מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבי הספורטאי

אמילי וסבא ולרי
סבא ולרי בצעירותו באוקראינה
סבי זכה במקום הראשון בתחרות אגרוף

ילדותי

קוראים לי ולרי בויב, הורי קראו לי כך על שם הטייס ולרי צ'קלוב אשר פיקד על הטיסה הראשונה שצלחה על פני הקוטב בשנת 1937. נולדתי בשנת 1955 ב-17 ליוני בעיר דונצק שבאוקריאנה (ברית המועצות לשעבר). גרתי בבית יחסית גדול לאותה תקופה, היה לנו שישה חדרים בבית, גינה וחניה פרטית. בגינה היה לנו מבחר גדול של פירות וירקות, בנוסף לכך היה לנו כלב, ששמר על הבית מפני שודדים (בתקופה הזו היה נהוג שיהיה כלב בגינה שישמור על הבית), לכלב קראתי "פיראט". זה שם יפה לכלב לדעתי. ברחוב ממול היה סופרמרקט קטן, שהיה שייך לכל השכונה כי הוא היה היחיד בה. לא רחוק מהבית היה נחל גדול (בערך כמו הכינרת כולה). יש לי המון זיכרונות משם, לרוב אני וחבריי התרוצצנו ושיחקנו במים או על שפת הנחל. כל כך חיכיתי לימים שהיינו הולכים לנחל כי לא כל יום יכולנו ללכת לשם מפאת מזג האוויר הסוער. ליד הבית היה פארק ענק ובו מגרש כדורגל שבו היינו משחקים את כל המשחקים האפשריים. נהניתי מאוד כשביליתי בפארק עם חברים או עם המשפחה בחגים.

בילדותי נהגתי לצאת לבלות לעיתים קרובות עם חברים שלי, זה משהו שאני לא אשכח, כל כך הרבה חוויות בקרב חבריי ואני ממש מתגעגע לזה. לרוב לכל רחוב הייתה חבורה משלו ונהגנו לערוך תחרויות בין החבורות של כל הרחובות ובסוף הייתה הכרעה איזה רחוב יותר טוב. רק הטובים והחזקים ביותר יכלו להיכנס לחבורות האלה ואני הייתי בחבורה החזקה. לפעמים גם היינו עושים כמו מגרש לאגרוף ומוכרים כרטיסים לאנשים כדי שיבואו לראות את המשחק. בבית ספר השקעתי בלימודים והיו לי ציונים טובים ואהבתי ללמוד. הייתי די מקובל בבית ספר, ילדים היו מכבדים אותי ולפעמים אפילו פחדו ממני ואני אף פעם לא הבנתי את הסיבה כי אף פעם לא הייתי אלים או מאיים. אני לא זוכר הרבה אירועים מהילדות אני זוכר רק מקרים ספציפיים. למשל זכור לי מקרה מאוד מצחיק שקרה לי בילדות: כשהייתי בערך בן 5 בבית שלי ערכו שיפוץ. בזמן השיפוץ גרנו בדירה מושכרת במרחק של 7 ק"מ מהבית. יום אחד כשהורי עזרו בשיפוץ הבית הם ביקשו מהמטפלת להשגיח עלי. כאשר אמי הייתה אמורה לאסוף אותי היא לא הספיקה, אז ברחתי מהמטפלת ורצתי לכיוון ביתי שנמצא בשיפוץ. כאשר הגעתי כולם נדהמו שהגעתי לבד. בילדות היו לי מעט צעצועים כי כמעט לא היו מוכרים צעצועים באותה תקופה, אז אבא שלי יצר לי מטוס מעץ. אני מאוד שמרתי עליו ומאוד אהבתי אותו, המטוס הקטן הזה היה יקר מאוד לליבי.

בילדותי אהבתי לעסוק בספורט, ובעיקר באגרוף, הייתי מתאגרף מצטיין. השתתפתי בתחרויות אגרוף, ריצה, וריקודים סלוניים. תמיד שאפתי להגיע הכי רחוק שאפשר ולרוב הצלחתי להגיע למקומות טובים ולפעמים אף הגעתי למקומות הראשונים. בבית ספר היה לנו שיעורי בחירה ותמיד בחרתי בריצה או בריקודים סלוניים. לרוב יצאתי לתחרויות מטעם הבית ספר. פעם אחת אפילו הגעתי לאליפות אוקראינה בריצה ולקחתי מקום ראשון, ולאחר שנה הפסדתי באותה תחרות. בזמן הפנוי שלי הייתי מבלה עם חברים, לומד או עושה שיעורי בית, לפעמים הייתי מרוויח כסף מדברים קטנים כמו הכנת בובות בעבודת יד וכו'.

מנהגים במשפחתי:

תמיד חיכיתי לחגים כי אימא שלי נהגה לכבודם לאפות עוגות, עוגיות ומאפים כל כך טעימים והיא אף פעם לא סיפרה לאף אחד את המתכונים. כשהיא הכינה את מאפיה המיוחדים  נהגתי להציץ מהסלון מבלי שהיא לא תשים לב אליי, וכשהיא הייתה שמה לב ברחתי מהר לחדר. בחגים היינו עושים ארוחה משפחתית ולפעמים עם אורחים, וכולם היו נהנים ותמיד היה שמח.

