מאגר סיפורי מורשת

עליתי ארצה בגיל שש באוניה בשם "ארצה", יחד עם הוריי ושני אחיי, בשנת 1952.

 

 

עם הגעתנו  לישראל שלחו אותנו לחיפה ל "שער העליה", בו התרכזו כל העולים החדשים. ריססו אותנו בחומר שנקרא "די די טי" לחיטוי בכל הגוף. לאחר מספר ימים לקחו אותנו למעברה ב"קרית טבעון". שם שכנו אותנו בצריף מעץ. היה לנו מאד קשה להסתגל למצב החדש. היה קשה בעיקר להוריי שעזבו בתוניסיה דירה מאובזרת מודרנית. השירותים היו מחוץ לצריף, זה היה מבנה בטון עם חור ללא אסלה.

בצריף התגוררנו חמישה נפשות, הוריי אני ושני אחיי.

למדתי בבית ספר יסודי מחוץ למעברה, עם האוכלוסייה הוותיקה של טבעון. היו לי קשיי שפה. המעבר מהשפה הצרפתית לשפה העברית לא היה פשוט. גם מבחינה חברתית הייתה ההתאקלמות קשה, ולו מפאת הגעתי מהמעברה ולא מהיישוב הוותיק.

כוח הרצון שלי להשתלב בחברה החדשה היה מאד גדול, לא ויתרתי ואכן הצלחתי. לאחר סיום לימודיי, התגייסתי לשירות במסגרת הצבא, למשטרת ישראל. התגייסתי למחלקת התנועה, במחוז חיפה. עסקתי בכל הקשור להכוונת תנועה, שמירה על החוק: חניה, רמזורים וכו'.  עם סיום שירותי, המשכתי את לימודי במזכירות כללית. זה היה מקצועי, ניהלתי משרדים טכניים גדולים.

בשנת 1977 נשאתי לבעלי בשם נתן, עולה חדש מעיראק , גם הוא עלה בשנת 1952. אנחנו גרים בחיפה ברחוב הנטקה, מיום נישואיי ועד היום. נולדו לנו שלושה ילדים, שתי בנות ובן.

בשנת 2003 פרשתי מעבודתי, בתור מנהלת משרד, ועברתי לתמוך בנכדיי, ועשייה כללית.

כיום יש לי ארבעה נכדים בגילאים שונים. אני מקפידה מאד לארח את המשפחה בארוחות שישי. זו ההזדמנות להפגיש בערב שישי את כל ילדיי ונכדיי.