכון ועד לגיוסה בפברואר 1972 עבדה סבתא בבית החולים איכילוב בתל- אביב.

סבתא שירתה כקצינה ביחידת נציב קבילות חיילים ובמשרד הביטחון  והתחתנה תוך כדי השירות הצבאי עם סבא בנצי (בן ציון) ז"ל. סבתא וסבא הכירו בדרך מיוחדת שהייתה מתאימה לתקופתם. בגיל 17, בעת שלמדה לבחינות הבגרות האזינה סבתא לתכנית רדיו בגלי צה"ל ושמעה בקשה של חיילים המבקשים להתכתב עם בנות מכל חלקי הארץ. סבתא ענתה למודעה, קבלה מכתב תשובה מסבא בנצי ומכאן התגלגלו העניינים עד לחתונתם ארבע וחצי שנים אחר כך.

סבא בנצי נולד בארגנטינה הרחוקה ועלה לארץ עם הוריו (דבורה ויעקב ז"ל) כשהיה בן 14. סבא התגורר עם הוריו בנתניה. סבתא וסבא נישאו בשנת 1975, במהלך לימודיהם לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן (סבא למד כימיה וסבתא ייעוץ חינוכי וקרימינולוגיה). הם התחתנו בחתונה כפולה (חתונה של שני זוגות באותו אולם). רפי, אחיה הבכור של סבתא התחתן עם מירי וסבתא ענת עם סבא בנצי.

משפחתי קשורה בקשרים עמוקים עם יישוב הארץ

בשנת 1975 החליטה מפלגת העבודה דאז ליישב את יהודה ושומרון ובכך ליצור עורף מזרחי בטחוני לירושלים שנכבשה בשנת 1967. שמעון פרס שהיה שר המסחר והתעשייה ולימים נבחר להיות נשיא המדינה, פנה לקבוצת תעשיינים בעלי מפעלים, שפעלו באזור המרכז והציע להם להעתיק את מקומם למעלה אדומים לאזור שנקרא "מישור אדומים". 4 מפעלים "הרימו את הכפפה" ועברו לאזור. המפעל המשפחתי בראשותו של סבא שמחה (אבא של סבתא ענת) "ויקטורי אוטמי שמן בע"מ" הקים שלוחה במישור אדומים. על מנת שיקל לנהל את המפעל העתיקו סבא וסבתא את מקום מגוריהם בשנת 1977 מגבעתיים למעלה אדומים. הם היו חלק מ-60 המשפחות הראשונות המייסדות של העיר מעלה אדומים.

סבא בנצי התחיל לנהל את המפעל במקום. סבא וסבתא התגוררו משך כשש שנים באשקובית (מבנה טרומי בתשלום שכר דירה למדינה) שהעמידה המדינה לטובת המתיישבים וכך הם בנו את ביתם ומשפחתם במעלה אדומים. בשנת 1979 נולד בבית החולים הדסה הר הצופים בנם הבכור – אבא שלי, נעם. נעם היה מקור שמחה להוריו ולמשפחתו, גדל כילד טבע בשדות ובוואדיות (וואדי קלט) שהיו בסביבה, אוהב בעלי חיים וטיולים ברגל.

בשנת 1983 הצטרפה דודתי חן-רחל למשפחת הברמן. בשנת 1983 עברו סבא וסבתא לעיר מעלה אדומים שהייתה בחיתוליה שם נולדו דודותיי: אדוה בשנת 1986 ואחרונה אור-גילה שנולדה בשנת 1988.

מקצועות ותפקידים

סבתא ענת, עבדה כיועצת חינוכית במרכז להכשרה מקצועית של משרד העבודה בירושלים ובמקביל הייתה פעילת ציבור. עם הפיכת מעלה אדומים לעיר, נבחרה סבתא להיות חברת מועצת העיר הראשונה ובתפקידה זה החזיקה את תיק הרווחה.

כיום, סבתא עדיין עובדת בעיריית מעלה אדומים ומשמשת כיועצת ראש העיר לענייני אזרחים ותיקים. בנוסף, הקימה סבתא ומנהלת את המרכז לישוב סכסוכים וגישור בקהילה ושירות ייעוץ לאזרח. סבא שלי בנצי, סבי האהוב היה אוהב טבע ונהג לקחת אותי לטיולים בוואדי קלט ולימד אותי כל מה שידע על בעלי חיים, חרקים ושרצים למיניהם.

