מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארגנטינה – בואנוס איירס. ההורים שלי באו מאירופה – אבא מפולין ואמא מאוקראינה. למדתי בבית ספר יהודי ואחר כך בסמינר למורים וכך קיבלתי סטיפנדיה (מלגה, בעברית) לבוא לארץ ללמוד שנה ולחזור לארגנטינה,  ללמד בבתי ספר יהודיים .

בילדותי

עליתי ארצה בשנת 1961. בתחילה באתי ללמוד במכון למורים מחו"ל בקטמון בירושלים במשך שנה, אבל החלטתי להישאר בארץ. הייתה לי בת דודה בקיבוץ אור הנר ובחופשים של המכון נהגתי לבקר אותה. התאהבתי במקום והחלטתי להישאר. כתבתי להורים בארגנטינה. הם היו מאוד ציונים ואמא כתבה לי- להיות ביחד עם המשפחה זה טוב ויפה אבל אם את רוצה להישאר אנו מסכימים.

אחרי שנת הלימודים בירושלים נסעתי עם החברים שלמדו איתי לטיול באירופה. הם חזרו לארגנטינה ואני מנאפולי (איטליה) חזרתי לארץ והגעתי לקיבוץ.

נשארתי ב"אור הנר" – התחלתי לעבוד בתור מטפלת בפעוטון, ובאסיפת חברים החליטו לשלוח אותי ללמוד גננות בבית ברל, כי לא הייתה להם גננת במקום. בינתיים הכרתי את בעלי לעתיד שהיה עולה מצ'ילה. למדתי במשך שנתיים וגרתי בפנימייה. בשנה השנייה של הלימודים בל"ג בעומר 12.5.1963 התחתנו, חנניה מעיין ואני. עם סיום הלימודים התחלתי להיות גננת בגן "שקמה" בקיבוץ.

בעלי היה מרכז פלחה וגידולי שדה, הוא עלה מצ'ילה בשנת 1956. את ההכשרה הוא עשה בקיבוץ גבע ואחר כך היה בקיבוץ גבעות זייד. בשנת 1957 הוחלט לפרק את הקיבוץ וחלק מהחברים עברו להקים קיבוץ חדש בנגב, הם התיישבו במקום שבו הייתה בשנים 1955-1957 חווה חקלאית וקראו למקום " אור- הנר". חנניה נולד בצ'ילה (טמוקו)  וגם הוריו, אבל הסבים הגיעו מספרד (קדיס). הם היו ממגורשי ספרד.

אביו של חנניה היה רכז בחווה חקלאית. כאשר חנניה היה בן שבע מת אביו ולכן המשפחה (אמא, חמש אחיות ואח קטן) עברו לעיר הבירה סנטיאגו. הוא למד 12 שנות לימוד ובינתיים היה חבר בתנועת "אחוד הבונים". בשנת 1956 עלה לארץ יחד עם הגרעין. לאחר שנה, עלה אחיו הקטן הלל והגיע גם לקיבוץ. גרנו בקיבוץ בשמחה ובנחת, כל אחד בעבודה שלו. בשנת 1966 נולד הבן הבכור שלנו בועז. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים- היינו משק ספר לכן עברנו את המלחמה במקלטים. בשנת 1968 נולדה בתנו חגית.

בשנת 1971 עזבנו את הקיבוץ ועברנו לבית ספר החקלאי "כפר סילבר" באשקלון. בעלי היה מדריך גידולי שדה ולימד את התלמידים את העבודה בשדה ואני המשכתי לעבוד בתור גננת באשקלון ואחר כך עברתי לבית ספר יסודי " אילנות" בתור מורה לכיתות א-ב.

בשנת 1978 נולד בני הצעיר עמרי (אבא של אמה ואיתי). בשנת 1989 נפטר בעלי מדם- לב – יהי זכרו מבורך.

הזוית האישית

אמה ומיה: מאוד נהנינו מכתיבת הסיפור והלמידה על התקופה של הקמת המדינה והשנים הראשונות של מדינתינו- מדינת ישראל. היינו רוצות לאחל המון בריאות ועוד המון שנים של כיף ובילויים משותפים! 🙂