מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר מדר מספרת על העלייה מתימן וההתיישבות במושב גאולים.

עלייה והתיישבות בגאולים

סבא רבא, דוד מדר ז"ל וסבתא רבא, שושנה מדר ז"ל, נולדו בתימן, עלו לארץ בשנת 1932, באנייה דרך מצרים ותעלת סואץ לנמל יפו. מיפו עברו למחנה יהודה, שבפתח תקווה, שם נולד סבא יוסי. מפתח תקווה, עברה המשפחה להדר רמתיים, ומשם עברו 7 משפחות, להכשרה בגרעין שבילים, שבכפר-יונה, על מנת להקים את מושב גאולים שנוסד בשנת 1938. לפני כן, היו בגאולים אנשים ממוצא אירופאי "ייקים", אשר חיו שם באוהלים. בשנת 1938, ה"ייקים" הקימו במושב את חומה ומגדל. בנו אוהלים וסביבם חומה ומגדל שמירה, בתוך הישוב. הבדואים והערבים מסביב נכנסו ללא רשות למושב גאולים, התפרעו והפריעו לאורח החיים הרגיל.  בשנת 1945, נטשו "הייקים" את המושב והקימו את המושב כפר ידידיה.

הסוכנות היהודית העלתה את 7 ההורים שהיו בגרעין בכפר יונה, שהוכשרו להתיישבות קבע במושב גאולים (הילדים והסבים/סבתות נשארו עם הילדים בהדר רמתיים). סבא רבא, דוד, היה גפיר, נוטר במשטרה הבריטית והיה היחידי במושב שנשא נשק – רובה אנגלי. תוך כדי שירותו, היה מגלה מחסני נשק סליק וסייע להבריח אותם לארגון "ההגנה". לאחר 3 שנים, בשנת 1948, הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל ובשנת 1949, היתה עלייה גדולה מתימן, עלייה שנקראה "מרבד הקסמים" חלק מהעולים בעלייה זו באו להתיישב בגאולים והתאכסנו בחצרות המשק במחסנים ובבתי האימון  של התושבים הוותיקים, עד שהסוכנות היהודית בנתה להם בתים והקצתה להם חלקות אדמה לגידול חקלאי, והם נשארו במושב גאולים ליישוב קבע.

השכונה שלי

השכונה שלי נמצאת היום במושב גאולים ברחוב הוותיקים. לבית הספר היינו נוסעים במשאית עם ספסלים, שיועדה להסעות ילדים. לאחר הלימודים היינו אוכלים צהריים בבתים, ולאחר מכן חלקינו היו הולכים להכין שיעורי בית וחלק הלכו לשחק בשכונה במשחקי רחוב. משחקים כמו: מחניים, מחבואים, תופסת ודג מלוח. בשכונה הזו גדלנו והתבגרנו והפכנו לחבורת נערים ונערות ההולכים יחד אחר הצהריים, מצוידים בצידה לדרך, לרעות פרות. לכל אחד מאתנו היו מספר פרות אותם הובלנו לשדה המרעה, לי היו 8 פרות שאותם יצאתי לרעות, בשדות הירק של מושב צור משה.

בזמן שהפרות היו אוכלות ירק בשדה, אנחנו ניצלנו את הזמן למשחקים. שיחקנו בשדה או שהלכנו להוציא גזרים מהאדמה בצור משה, או שקטפנו פירות הדר כמו, קלמנטינות ומנדרינות שהחביאנו בתוך המכנסיים כאשר הגומי ברגליים סייע על מנת שהפירות לא יפלו. בזמן שחלקנו אספנו וקטפנו פירות, שני נערים היו נשארים לשמור על הפרות. בינתיים הפרות היו מדי פעם ופעם בורחות לנו לשדות של השכנים בצור משה, והיינו צריכים מיד לרוץ ולהחזיר אותן לשדה המרעה. בזמן הפנוי שנותר היינו משחקים: מחבואים, תופסת, מחניים, כדורגל וכ"ו.

באחת הפעמים, ראה אותנו בעל השדה מצור משה, שמו היה מימי אשכנזי והוא רדף אחרינו עם מקל ביד, וצעק עלינו: "ילדים תוציאו את הפרות מהשדה שלי". אז היינו תופסים בזנב של אחת הפרות וכך מבריחים אותן ודוהרים איתן לרעות בשדה אחר. בסוף היום, עם שקיעת החמה, היינו אוספים ומרכזים את כל הפרות והולכים הביתה. היינו מכניסים את הפרות לרפת, נותנים להם לשתות מים והפרות היו נחות קצת ומתכוננות לחליבת החלב. סבא רבא זכריה סירי ז"ל היה חולב את הפרות ומבקש את עזרתי בחליבת הפרות, וככה היה במשך כל השבוע, חוץ מימי שישי ושבת שהוקדשו למנוחה. ביום שישי היינו מתארגנים לכבוד ערב שבת, היינו הולכים לבית-כנסת להתפלל, חוזרים הביתה לקידוש של ערב שבת ואוכלים יחד ארוחת ערב. לאחר הקידוש והאוכל היינו מברכים את ברכת המזון, ולאחר מכן היינו קוראים את פרשת השבוע, שרים שירי שבת, מוציאים פירות ופיצוחים ומברכים" "בורא פרי העץ" על הפירות והשקדים, ו"בורא פרי האדמה" על הבוטנים והגרעינים.