סבא נהג לקחת אותי, מגיל מאוד צעיר לוואדי קלט, שנמצא בסמוך למעלה אדומים לראות את זרימת המים בחורף ולשחות בבריכת המים שבעין מבוע בקיץ. נהגנו ללכת עם הכלבים של סבא וסבתא לטיולים בסביבה הקרובה.

הוריי

הוריי מיטל ונעם התחתנו בשנת 2003 ועברו להתגורר בגדרה. בשנת 2005 נולדה אחותי הבכורה אביב-דבורה (דבורה על שמה של אמו של סבא בנצי). אני נולדתי בבית החולים קפלן ברחובות בערב יום העצמאות ה- 59 למדינת ישראל, בשנת 2007. שלוש שנים אחרי בשנת 2010 נולדה הדר-חיה (שקבלה את שמה השני לזכרה של אמה של סבתא סימה)  ואחרון חביב איתן הקטן נולד בשנת 2013.

לפני שמונה שנים עברנו לגור במושב תלמי יחיאל. אני לומד בכיתה ה'4,  הדר בכיתה ב' ואיתן בגן חובה.

בנות משפחת הברמן

קצת על הבנות של סבתא ענת – דודותיי מצד אבי: חן-רחל מורה למדעים ולחינוך מיוחד, מנתחת התנהגות ומטפלת בעזרת בעלי חיים, מתגוררת במעלה אדומים, נשואה לסיון ואמא לאורן (בת-ציון, ע"ש סבא בנצי) בת 2.5 חודשים.

אדוה ביוטכנולוגית במקצועה, בעלת תואר שני במנהל עסקים נשואה לארז לוי ואמא לדרור בת 3+ ולנגה בת 4 חודשים. אדוה מתגוררת בגדרה.

אור-גילה (על שם אמו של סבא יעקב הברמן)  קלינאית תקשורת נשואה ליעקב בכר פיזיותרפיסט במקצועו, אמא לשי בת 6 חודשים.

סבא בנצי ז"ל

לפני שלוש שנים נפטר סבא בנצי. סבא אהוב ומיוחד. כל משפחתנו התעצבה מאוד ואני  מרגיש מאוד בחסרונו.

חשוב לנו לציין שסבא בנצי היה איש בריא, ספורטאי בנשמתו, התנדב לטובת הוראת שיעורי התעמלות לאזרחים ותיקים במעלה אדומים ובשיטור הקהילתי שבעיר. סבא שהיה חתום על כרטיס אדי ביקש לתרום את אבריו לאחר מותו, על מנת להציל חיים של אחרים ואנו משפחתו כיבדנו את בקשתו. במותו הציל סבא שלושה אנשים שזכו לקבל איברים מצילי חיים וששה אנשים נוספים זכו לראות מחדש ועוד.

אנחנו כולנו מאוד מתגעגעים לסבא. בחרנו להנציח את סבא בדרך מיוחדת. אנו מקיימים לזכרו, ב"יום המעשים הטובים" אירוע לעידוד החתימה על "כרטיס אדי" לתרומת איברים להצלת חיי אדם.

הזוית האישית

כמה מילים מסבתא אלי:

"יהונתן אהוב לבי, אתה ילד נבון, חברותי ומוכשר תמיד תמיד כייף לי להיפגש אתך. המפגשים הקשורים לתכנית הקשר הבין דורי נתנו לנו הזדמנות לשבת "ראש בראש" ולהקשיב האחת לשני וההיפך, ללא כל הפרעה. הייתה לנו הזדמנות להנות מפטפוטים, חיבוקים, כמה שעות של כיף לבד וגם עדכונים הדדיים.

המפגשים בינינו היו מעשירים, מהנים ומשמחים. במיוחד שמחתי שיכולנו לדבר על דברים הקשורים למשפחתנו ואשר לא היו ידועים לך".

אוהבת לעד סבתא ענת 18.4.2018