מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי

שמו של סבי, שרגא אלקלעי נולד בישראל צפת בשנת 1944, להורי לובה ומשה. אני משתתף עמו בתכנית הקשר הרב דורי וסבא מספר לי:

"בצפת באותן שנים חיו פחות מאלף תושבים וכולם התרכזו ברובע היהודי שהיה בחלק התחתון של העיר ובאזורי הגבוהים היו השכונות הערביות. החל משנות החמישים של המאה הקודמת הגיעו עולים רבים מכל קצוות העולם שעברו להתגורר בעיר.

מרכז החיים שלי כילד באותן שנים היה במרכז הרובע היהודי בכיכר שהייתה "מגרש המשחקים שלנו". משרד וועד הרובע ובתי הכנסת הקיפו את הכיכר שאחרי מלחמת השחרור זכתה לשם "כיכר המגנים". הזיכרונות הראשונים שלי הם מגיל 3-4 מהורי, סביב אירועי מלחמת השחרור בצפת כשהרובע היהודי היה מוקף בשכונות ערביות.

בתקופה שקדמה למלחמה והפרידה בין התושבים היהודים לבין התושבים הערביים, הנוכחות של הצבא והמשטרה הבריטיים בתוקף המנדט הבריטי שקיבלו מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה. כאשר השלטון הטורקי הובס וגורש.

חייתי בבית הורי בצפת עד גיל 15 כשעברתי ללמוד בפנימייה הצבאית ליד בית הספר הריאלי לאחר סיום הלימודים שירתתי בצבא כ – 28 שנים. השירות היה מגוון ביחידות צנחנים ומודיעין שונות".

סבא שרגא מספר על אביו – סבא רבא שלי

"אבא שלי, משה, נולד בסלוניקי שביוון משפחתו עלה לישראל לפניו והוא בראשית שנות ה-30 הגיע לחיפה ושם הכיר את אמא שלי לובה. הם הגיעו לצפת בשנת 1930. אבא שלי, הגיע לצפת כמפעיל הגנרטור שסיפק חשמל לכל הרובע היהודי.

בנוסף לכך כפי שהיה תפקידם של כל הגברים מעל גיל 16 להשתתף בהגנת הרובע. השיטור נעשה תחת פיקוד הבריטים וחלקם למעשה היו נוטרים במשטרה הבריטית.

זכור לי אירוע מרכזי בחיי ובחיי אבי באותה מלחמה שפרצה בקיץ 1948, עם יציאת הבריטים מהעיר הערבים בסיוע הצבא הסורי הפולש הפגיזו את הרובע היהודי בימים ובלילות באחת הפעמים הלכתי עם אבי מעבודתו בגנרטור שגרנו בקרבתו למטה ההגנה שניהל את ביטחון הרובע ואת החיים השותפים, בדרך למטה הייתה הפגזה ופגזים נפלו בקרבתנו  ואבי בעודו שוכב עליי בשביל להגן עליי נפגע מרסיסים רבים, פציעה זו השפיעה על אבי במשך כל חייו.

אבי היה פעיל בחיים הציבוריים בצפת, הוא היה בהרבה ועדות שניהלו את החיים השותפים של צפת כבר מראשית שנות החמישים, כאשר הגיעו עולים חדשים רבים לצפת ואוכלוסיית העיר גדלה פי שלושה, והתמקד בקשריו עם אמנים שראו בצפת מקור השראה והרבו לשהות במקום ולצייר. כחלק מפעילותו היה לאספן של יצירות אומנות. בנוסף לכך לאוסף הבולים שהוא טיפח שנים רבות ששמור אצלי בבית.

לאחר מכן עברנו לגור בבית מחוץ לרובע היהודי והוא אימץ תחביב נוסף של גידול יונים.

כך אני זוכר את אבי.

הזוית האישית

סבא שרגא אלקלעי ואיה שמעוני מתעדים סיפור בתכנית הקשר הרב דורי.