מאגר סיפורי מורשת

הוריי הם ניצולי שואה. אמי נלקחה בגיל 14 ממשפחתה והגיעה יחד עם אחותה, זלטה ובת דודתה, מירה, לאושוויץ, מאז לא פגשה יותר את הוריה ואחיה. אמי גדלה במשפחה של זוג הורים ו- 8 ילדים. כולם נספו בשואה. לאחר 4 שנים באושוויץ, שוחררה, חזרה למקום מגוריה בצ'כוסלובקיה ופגשה את אבי, אותו הכירה עוד לפני המלחמה.

אבי, קלמן, גדל במשפחה של זוג הורים ו- 9 ילדים. אבי מעולם לא דיבר או סיפר על משפחתו ועל המלחמה. מהמעט  שאני יודעת הוא היה פרטיזן, נלחם בגרמנים, הציל יהודים והסתתר ביערות. אך, לא פעם כשדיבר והזכיר אמר "אסתר" (שאני קרויה על שמה) וכשאמר זאת חש בהתרגשות גדולה ולחלוחית היתה בקצה עיניו, אבי אהב מאוד את אמו.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשסבי וסבתי (אסתר ויצחק) הבינו שהמצב קשה ושיש סיכוי שלא ישרדו.

סבתי נתנה לאבי טבעת, טבעת זהב עם יהלום כנראה טבעת האירוסין שלה ובקשה ממנו לשמור אותה. היא אמרה לאבי: "אני יודעת שרק אתה היחיד מכל המשפחה שתשרוד את התופת הזו כי אתה חזק". ואכן כך היה, אבי עוד הספיק להעביר מס' פעמים את מצרכי המזון למשפחתו שהיו בגטו אך לאחר זמן  מה, כבר לא פגש אותם והבין שנלקחו למחנות עבודה ומשם לא חזרו.

אבי נשאר לבד מכל משפחתו, והטבעת היא המזכרת היחידה שנותרה לו מאמו האהובה.

כשנולד בני הבכור אחי אבי קלמן נתן לי את הטבעת ובקש שאני אשמור עליה הוא דאג להזכיר לי כמה היא יקרה לו …..

כיום אני עונדת את הטבעת ובכל פעם כשאני מביטה בה אני נזכרת באבי היקר ובמשפחתו אותם לא זכיתי להכיר. טבעת זו תעבור במשפחתי מדור לדור, לזכרם של סבתי וכל משפחתה. כולי תקווה שהטבעת וסיפורה יוכלו לעבור בקרב ילדיי ונכדיי וכך הדורות הבאים יוכלו להכיר ולזכור את התופת שעברו בני משפחתם.

לסיפור המלא:

הזוית האישית

החויה היתה מהנה עבור שתינו,

סבתא אתי מאחלת לאלה:

אלה שלי יקרה, אני רוצה שתהי תמיד מאושרת ובריאה, שתעשי מה שאת אוהבת,שתהי מוקפת בהמון חברים, ותצליחי בכל מה שליבך חפץ.

אלה מאחלת לסבתא:

סבתא יקרה, אני מאחלת לך חיים ארוכים וטובים, עם המון בריאות, אושר, טיולים, הצלחות, אהבה ושמחה, אוהבת אלה.