מאגר סיפורי מורשת

שמי דבורה גבריאלה הסופר, נולדתי בסידני שבאוסטרליה בל' ניסן בשנת 1957 להוריי פיטר ובתיה דייס. גרנו בשכונת בונד'יי שכונה מפורסמת עם חוף יפה, חוף עולמי. בשכונה  גרו עוד יהודים.

שם משפחתי היה דיי'ס אבל במקור נקראנו דייטש. השם  דייטש היה נפוץ אצל הרבה משפחות יהודיות. פירוש השם דייטש זה גרמני, ובאותו זמן היה לגרמנים שם של אנשי טרור. והוריי חששו לבוא לאוסטרליה עם שם בעייתי. בנוסף לכך, אוסטרליה הייתה באותו זמן במלחמה עם הגרמנים והיטלר ימ"ש. והם לא רצו שמשפחתנו תבלוט מידי.

משפחתה של אמי הגיעה מאנגליה לגור באוסטרליה. בשנת 1947, לאחר מלחמת העולם השנייה, הם עברו לגור בסידני. יש לי שני אחים, דני גדול ממני בשנתיים ודודי קטן ממני בשבע שנים.

לבית הספר הראשון שלי קראו "מוריה" על שם הר המוריה. לא כל כך הערכתי את מה שלמדו בבית הספר היהודי. אבל רק, בהיותי בגיל שבע, כאשר עברתי ללמוד בבית הספר הנוצרי, ושם חייבו אותי להשתתף בתפילות הבוקר של הנוצרים ולהקשיב ללימודי הנצרות, השתדלתי, לא לדקלם את המילים הנוצריות שבתפילה. הדבר שאהבתי לעשות בבית הספר הנוצרי היה לכתוב סיפורים ושירים. בהמשך עברנו ללמוד בבית הספר היהודי.

מזיכרונות הילדות שלי: פעם אחת דני אחי הגדול ניגן בגיטרה, שרנו שירים כל אחד בטון שונה, והקלטנו את עצמנו אהבתי את זה מאוד. זיכרון ילדות נוסף, בפסח היינו קוראים את ההגדה כל המשפחה, גם עם הדודות שלא הכרתי.

כשהייתי ילדה, גילינו פרי חדש, שעלה הרבה כסף, קראו לפרי "נקטרינה". פעם אחת אמי הפתיעה אותי, היא קנתה במיוחד בשבילי נקטרינה, והניחה לי בשקט על המיטה!

היו לנו משחקים כמו טווסטר, שחמט וכו'. היו לנו מעט ממתקים. אהבתי לקרוא ולרכב על אופניים. הייתי קמה מוקדם, בשעה חמש לפנות בוקר, ורוכבת על האופניים שלי לפארק, לפעמים הצטרפה אלי גם חברתי. הייתי אוהבת לשבת בפארק ולהסתכל על הזריחה .

הוריי לא כל כך שמרו תורה ומצוות אבל הייתה להם קצת אמונה. גם בבית הספר הנוצרי היו מספר יהודיות בודדות. אני לא ידעתי כבר לאיזה דת להאמין ולכן הלכתי לשמוע כמה סוגי דתות ולאחר מכן חזרתי בתשובה.

בשנת 1977, בהיותי בת עשרים, ביקרתי לראשונה בישראל. הגעתי לארץ אחרי שפגשתי מישהו. כשהייתי במטוס הרגשתי השראה לא צפויה כתוצאה מהגעתי לארץ. חברה לא דתית שכנעה אותי ללכת לשיעור תורה אחד. לאחר מכן חזרתי לאוסטרליה וכשסיימתי אל לימודיי חזרתי בתשובה, והתחתנתי עם בעלי ברוך מרדכי הסופר.

לאחר החתונה גרנו בשכונת בונד'יי שם ילדתי את שמונת ילדיי: הבכור – יוני הסופר: משפיע בישיבת חב"ד גדולה צפת, שניאור הסופר – זמר (דיסקרייב) ומהנדס בנייה במקצועו, גולדה קישון – זמרת, שפית במקצועה, עובדת ב'שפרה ופועה' ובעלת קייטרינג, בער הסופר – מאלף כלבים, מושקי קוגן – זמרת ומתעסקת בשליחות ברוסיה, צאלי הסופר – רואה חשבון, יואלי הסופר: עובד בהיי טק, חני כפלין – שליחת חב"ד בקוזומל מקסיקו.

כיום אני גרה ברחובות, זמרת נשים ומשוררת,  הוצאתי ארבעה אלבומים, ומופיעה בקהילות חרדיות באוסטרליה ובישראל. עכשיו אני כותבת ספר על חיי כבקשת הרבי מליובאוויטש. בעלי ברוך מרדכי, הוא מנהל הכשרות של הרב לנדא.

ב"ה זכיתי לחתן את כל ילדיי ויש לנו עשרים ותשעה נכדים.

הזוית האישית

סבתא דבורה: נהניתי לחלוק את הסיפור האישי שלי עם נכדתי טליה היקרה. התבוננתי כל פעם בתגובה המופתעת שלה כששמעה על הדברים שנאלצתי לעשות בחיפוש ומציאת הנפש היהודית שלי. הרגשתי שזה קירב בינינו ועזר לנו להכיר יותר אחת את השניה.

הנכדה טליה קישון: ממש שמחתי כששמעתי שיש תכנית כזו, כי אף פעם לא חקרתי באמת את משפחתי באוסטרליה ואת כל מאורעות שקרו שם. דרך הסיפורים ראיתי את התשוקה של יהודי להיות יהודי דתי. אני רוצה לברך את סבתי שעכשיו נמצאת באמצע כתיבת ספר על החזרה בתשובה, שיהיה לה נחת מהילדים ומהנכדים, שיהיה לה רק טוב ושהכל יעבור לה בקלות.