מאגר סיפורי מורשת

שמי ברכה נקראתי על שם קרובת משפחה של אמי כדי להנציח אותה כי אמי וסבתי מאוד אהבו אותה.

נולדתי בכפר סבא בשנת 1953 כי הורי גרו ברעננה בצריפים אחרי שעלו לארץ מרומנייה בשנת 1948  כאשר הייתי בת חודש הורי עברו לנהריה בעקבות חברים שגדלו אתם והמליצו להם על העיר נהריה הם גרו בדירת עמידר ובה 2 חדרים שינה ומטבחון קטן ובו כלים חשובים כמו פתיליה וגיגית שבה רכסנו את קוביות הקרח שקנו מהעגלון  שעבר ברחוב שם שמרו על האוכל במקום מקרר.

שם אבי היה ברוך הוא עבד בבניין  כטייח רוב השנים בחברת "סולל בונה" בקיבוצים וישובים בסביבות נהריה , מעלות, שלומי ואפילו למטולה הגיע הוא שירת במילואים בשמירות וכשהתבגר בהג"א ובמשמר האזרח בנהריה.

לאמי קראו חנה-אנודה היא עבדה כתופרת בבית שעות רבות. בביתנו חיה אתנו גם סבתי שעזרה להורי בבישול ובגידולנו הבנות אני ואחותי מרים הגדולה ממני ב-7 שנים.

הרבה סיפורים על החיים בתקופת המלחמה שמעתי מסבתי שהייתה אחות בבית החולים ברומנייה. הורי היו אנשי עבודה שקטים חרוצים והאהובים על השכנים. אמי אהבה לאפות ובימי שישי נהגה לחלק לשכנים ממטעמיה, לקנות קנו במכולת השכונתית בעיקר בהקפה וירקות בעקר אצל העגלונים שעברו ברחוב.

תמונות מזיכרונות ילדותי

החברים היו שלי היו בעיקר: השכן מעלינו ושכנה בבית ליד, שניהם היו איתי באותה כיתה. חברתי הייתה בת יחידה והוריה עבדו במשמרות ולכן כשאמא עבדה ביום היא הייתה באה אלינו כי לא הייתה לה משפחה אחרת. גם השכן שהה אצלנו הרבה. שניהם אהבו את סבתי שגרה איתנו.

נהגנו לשחק במשחקי בעיקר בחוץ כמו: גומי, קלס, מחבואים, 5 אבנים. בשעות הפנאי נהגתי לקרוא, לצייר ולמדתי לסרוג.

משחקי ילדות

למדתי בבית ספר רמז

למדתי בביה"ס רמז עד כיתה ח', למדתי את המקצועות הרגילים ובנוסף היו שעורי ימאות, מלאכה, ציור ומוסיקה. היחסים היו טובים והמשמעת קפדנית. העונשים היו לעמוד בפינה בכיתה, לצאת מהכיתה, להעתיק קטע מספר או 100 פעם את סעיף 6 (ארוך ביותר) בתקנון ביה"ס. ברמז לא הייתה תלבושת אחידה אך בתיכון כן הייתה. היו טיולים שנתיים ובהם אני זוכרת נסיעה במשאית עם ספסלים רעועים. מסיבות היו בחגים ובסיום שנת הלימודים. בעיקר אני זוכרת את מסיבת חנוכה ומסיבת סיכום שעורי זהירות בדרכים שבה קיבלתי פרס על מחברת מסודרת. היו מסיבות בעיקר בכיתה ז' ו-ח' אך מחנך הכיתה הקפיד שכולם יחזרו הביתה בזמן. הוא היה עובר עם הטוסטוס שלו בן בתי הילדים ורואה אם חזרו. המורה הזכור לי הוא מאיר בן ארי שהיה מחנך שלי, שכן שלי ואח"כ מנהל כשנהיתי מורה. אהבתי גם את המורה למלאכה – רות הרץ והמורה למוסיקה – יהודה וייס. מקצועות שאהבתי היו מלאכה ציור, ספרות וכלכלת בית.

את חגיגות בר/בת מצווה חגגנו בביה"ס בכיתה כפולה או שחגגנו בבתים. היה חדר אוכל בביה"ס ובישלו בו בתורנות במסגרת שעורי כלכלת הבית. אני זוכרת את המבשלת הראשית שקראו לה אלגרה. המאכל האהוב עלי היה עוגת שיש שאימי ז"ל הייתה מכינה כל שבוע. אהבתי גם סוכריות טופי, מסטיק בזוקה, גרעינים ובוטנים שנארזו בניר עיתון.

הייתי בתנועת הנוער "הצופים" בערך כשנה. אני זוכרת את פעילויות הקשירה שאהבתי ואת התלבושות. אהבתי לשמוע שירים עבריים ושירים לועזיים של שנות ה-60, זמרים כמו יהורם גאון, שלישית גשר הירקון, אלביס, קליף, פול אנקה. ריקודים היו: ריקודי עם וריקודים סלונים כמו סלואו, טנגו וטוויסט. הבילויים בתקופתנו היו בעיקר הליכה לסרטים, הצגות, מסיבות בבתי חברים, הקשבה לרדיו לתסכיתים בהמשכים. תקשרנו במכתבים, גלויות, טלפון ציבורי. בשלב יותר מאוחר היה גם טלפון בבית, דבר שהיה נדיר.

הקשר בדרך כלל נוצר במפגשי חברה, במסיבות, הכרות בין חברים מבתי ספר שונים. היחסים בין ההורים לילדיהם היה יחס של כבוד והערכה. ההורים עבדו קשה ולא תמיד היו בבית. היה תמיד אפשר לדבר עם ההורים אבל הם לא תמיד היו פנויים. הם הקפידו שנכבד את המורים ותמיד הצדיקו אותם. אצלי סבתי שגרה אתנו דאגה לנו ולרוב בשלה וניקתה כאשר ההורים עבדו.

כמשפחה נהגנו לבלות עם הדודים בחגים או לצאת ולטייל ועם חברים. ההורים נהגו לצאת למשחקי קלפים (רמי) או לשבת בבתי קפה עם חברים, לפעמים היו לוקחים גם את הילדים (כשלחברים ילדים בני אותו גיל).

הקמת משפחה

הכרתי את בעלי ברכבת בנסיעה לתל אביב לביקור משפחה. נפגשנו שוב בתל אביב ואחר כך המשכנו להיפגש בנהריה. נולדו לנו 3 ילדים, תאומים ובהפרש של 7 שנים נולדה לנו בת וכיום יש לנו 8 נכדים. הבנים גרים בנהריה והבת בזיכרון יעקוב. בן אחד סיים הנדסאי מכונות ועובד ברפאל והבן השני מהנדס חשמל העובד במשרד פרטי. הבת סיימה תואר בחינוך מיוחד ועובדת כספרנית בבי"ס יסודי בזיכרון יעקוב.

הזוית האישית

איה ברנפלד השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא ברכה ברנפלד ותעדה את סיפורי ילדותה.

אני וסבתא בתכנית הקשר הרב דורי