מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא דורינה על תהפוכות החיים, המכות והברכות

כתובה מלוב
תומר ודורינה
עלייה וקליטה בארץ ילדות במעברה

נולדתי בעיר טריפולי בירת לוב שבאפריקה הצפונית, בתאריך 20.11.1947 – תשעה ימים לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל באו"ם.

התקופה הייתה קשה כי עדיין היו בעולם קשיים ובעיות שנוצרו לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה, שפגעה קשות ביהודי אירופה ובמדינות הים התיכון.

עלינו ארצה באנייה. אמא שלי (סבתא רבתא של תומר) הייתה בהריון מתקדם עם האח הקטן שלי, שנולד אחרי חצי שנה מהגעתנו ארצה וקיבל את השם ויקטור. הרקע לעלייה היה מבצעי העלייה מארצות ערב שיזמה מדינת ישראל והסוכנות היהודית. העלייה נעשתה בחפזה ולא ניתן היה לממש את הרכוש ולא רצינו להתמהמה שמא תיסגר אפשרות היציאה מלוב. יצאנו אל הלא נודע, לא היו מספיק שגרירים שיספרו מה האפשרויות ולא הייתה משפחה שקדמה לנו בעלייה כדי להנחותינו.

ההורים שלי לא שלטו בעברית. אבא שלי ידע עברית של בית הכנסת ושפת האם שלנו הייתה איטלקית, ומהר מאוד שכחנו אותה, אנו הילדים, והתמודדנו עם לימוד השפה העברית.

הגענו לארץ בחודש מרס בשנת 1950, והעבירו אותנו למבנה של 4 קירות בבאר יעקב שחולק על ידי שמיכות של הסוכנות ל-4 יחידות. השמיכות היו תחליף לקירות כמו שאנחנו מכירים היום. בכל יחידה משפחה. לנו נתנו שתי יחידות בגלל שהיינו משפחה עם שלושה ילדים ואמא בהריון. לנו הילדים היה כיף, אבל בוודאי להורים (ז"ל) היה קשה ולא ביררנו אתם כי לא חשבנו שזה מוזר. במבנה הזה גרנו חצי שנה וכשנולד אחי הצעיר ויקטור, בחודש אוקטובר 1950, עברנו למעברה ברמת גן שנקראה נווה יהושע, שם גרנו במשך 7 שנים.

חיינו במעברה של צריפי עץ ולא אוהלים ומצבנו היה טוב יותר מאלה שנאלצו לגור באוהלים. בהתחלה לא היו מים ולא חשמל. השירותים היו בחוץ משותפים לכמה שכנים. החיים היו קשים. אני לא הרגשתי קשה כל כך. הייתי בת שנתיים וחצי בעלייתי ארצה ולא זכרתי את החיים הנוחים שהיו לנו בלוב. סביב הצריף שתלנו גינה ועץ ערבה שצמח לגובה ולרוחב ונתן צל יפה ליד הכניסה לצריף, הקמנו לול תרנגולות ולנו כילדים היה כיף בקיץ. בחורף סבלנו משיטפונות שהרטיבו כל מה שהיה מונח על הרצפה, והיה הרבה – לא היו ארונות אחסון.

חיסול המעברות והמעבר לבתים היה בהדרגה ותורנו הגיע בשנת 1957. עברנו לדירה בת 3 חדרים בשיכון. בכל חדר ישנו 2 במיטות נפתחות ובסלון הייתה ספה נפתחת. גרתי עם המשפחה עד לנישואי, במאי 1970 ואחי הצעיר מאוד שמח שסוף סוף הוא יכול להיכנס למיטה ולא להיערך כול ערב לשינה.

מנהגים מיוחדים

המשפחה שלי הייתה דתייה והקפידה על שמירת שבת וקיום מסורת של כל החגים היהודיים בנוסח של לוב. מאכלים מיוחדים: בערב שבת ובשבת היה תפריט קבוע – חריימה למנה ראשונה (דג ברוטב חריף ואדום); מפרום – קציצת בשר קצוץ עם ירק ותבלינים מטוגנים בצורת כריך משתי פרוסות תפוחי אדמה או שתי פרוסות חצילים (אפשר ירקות אחרים לפי הטעם), מטגנים כמו שניצל ומבשלים ברוטב ירקות ותבלינים; קוסקוס (מסולת) מבושל על אדים; סלט ירקות קשים (גזר, קולרבי, כרוב, כרובית, שומר, גבעול סלרי ועוד) מתובל במלח ולימון. לכל חג היה תפריט אחר.

סבתא וסבא מצד אמא שלי הם אזמרלדה ואליהו: סבא אליהו לא היה בחיים כשנולדתי וסבתא אזמרלדה הייתה מוגבלת מאז שאני זוכרת אותה. כל חצי שנה עברה לגור אצל אחד משבעת הילדים שלה, אצלנו היא הייתה חצי שנה ואחרי 3 שנים חזרה אלינו לעוד חצי שנה. סבתא וסבא מצד אבא שלי הם ויקטור ורחל: סבא ויקטור וסבתא רחל עזרא ההורים של אבא שלי רפאל. הסיפור שלהם דומה לזה של ההורים של אמא שלי. גם סבתא רחל גרה חצי שנה בכל בית של שלושת ילדיה. לסבתא רחל שלושה בנים ולכל בן נולדו שלושה בנים ורק לאבא שלי נולדה בת וזו אני, דורינה, בת ראשונה אחרי 12 בנים. למעשה לא היה קשר בין דורי ביני לבין הסבא והסבתא שלי משני הצדדים. הסבים נפטרו והסבתות היו מוגבלות. אני הייתי צריכה רק לתת שירות ולעזור. אבא רפאל (סבא רבא של תומר) לא הצליח בגילו למצוא עבודה. אמא נאלצה להפעיל את מכונת התפירה והחלה לעבוד בתפירה לפי הזמנה. זה היה מאוד מקובל באותה תקופה. לא היה מוכר המושג "מותגים". משמיכה תפרו טרנינג ומווילון תפרו שמלה וכדומה.

