מאגר סיפורי מורשת

החיים שלי

שמי ורה על שם אחותו של אבא שלי ועל שם החברה הכי טובה של אמא שלי. שם המשפחה שלי הוא אפרימזון-(בן אפרים) ולפני שהתחתנתי בשנת 1967 שם משפחתי היה פוטינה. נולדתי בסיביר בעיר נבקוזנקס שבקרופסקיה אובלסט, ברוסיה. גדלתי במשפחה בת חמש נפשות: הורי ושלושת ילדיהם. אני האחות האמצעית, יש לי אח אחד קטן ואח אחד גדול. אחי הצעיר נפטר ועיסוקו היה טבח. אחי הבכור שמו סרגיי, הוא מתגורר בגרמניה. עיסוקו היה פיזיקאי וכעת הוא בפנסיה.

כשהייתי קטנה למדתי טוב וציוני היו טובים. בסיום לימודיי בבית הספר קיבלתי מדליית זהב שמעידה על כך שמכיתה ד' כל הציונים שלי היו 5 שזהציון שווה ערך ל 100 במוסדות החינוך בישראל. אני ממש נהניתי ואהבתי ללמוד, זה לא היה עונש בשבילי. ידעתי שאם אני רוצה להיות מורה ולהצליח בחיים, אני צריכה ללמוד הכל ולא להיות עצלנית. כך הצלחתי להגשים את חלומי ולהיות מורה. בנוסף לכך אהבתי לרכב על אופניים, לרכב על רולרים ולהחליק על הקרח. כשהייתי בגן נסענו בקיץ למקום שנקרא: דאצ'ה, זהו בית קיץ בו נהגנו לבלות ולטפל בצמחים בגינה. בכיתה ו' כבר עבדתי באיסוף מלפפונים כי היו לבני משפחתי בעיות כלכליות. בקיץ תמיד נסעתי לקייטנות, ממש אהבתי להיות בהן. כשהייתי בבית הספר הייתי октябренком, пионеркой и комсомолкой, שזה סוג של קבוצות בבית הספר שהתאחדו ועזרו לאנשים מתקשים. מגיל 7 עד גיל 9, מכיתה א' עד כיתה ג': Октябренком. מגיל 9 עד גיל 14, מכיתה ד' עד כיתה י': Пионеркой. מגיל 14 עד גיל 18-19, מכיתה י' עד כיתה י"ב: Комсомолкой. בילדות ממש אהבתי לנסוע ברכבת לקזחסטן, נסענו לאח של אבא שלי בקיץ. נסיעה זו הייתה אהובה עלי כי היו שם תפוחים גדולים ויפים שנהניתי לאכול. כמו כן אהבתי לבקר את המשפחה שהיו מאוד נחמדים וטובים אליי, קנו לי מה שרציתי. לעומת המקום שבו חייתי, היה שם ממש חם וכיף. שיחקנו, נהנינו ואהבתי במיוחד את האווירה הנעימה והמשחררת כי  לא הייתי צריכה ללכת לבית הספר וגם לא הייתי צריכה לעבוד.

גדלתי בבית בו היו שלושה חדרים ומטבח. כל החדרים היו קטנים ועשויים מעץ, גרנו בו חמש נפשות. אני זוכרת שהיה צפוף ולא היה כיף, אבל התרגלנו. באותה תקופה היה ממש קשה והיו בעיות כלכליות. בילדותי הייתה לי בובה אחת שאהבתי מאוד ותמיד הייתי איתה ופחדתי לאבד אותה היות והייתה חשובה לי ביותר. לפני שנולדתי אמי גרה באוקראינה, היו מלחמות. עקב כך אמי עברה לסיביר אבל אבי נאלץ להישאר באוקראינה כיוון שעבד במפעל לנשקים ולא יכל לעזוב את עבודתו, היות והצטיין בה. כשגדלתי ברקע מלחמות, כבר בהיותי תלמידה בבית הספר קיבלתי סמכות להיות מטפלת בגן. כשהייתי באוניברסיטה כבר הייתה לי סמכות לעבוד כאחות. למדתי באוניברסיטה ספרות ולשון בשפה הרוסית. תמיד רציתי להיות מורה. כיום אני מורה פרטית לרוסית בישראל. סיימתי השכלה גבוהה באוניברסיטה ברמה טובה בטומסק ואף סיימתי תואר שני. מניסיוני אני יכולה להגיד שמי שלומד באקדמיה הוא אדם משכיל אשר יודע כיצד ללמוד ולהפעיל חשיבה, מפתח יכולות ויכול להגיע רחוק. ביכולתו אף לעזור לאנשים ולהיות בן אדם טוב יותר. מאז שיצאתי לגמלאות אני מורה פרטית לרוסית בישראל, עוסקת בחרוזים, לומדת עברית, עושה ספורט ומטיילת בארץ.

