מאגר סיפורי מורשת

הסיפור המשפחתי שבחרנו לספר הוא סיפור גיוסה של סבתא ברכה גמליאל לחטיבת גבעתי – גדוד 52. סבתא ברכה בדיחי לבית גמליאל היא סבתא רבתא של שחר פנחי, אימא של סבתא ארזה, סבתא של אורלי (אימא של שחר). סבתא ברכה נולדה בתימן בעיר צנעא בשנת 1928. כשהייתה בת שנתיים החליטה המשפחה לעבור לאסמרה, אריתריאה. הם העמיסו את כל רכושם על כמה חמורים ויצאו לדרך, הם הגיעו לאסמרה אחרי תלאות רבות. הם שהו באסמרה 4 שנים. בשנת 1935 המשפחה עלתה לארץ ישראל. במשפחת גמליאל היו תשעה ילדים וסבתות שחיו כולם ביחד בדירה קטנה וצנועה. סבתא ברכה גדלה בבית דתי מאד ולמדה בבתי ספר לבנות, סיימה לימודי הנהלת חשבונות. בחודש מאי בשנת 1948 היא גוייסה לשרות העם. לדבריה, היא לא שאלה את הוריה, אלא פשוט קיבלה הודעה להתייצב לשירות, והתייצבה.

הודעת התייצבות לשירות של סבתא ברכה

באותו זמן, חברה הטוב שלום בדיחי היה כבר בצבא בגדוד 52 של גבעתי. יום אחד הייתה בעיה עם מנהלת החשבונות של הגדוד והוא הציע למפקדיו לגייס את חברתו ברכה לגדוד כמנהלת חשבונות. סמוך לתאריך הגיוס שלה, הגיע שליח עם מכתב המורה לה להגיע עם השליח למטה של גדוד 52 של גבעתי. היא נסעה באוטובוס לגדוד ובדרך שמעה על הכרזת המדינה. התאריך היה 14 לחודש מאי בשנת 1948.

הזימון של סבתא ברכה אל חטיבת גבעתי

ברכה גמליאל התגייסה בלי לבקש רשות מהוריה והייתה שלמית של גדוד 52. הייתה לה קופסת פח קטנה עם הרבה כסף והיא נסעה עם ליווי בין החיילים של גבעתי ושילמה להם את שכרם, שהיה אז 4 לירות. כשהגיעה למוצבים של חיילי הגדוד השמחה הייתה רבה, כי קיבלו כסף לקנות בקנטינות. לימים התחתנה עם שלום בדיחי שדאג להביאה לגדוד 52.

בזמן האחרון זכו לוחמי תש"ח לקצת נחת. משרד הביטחון שולח אליהם חיילים שמעניקים להם את אות ההוקרה על תרומתם להקמת המדינה. שני חיילים ביקרו את סבתא ברכה בת התשעים והעניקו לה את האות.

ביום הולדתה האחרון לקחו אותה ילדיה לבקר במוזיאון חטיבת גבעתי במצודת יואב והיא סיפרה להם סיפורים על כל תמונה וכל אירוע שמוצגים במוזיאון.

הזוית האישית

ברכה בדיחי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי שחר פנכי. התכנית התקיימה בבית הספר הלל ברמת גן, התשע״ט.