חינוך

כבר בגיל הרך, גל (אבא של אסף) אהב ללכת לגן ילדים וללכת לבית הכנסת עם אבא יוסי וסבא דוד. גל אהב ללמוד ולשחק "משחקי שולחן": משחק הזיכרון, מונופול, סולמות ונחשים, מה במשבצת ועוד. גם משחקי חברה היה משחק עם חברים למשל: מחבואים, תופסת, כדור-רגל ודג מלוח. גל היה ילד שובב  ותמיד כשהלכנו לסבא סירי (אבא מצד אימא), היה הולך עם סבא לשדה החממות של הפרחים, וכשסבא היה מתרחק ממנו גל היה מטפס על החממה בלי שום פחד.

כשסבא הרגיש שגל לא על ידו, מיד היה קורא בשמו: גל, גל איפה אתה??? לאן נעלמת??? אני מחפש אותך!, ואז גל קורא בקול "סבא הנה אני למעלה", ואז סבא כעס מאד ופחד שגל ייפול מהחממה, אבל לא הראה את כעסו לגל, וביקש ממנו: "בוא תרד למטה, בזהירות שלא תקבל מכה או שריטה או שתחליק מהניילון שמכסה את החממה", אך גל היה מתחכם עם סבא ואומר לו "אני אקפוץ או ארד בזהירות על העמוד של החממה עד למטה". סבא סירי נבהל מאוד מהמעשה של גל והסביר לו כמה זה מסוכן, עד שבסופה של ההרפתקה גל ירד בזהירות.

שם

נולדתי בסוף שנת 1947, לפני מלחמת השחרור, בחודש אדר אשר חג פורים חל בו, לכן קראו לי אסתר על שמה של אסתר המלכה. לאחר היוולדי לא לקחו אותי לבית יולדות, כי פרצה מלחמת השחרור. שמו אותי בארגז פרי הדר (תפוזים) שאותו הפכו למיטת תינוקות, כי לא התאפשר להורי לבנות או לקנות מיטת תינוקות, מכיוון שבזמן זה התחוללה מלחמה במושב גאולים. בשל המלחמה אספו את כל הילדים, התינוקות, האימהות והזקנים והעבירו אותם למושב צור משה ולפרדסיה. את כל האבות כמו סבא מדר שהיה נוטר ושומר על המושב וגם סבא סירי (אבא שלי) ואת כל שאר הגברים השאירו לשמור על המושב מפני הערבים, שרצו לכבוש את המושב בכל מחיר, אך לשמחתנו לא הצליחו. לאחר סיום מלחמת השחרור החזירו את כל האימהות והתינוקות מצור משה ופרדסיה למושב גאולים, ושם המשכנו לחיות ולשקם את המושב, ולשמור על המושב מפני מסתננים שרצו לחבל לנו במשקים ובשדות.

זהות ובת מצווה

לילדים רבים, שנולדו בזמן מלחמת השחרור, לא היה תאריך לידה מקורי, מפני שלא יכלו לצאת לבית חולים. במושב הייתה מיילדת אשר יילדה את האימהות שקרעו ללדת. לילדים אלה קבעו תאריך לידה משוער לאותה השנה לפי מועד החגים. לי, אסתר סירי (מדר היום) שנולדתי בראש חודש אדר שחל בו חג פורים, קראו אסתר על שם אסתר המלכה. לאחר המלחמה משרד הפנים קבע את התאריכים לכל הילדים שנולדו בתקופת המלחמה את התאריך: 1.4 לאותה שנה. לאחר 12 שנים עשו לי בת מצווה בחצר הבית תחת עץ התות הגדול, עם כל חברי לכיתה וחבריי למושב. למסיבה הכנו משחקי חברה, ושיחקנו בחידונים, אמת או חובה ושרנו שירים, את הכיבוד הכנו  בבית, והוא כלל, עוגות שאפינו בבית על פתיליות וסיר פלא , פופ-קורן קלוי בסיר, בוטנים וגרעינים שנקלו במחבת. סחטנו תפוזים שקטפנו בפרדס שלנו, למיץ תפוזים. שרנו שירי ארץ ישראל ורקדנו הורה וריקודי עם.

הזוית האישית

אסף מדר: היה לי כייף ושמחתי על ההזדמנות לעבוד עם סבתא אסתר על הקשר הרב דורי. אני מקווה שבהמשך היא תספר לי עוד הרבה מהסיפורים שלה מהעבר שעזרו לי להבין דברים שלא היה לי מושג מהם. דברים רבים התחברו לי פתאום, וממש התעניינתי בסיפורים. שאלתי את סבתא הרבה שאלות שאף אחד לא שאל אותה לפניי. סבתא אסתר: היה לי סיפוק רב לספר לנכד שלי אסף את סיפורי העבר שלי מכל תקופותיי. התהליך גם קירב אותנו יותר. עבורי הסיפורים העלו את זיכרונות הילדות, המקום הבית והחברים.