מאגר סיפורי מורשת

שמי ליה מנור, אני משתתפת השנה במיזם של מינהל חברה ונוער, במסגרת מעורבות החברתית: דורות – תכנית הקשר הרב דורי. במהלך מפגשי הקשר עם סבתי אסתר, שמעתי סיפורים רבים על חייה של סבתי ואת חלקם תעדתי.

סבתא אסתר

סבתי נולדה בשם אסתר טנג'י בשנת 1934 בירושלים. היא גדלה עם הוריה ושמונת אחיה ואחיותיה בעיר העתיקה בחיים משותפים עם הערבים. לאחר קום המדינה, כשפרצה מלחמת השחרור, כל משפחתה נאלצה לחיות בעוני רב. אביה ושניים מאחיה הגדולים נלקחו לשבי ברבת עמון בירדן, ולאחר הניצחון הירדני בעיר העתיקה הוציאו אותם דרך שער ציון ושיכנו אותם בשכונת קטמון בירושלים.

לכבוד בת המצווה של סבתי, הוריה קנו לה שעון יקר מזהב. סבתי אהבה אותו מאוד, אך ביציאה דרך שער ציון, אחד מהחיילים לקח לה אותו. משמעות השעון הייתה גדולה, והוריה חסכו כסף במשך תקופה ארוכה כדי לקנות לה אותו. סבתי זוכרת את אותו רגע במדויק עד היום.

את משפחתה שיכנו במקום קטן ביחד עם עוד משפחה מרובת ילדים. הם חיו 16-17 נפשות ביחד ונאלצו לחלוק חדר שירותים אחד. לאחר כמה שנים אביה חזר מהשבי והם שיפצו את כמה מהחדרים כך שהצליחו לשפר במעט את התנאי המגורים.

כשהגיעה לגיל 16, היא עזבה את ביתה בניגוד לרצון הוריה וחיה בקיבוץ חולדה בשפלה. היא הצטרפה לנוער הלומד והעובד והייתה שם עד הגיוס. בצבא היא שירתה בחיל הנח"ל.

סבא יחזקאל זכרונו לברכה

סבי נולד בעירק ועלה לארץ עם משפחתו כשהיה בן שמונה. הוא גר בירושלים, ולאחר תחילת מלחמת השחרור, כשהיה בן 15, התגייס לאצ"ל. הוא הדביק כרוזים נגד הצבא הבריטי ונגד הירדנים עד שנתפס ונלקח לכלא בלטרון. הוא היה כלוא במשך כמה שבועות וכששוחרר התגייס לצה"ל. הוא השתתף בכל המלחמות והיה בעל דרגה גבוהה ובעל סמלים.

סבתי וסבי נפגשו במסיבה. הם התחתנו, הקימו משפחה וגידלו שלושה ילדים. סבי התגייס למשטרה ועבד כשוטר עד פרישתו מהעבודה. בעקבות עבודתו הם עברו לגור באילת. אמי ואחיה עזבו את העיר אילת בדרום, ועברו לגור במרכז הארץ.

לפני כ- חמש עשרה שנים סבי יחזקאל, נפטר וסבתי נשארה לגור באילת.

בילדותי אופה בורקס יחד עם סבתא במטבח

הזוית האישית

ליה: בחרתי לתעד את סיפור ילדותה של סבתי אסתר מכמה סיבות; ראשית, במשך כל חיי שמעתי סיפורים קצרים על ילדותה ועל החיים בירושלים, אך אף פעם לא חיברתי את כולם לסיפור אחד גדול. חשבתי שהשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי, תהיה הזדמנות טובה, לשמוע עוד סיפורים ולהבין איך הם קשורים למי שהיא היום. שנית, דווקא בגלל מגפת הקורונה, ראיתי את החשיבות בשמירה על קשר הדוק יותר ואפשרות לדבר עם סבתא שלי, לעודד ולהקשיב לסיפוריה. בגלל הריחוק מבני המשפחה, היא גרה באילת, היא כמעט ולא ראתה אף אחד ממשפחתה בשנה האחרונה. אנו מקיימות שיחות טלפון לעיתים קרובות בהן היא סיפרה וממשיכה לספר לי על חוויות ילדותה, מפגשים אלו נעימים לשתינו.

תמיד הייתי בקשר טוב עם סבתי, אבל עד עכשיו לא יצא לי לשמוע את סבתי מספרת על כל ילדותה. אני חושבת שבתקופת הקורונה תכנית הקשר הרב דורי אפילו עוד יותר משמעותית. אני שמחה שלקחתי חלק בתוכנית הקשר הרב דורי כי סוף סוף הייתה לי הזדמנות לשמוע את סבתי מספרת סיפורים שאף פעם לא שמעתי.

סיפור זה תועד במסגרת יוזמת המעורבות החברתית – "דורות", בשיתוף מינהל חברה ונוער ותכנית הקשר הרב דורי.

ליה תרמה שני סיפורים נוספים למאגר המורשת, לקריאתם לחצו על הקישורים:

חיים שכאלה – יחזקאל מנור.

משפחת מנור – היצירה של סבא וסבתא