סבתא נינט הספורטאית
קורות חייה של סבתא נינט לבית צרפתי
נוצריות, חלקן יהודיות.
למדתי בכיתה עם חברתי ז'קלין עד היום ועד היום 70 שנים אנו בקשר .
הייתי ספורטאית טובה , התעמלתי בתרגילי קרקע. בתמונה, אני עושה תרגילי קרקע. בגיל 15 קיבלתי
את תעודתי הראשונה בהתעמלות קרקע.
את שעות הפנאי והבילוי העברנו בעיקר בחוף הים. בתמונה למטה, אני עם חבריי בים. זה היה הבילוי
העיקרי שלנו בילדות.
אני עם חברתי, מימיני
הנוצרייה. למדנו בבית הספר תפירה ותפרנו לעצמנו חצאיות, שמלות ומכנסיים.
את תעודת התפירה הראשונה שלי קבלתי בתאריך 5 יולי 1951.
עם חברתי הטובה ביותר ז'קלין
שעד היום אני בקשר עימה .
עליתי לישראל בשנת 1955. ההפלגה הייתה מטוניס, דרך מרסיי שבצרפת. הפלגנו לארץ באונייה "נגבה"
בשנת 1955. מרדכי, בעלי ז"ל, עלה לארץ ישראל, לבד, בשנת 1951.הוא חזר שוב לתוניס לאחר שנודע לו
שאביו נפטר. עם שובו לתוניס , בתקופה זו הוא הכיר אותי. התארסנו ואז הוא הפליג שוב חזרה לארץ ישראל.
הוא הגיע לארץ ישראל בפעם השנייה בשנת 1955 עם האונייה "ירושלים". אני הגעתי אחריו בשנת 1955 עם
האונייה "נגבה".
בחדר האוכל בקיבוץ גבים שבדרום.
בעלייתו הראשונה של בעלי לישראל, בשנת 1951 הוא היגיע לקיבוץ גבים. הוא היגיע לשם באמצעות הנח"ל.
כשעליתי לארץ בשנת 1955 הועברנו למעברה. מהמעברה פתחיה עברנו למושב שחר בשנת 1955. הייתי בת
20 כשעלינו ארצה. הגענו למעברה פתחיה, שם גרנו כמה חודשים ולאחר מכן
עברנו יחד כל המשפחה למושב
שחר.
הבילוי העיקרי במושב שחר היה "ספורט". בעלי מרדכי קופץ מעל
שני משולשים שזה נקרא קפיצת חמור.
כשנה לאחר שעלינו כל אחד בנפרד אני וארוסי לארץ התחתנו פה בארץ ישראל. חתונתי עם בעלי מרדכי
התקיימה בתאריך 29.02.56 . הייתי בגיל 21 כשהתחתנתי עם בעלי מרדכי ז"ל . לחתונה נסענו עם עגלה
וסוס ממושב "שחר" עד לעיר אשקלון, כדי להינשא.
גרנו שם 4 שנים ולאחר מכן עברנו לעיר קריית גת. נולדו לנו 3 ילדים שהבכור הוא דני, השנייה אריאלה
ולאחר 8 שנים נולדה בת נוספת, השלישית אורית. גרנו בקריית גת 23 שנה ולאחר מכן עברנו כל המשפחה
לגור בנתניה. שם עבדתי שם כתופרת בסלון כלות.
כיום אני פנסיונרית.
משוב של עומר מרדכי בוארון
אני מודה לקדוש ברוך הוא שאפשר לי להנות מסבתי שתחיי נינט. נהנתי מאוד מהמפגשים איתה ומהסיפורים
אני מאחל לך סבתא יקרה עוד הרבה שנים עם בריאות ונחת. אמן!!
תודה מיוחדת לאימי היקרה אריאלה שעזרה לי בעריכה הסיפורים של סבתא.
עומר מרדכי בוארון 05.06.09
כ"ט אייר תשס"ט תועד בשנת 2009
מילון
יד ושםיָד וָשֵׁם (בשמו הרשמי המלא: יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה) הוא מוסד רשמי להנצחת זכר השואה בישראל הממוקם מעל הר הזיכרון בירושלים בצמוד אל חלקו המערבי של הר הרצל. בהקמת המוסד הוחל כבר בסוף שנת 1945, וב-19 באוגוסט 1953 הוא הוכרז כמוסד רשמי של מדינת ישראל בחוק מיוחד של הכנסת - "חוק זיכרון השואה והגבורה יד ושם, תשי"ג-1953". יד ושם מופקד על תיעוד תולדותיו של העם היהודי לפני השואה ובמהלכה, הנצחת סיפור חייהם וזכרם של מיליוני הנספים והנחלת מורשת השואה לדורות הבאים. לשם כך המוסד עוסק בהנצחה ותיעוד של מאורעות השואה, באיסוף חפצים ומסמכים, בגביית עדויות על השואה ופרסומן, באיסוף שמות הנספים בשואה והנצחתם, במחקר ובחינוך.
ציטוטים
”בת 11 בביה"ס היסודי. בכיתה היו רק בנות חלקן ערביות, חלקן נוצריות, חלקן יהודיות.“