בגרות ואהבה:

לאחר ששירתי בצבא הלכתי לעבוד עם אבא שלי במפעל לייצור מתכת ענק שבו עבדו מעל ל- 20,000 עובדים. היה מאוד קשה לעבוד במפעל הזה כי התנאים היו מאוד קשים, הייתה עבודה מאוד קשה וצפופה מאוד. ממש לא אהבתי את העבודה הזאת אז החלטתי ללכת ללמוד מקצוע שאני אוהב. למדתי חשמלאות ארבע שנים באוניברסיטה ושם הכרתי את אשתי כיום. כשהייתי בן 22 אבא שלי נפטר ממחלה קשה, היה לי מאוד קשה להתמודד עם העובדה שאבא שלי נפטר ואימא שלי מאוד סבלה מזה כי נשארנו לבד.

כשלמדתי באוניברסיטה הכרתי בשיעורים מישהי שממש מצאה חן בעיניי. בזמן הלימודים באוניברסיטה הכרנו אחד את השנייה והתיידדנו. לקראת סוף השנה התקבלה החלטה לעשות מסיבת סיום, שנינו הוזמנו. הזמנתי אותה לרקוד איתי, אחרי המסיבה יצאנו במשך כמה ימים, התאהבנו אחד בשנייה, ומאז לא נפרדנו אף פעם. לאחר שנתיים של היכרות התחתנו ונולדה לנו בת מדהימה שקראנו לה אולגה על שם סבתה מצד אימא. אולגה זו אימא של נכדתי האהובה אמילי ושל לורן נכדתי הצעירה. אני מאוד אוהב אותן ושמח שהכרתי את אשתי.

עלייה לארץ:

בשנות ה-90 באוקראינה הייתה אנטישמיות וכולנו מאוד סבלנו, גם בתי סבלה מאוד מהאנטישמיות במהלך שהותה בבית הספר. לפיכך קבלנו החלטה משפחתית לעלות לארץ ישראל בעלייה גדולה. כשעלינו לארץ השארנו הכל מאחור, לקחנו איתנו מזוודה אחת לכל אחד. הייתה לנו כלבה שקראו לה אומקה (חכמולוגית ברוסית) וגם אותה השארנו שם. קודם אני, אשתי ובתי עלינו לארץ. לאחר מכן כשראינו שטוב פה, אז קראנו לכל המשפחה וכולנו חיים בנצרת עילית. כשהגעתי לארץ עם המשפחה שלי היה לי קשה לקלוט את השפה ולמצוא עבודה כי הייתי די מבוגר והמצב בארץ לא היה הכי טוב. אבל עדיין הכל היה טוב יותר מהאנטישמיות שרדפה אותנו כיהודים באוקראינה. הצלחנו – אשתי ואני  -לקנות דירה שאנחנו חיים בה עד היום.

מצאנו עבודה טובה שמספקת לנו את השכר הראוי כדי להחזיק בית. בארץ הכרנו אנשים מקסימים שעם רובם אנחנו בקשר טוב עד היום. עם הזמן התחלתי להתחבר לארץ ואפילו לאהוב אותה. והכי חשוב הקמנו משפחה גדולה מאוד בנצרת עילית ובעפולה כולם שמחים שעלינו לארץ למרות כל הקשיים שחווינו בדרך, עכשיו אנחנו מאושרים. כיום יש לי בת אחת, שתי נכדות ומשפחה מורחבת גדולה מאוד ואני שמח על כך.

הזוית האישית

סבא ולרי: מאוד נהניתי לעשות את העבודה הזו כי למדתי על עצמי דברים שלא חשבתי עליהם, נזכרתי בדברים מאוד ישנים שלא זכרתי עד כה. גם ביליתי זמן עם נכדתי וזה ממש שימח אותי ונתן לי יותר ביטחון לספר את סיפור חיי.

הנכדה אמילי: בתחילת העבודה בכלל לא חשבתי שלסבא שלי יש סיפור חיים כל כך מעניין ולא ציפיתי שזה מה שהוא יספר לי. אני ממש שמחה שלמדתי דברים חדשים על סבא שלי, למרות שהיו בעיות בדרך. עכשיו אני מכירה אותו יותר טוב.

מילון

ברית המועצות
ברית המועצות-ברית המועצות היה שמה של ברית גדולה שהוקמה ב-1922. זו הייתה ברית של רפובליקות סובייטיות (מועצות מהפכניות), שנשלטו על ידי רוסיה הסובייטית. ביניהן היו אוקראינה, בלארוס וארצות הקווקז. זו הייתה מעצמת-על ששלטה באחוזים ניכרים מיבשות אירופה ואסיה. כ-15% מכדור הארץ היבשתי נשלט על ידיה וכ-100 עמים שונים היו בשליטתה.

אנטישמיות
אנטישמיות- אנטישמי הוא בן אדם ששונא את הדת היהודית ואת היהודים (אדם שמכיל תכונות שיש בהן שנאת יהודים)

ציטוטים

”"בילדותי אהבתי לעסוק בספורט". “

הקשר הרב דורי