החלום שלי

טסתי להרבה מדינות מאז שעליתי לארץ בשנת 2000 וביניהן יוון, איטליה, ספרד, רוסיה, אוקראינה, מצרים, צרפת, גרמניה וקרואטיה. אני ממש אהבתי לטוס ולטייל בעולם ,טיולים אלו מאפיינים אותי. כל שנה אני טסה לרוסיה ולפני כמה שנים כשאח של ויטלינה היה קטן יותר ואחיה הגדול היה בבית הספר, נסעתי איתם לטייל בעולם. נסענו ביחד לכמה הפלגות ולהרבה מדינות. אני נהנית מנסיעות לחו"ל ומהחוויות שחוויתי במהלך השנים שטיילתי בעולם. בעבר כשחייתי ברוסיה לא הייתה אפשרות לטוס. היו בעיות כלכליות והטיסות היו מאוד יקרות. כילדה שנאתי שהייתה לי בעיה לטוס לחו"ל, כי מאז שהייתי קטנה רציתי לטוס. אחרי שעליתי לארץ ישראל סוף סוף הגשמתי את החלום שלי. בארץ ממש כיף לי, כי אני יכולה לטוס ולקנות לעצמי דברים שבעבר לא הייתי חושבת לקנות כי הם היו יקרים, או שלא יכולתי למצוא מקום בו מכרו את המוצר בו חשקתי.

סיפור האהבה שלי

אני ובעלי זיכרונו לברכה למדנו ביחד באותה אוניברסיטה וגרנו באותם מעונות הוא היה מנהל המעונות. בעלי למד ביולוגיה ואני למדתי היסטוריה ולשון. יום אחד הלכתי אליו למשרד וראיתי את העיניים הכחולות והיפות שלו ,את החיוך שלו ואת היופי שבפניו, ומיד התאהבתי בו,עד כדי כך שלא יכולתי להתאפק והייתי חייבת לדבר איתו באופן מיידי. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא התחיל איתי, הזמין אותי לסרט וטיול. לפעמים הלכנו לספריה ללמוד ביחד למבחנים או סתם לקרוא ספרים, נהנינו, צחקנו וממש התאהבנו. אני אהבתי אותו כי היה לו אופי טוב ויופי. לאחר חצי שנה הוא הציע לי נישואים. אני זוכרת שהתרגשתי וברור שאמרתי "כן". זה היה בשנת 1967 בתאריך 17 למרץ. אני הייתי בת 21 והוא היה בן 20. החתונה הייתה בטומסק באולם גדול ברוסיה. לאחר החתונה נתנו לנו חדר נפרד במעונות. היה לי חלום שתיולד לי ילדה. לאחר שנתיים בשנת 1969 נולדה לנו הילדה הראשונה נינה. בזמן שהיא נולדה אני הייתי בת 22. ההתרגשות מהולדת ביתי הייתה עצומה והשמחה רבה. לאחר 5 שנים, בשנת 1974, בהיותי בת 28 נולד הילד השני, בני אולג שהוא אביה של ויטלינה.

הזוית האישית

ויטלינה: נהניתי לעשות את העבודה ולמדתי הרבה דברים חדשים על סבתא שלי. אהבתי את זה שסבתא שלי שיתפה אותי בחייה האישיים ועזרה לי כשלא הבנתי דברים מסוימים.

סבתא: נהניתי מצורת הלמידה ומהפעילות שעשינו ביחד. היה לי ממש כיף למדתי על היכולות של ויטלינה לעשות דברים ולהתמיד. ממש אהבתי את זה שהילדים למדו על הסיפורים של הסבים והסבתות, כי זה ממש חשוב לדעת את השורשים שלך.