מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

רוקמת התמונות

אני וסבתא
סבתא דליה בבית הספר
ילדותה של סבתא דליה, פציעתה ועלייתה לארץ

סיפור על העליה לארץ

נפצעתי קשה וכתוצאה מכך נהייתי חרשת. הייתי שנה בבית החולים שבצרפת עם אמא.

ואז אמא שלי שמעה שמתארגנת עליה לא חוקית לישראל.

למה זה היה חשאי? כי בישראל שלטו האנגלים.

ב-23.8.1948.קצת אחרי מלחמת השחרור הייתי בת שש ואמא שלי רצתה לחיות בישראל עם היהודים.

הגענו באוניה לנמל חיפה. העליה לארץ הייתה קצת קשה כי דיברתי פולנית ובישראל דיברו שפות אחרות. משם עברנו ליפו ושם חייתי עד גיל 18.

אמא לא מצאה בית ספר לחרשים ליד הבית, רק בירושלים היה בית ספר לחרשים, אבל זאת הייתה פנימיה ואמא לא רצתה שאני אלך לפנימיה.

אמא עבדה בגן ילדים ואני לא הלכתי לבית ספר. רק בגיל שבע אמא מצאה בית ספר בתל אביב ולמדתי שם.

בית הספר שינה את מקומו חמש פעמים  עד שהגעתי לגיל 15.כולנו היינו ילדים חרשים והמורות שמעו ,הן לימדו אותנו גם בדיבור רגיל וגם בשפת הסימנים.

בגיל 15 עברתי לתיכון מקצועי בשם ״אורט״. שם למדתי תפירה, אופנה וגם לימודים רגילים. הייתי תלמידה מצטיינת בתפירה וקיבלתי מתנה מכונת תפירה יפה. גם למדתי וגם עבדתי.

במה עבדתי? ברקמה.

רקמתי תמונות וקיבלתי עבורן כסף שאותו נתתי לאמא בשביל לקנות אוכל. כשסיימתי את התיכון הלכתי למועדון חרשים ושם הכרתי את סבא.

הכלב הראשון שלי היה בפולין החזקנו אותו זמן קצר כי אחרי זה עליתי לארץ.

 

הזוית האישית

התרשמתי מזה שהיא עבדה בגיל מאוד צעיר כדי לעזור לאמא שלה להשיג כסף

מילון

חשאי
נעשה בהסתר, לא גלוי, סודי.

ציטוטים

”במה עבדתי? ברקמה. רקמתי תמונות וקיבלתי עבורן כסף שאותו נתתי לאמא בשביל לקנות אוכל.“

הקשר הרב דורי