תקופת הלימודים

למדתי בבית ספר נווה יהושע במשך 8 שנים (היום הוא נקרא בית ספר ארנון). בשנה הראשונה בתיכון הייתי במגמת חשבונאות ופקידות כללית. להורים שלי לא היה כסף להמשך הלימודים ולכן התחלתי לעבוד כפקידה מתחילה במשרד שנקרא זמר. זה היה מפעל לחולצות שנועדו לקיבוצים השונים בארץ. אחר הצהריים המשכתי ללימודים אקסטרניים. לימודים על חשבון המדינה היו רק ל 8 שנים של בית-ספר יסודי. בתיכון למדה רק מי שהיה באפשרותה לשלם. היות ולא היה באפשרות הורי לממן את לימודי התיכון, למדתי בתיכון במגמה אקסטרנית בשעות הערב. הלמודים נמשכו ללא חלוקה לשנים. למדנו ל 2 יחידות תקופה ראשונה מוקדמות, ומי שעמד בבחינות הגמר המשיך ללמוד לבגרויות. בסיום הלימודים השתתפנו בבחינות משרד החינוך לצורך קבלת תעודת בגרות.

את בעלי ויליאם (סבא של תומר) הכרתי בבית ספר מגמתי למנהלי חשבונות מדופלמים. שנינו עובדים עד היום בנושא חשבונאות וכספים. אנחנו נשואים כבר 44 שנה ויש לנו 3 ילדים: רפי הגדול, נעמית, אמא של תומר, ולידור הצעירה מכולם. תומר הוא נכד מספר 2 מתוך 7 שיש לנו היום. הנכדה הראשונה היא ליה, אחותו הגדולה של תומר. תומר היקר והמקסים נולד ב 17.06.2004. שלושה חודשים לאחר הולדתו של תומר היקר נפלה עלינו מכה קשה. אבא של תומר קיבל דום לב בגיל 31 למרות שלפני כן לא סבל משום דבר. היה קשה מאוד להתמודד בתקופה הזו. מכה זו הפנתה את כל זמננו ומאמצינו כדי להתגבר ולעזור למשפחתה של בתי נעמית, שבגיל 29 הפכה לאלמנה, והיא אמא לליה בת שנה ו 10 חודשים ותומר בן 4 חודשים. החיים לא מכינים אותנו למכה כזו. תודה לאל, לאחר 10 שנים הייתה שוב פריחה. לאמא של תומר נוצרה זוגיות חדשה ממנה יש לתומר אחות בת שנה וחצי ששמה רוני, ועוד אחות בת חודשיים ששמה נועה. לרפי בני יש 2 בנים: בן ורון. ללידור יש בת ששמה איה.

חשוב לכולנו לשמור על הקשר. בכול יום שישי נפגשים כולם אצלי לקבלת שבת, עם הרבה רעש ומהומה, ממש כייף. משחקים משותפים סביב תשבצים וסודוקו, משחקי טניס שולחן והשתוללות של כל הנכדים. הנכדות הקטנות לא מניחות לנכדים הגדולים, והגדולים שמחים לפנק את הקטנות. ובנוסף למפגשי קבלת השבת אנו גם מארגנים נופשונים משפחתיים וכולם משתדלים להיות נוכחים ולקחת חלק בהכנות ובמשימות.

העשרה

יהדות לוב: "הקהילה היהודית של לוב מנתה ערב הקמת מדינת ישראל כ-38,000 איש ומרכזה היה בעיר הבירה טריפולי (ולכן מכנים אותם "טריפוליטאים"). ריכוז נוסף של יהודי לוב התקיים בפנים המדינה, קרוב למדבר סהרה. יהודים אלה התבדלו מסביבתם והתגוררו בשכונות נפרדות, חלקם במערות חצובות בקרקע."

טריפוליהיא עיר הבירה של לוב. העיר ממוקמת בצפונה של המדינה, בקצה המדבר, לחוף הים התיכון ומתגוררים בה למעלה ממיליון בני אדם.

תשע"ה, 2015

מילון

יהדות לוב
הקהילה היהודית של לוב מנתה ערב הקמת מדינת ישראל כ-38,000 איש ומרכזה היה בעיר הבירה טריפולי (ולכן מכנים אותם "טריפוליטאים"). ריכוז נוסף של יהודי לוב התקיים בפנים המדינה, קרוב למדבר סהרה. יהודים אלה התבדלו מסביבתם והתגוררו בשכונות נפרדות, חלקם במערות חצובות בקרקע.

מעברה
דיור ארעי לעולים החדשים

ציטוטים

”בכל יום שישי נפגשים כולם אצלי לקבלת שבת, עם הרבה רעש ומהומה, ממש כייף!“

הקשר הרב דורי