מאגר סיפורי מורשת

הנכדה ליבי קופצי'יק מתעדת את סיפורה של סבתא אסתר, כפי שסיפרה לה סבתא עפרה קופצ'יק אודות סבתא אסתר קופצ'יק (אימא של סבא שלי).

סבתא אסתר נולדה בשנת 1924 בוורשה שבפולין להוריה סבא ראובן גשייד ואשתו נחמה.

סבא ראובן היה חסיד פיאסצנה. האדמו"ר מפיאסצנה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, גר בפרוור שבוורשה. שם, הוא העמיד חסידות מאוד מיוחדת, חסידות שמדברת על העבודה האישית של כל אחד ואחד, הוא כתב את הספרים: 'חובת התלמידים', 'הכשרת האברכים' ועוד – ספרים המדברים על קיום מצוות מתוך עבודה, (ולא בדרך של מצוות אנשים מלומדה).

האדמו"ר ביקש מכמה חסידים שיעלו לארץ ישראל, והוא מאוד כיבד את מי שהחליט לעלות לארץ. סבא ראובן ומשפחתו הגיעו לארץ והתיישבו בירושלים. לאחר תקופה, במצוות האדמו"ר, הם עברו לכפר אתא (כיום קריית אתא). סבא ראובן מצא עבודה טובה, הוא היה בעל חנות ירקות והצליח בעבודתו. לאחר תקופה הוא ניהל חנות לתשמישי קדושה. בכפר אתא היו כשמונה משפחות מחסידי פיאסצנה. עד היום קיים שם בית כנסת על שמם.

בתם, סבתא אסתר, עלתה לארץ מפולין, כשהיא בת שמונה ולמדה בירושלים. וכשמשפחתה עברה לכפר אתא, למדה סבתא אסתר בחיפה. אביה קנה לה כינור: היא ניגנה בו ממש מהלב והנשמה. אביה רשם אותה לסמינר בתל אביב. שם שכרו לה ולחברה נוספת חדר, אצל אחת מהמשפחות המתגוררות שם. אבא שלה השתמש בשליש מההכנסות שלו למימון הלימודים של ביתו. בתל אביב השתתפה סבתא בשיעורי "תניא" וכך התקרבה לחב"ד. לאחר תקופה התחתנה עם סבא שלמה קופצ'יק. והפכה למורה בתיכון. ולאחר 25 שנים שימשה כמנהלת במשך 21 שנים נוספות.  סבתא  אסתר הצטיינה במיוחד בכישרון מוזיקלי, כשהיא הייתה נכנסת  לכיתה היא הייתה פותחת את השיעור בשיר. כל תלמידותיה יודעות לשיר: "עסן עסט זיך", "קול דודי דופק", "צמאה לך נפשי" ועוד. היא אהבה את הלימוד, אהבה את השירים, וגם אהבה את התלמידות.

ביתם היה פתוח לכל אחד, מי שצריך היה לקבל: ארוחה, תרומה או הלוואה ידע את הכתובת! סבא שלמה הכיר את כל העיר: הוא הגיע לבקר כל עולה חדש ודאג שישימו את ילדיהם במסגרת חינוך הולמת.

את שמו של בנם הגדול קראו על שמו של האדמו"ר מפיאסצנה, קלונימוס קלמיש. אחיה של סבתא אסתר, דוד נחמן גשייד, זכה להדפיס את הכתבים של האדמו"ר מפיאסצנה.

מה היה סיפורם של הכתבים?

במלחמת העולם השנייה, בתוך הגטו, מסר האדמו"ר מפיאסצנה שיעורים בעל פה בכל שבת במשך שלוש שנים. בכל מוצאי שבת היה משחזר וכותב את הדברים שדיבר בשבת. לפני שנלקח לטרבלינקה הוא הניח את כל מה שכתב בתוך קופסא, אותה קבר מתחת לבניין ששהה בו.

לאחר שהסתיימה המלחמה, פינו את הגטו כדי לבנות שם שכונה. ובמהלך הפינוי מצאו את הקופסא הזו ובה הכתבים, וגם מכתב, שכתב לאחיו ישעיהו שפירא בתל אביב. הוא כותב שם, ששלח אליו את הכתבים והבטיח, שכול מי שילמד מהכתבים האלה יראה ניסים רבים בחיים.

הקופסא הגיעה למוזיאון גדול בוורשה, בראשותו של עמנואל ריגלבוים, לשם הגיע שליח של הסוכנות, בשם ברוך דובדבני. במהלך שהותו במוזיאון מצא את המכתב שנכתב לאח – ישעיהו שפירא, ובו נאמר, "שהכתבים יגיעו לידיך, תדאג שיודפסו", מכך הבין, שישנם כתבים המונחים בקופסא במקום כלשהו, הוא ניגש למנהל המוזיאון. הם בדקו וחיפשו ומצאו את הקופסא עם הכתבים במחסנים שלהם. בסייעתא דשמיא הכתבים הוצאו לאור בספר שנקרא "אש קודש".

במקומות רבים בעולם העוסקים בחקר המלחמה, לומדים את המסמך הזה: בכל פעם מתפלאים מחדש, יושב יהודי במלחמה הקשה חדור אמונה ומלמד דברי תורה בעל פה!

את סיפור הכתבים העביר סבא ראובן במשפחתו, לימדם בעל פה. זאת שמעה גם סבתא אסתר והשתדלה להעביר וללמד את משפחתה ותלמידותיה!!!

הזוית האישית

ליבי: תודה לך סבתא על הסיפור המופלא. מאחלת לך הרבה נחת ובריאות.