מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא שמואל דוקטור בפסיכולוגיה קלינית, אוניברסיטת ניו יורק

אני וסבא עובדים על הסיפור חיים
סבא כתינוק,עם אחותו ועם אביו.
חייו של שמואל.ארליך, מגרמניה לישראל

נולדתי בפרנקפורט על נהר מיין ביולי 1937.
 
אבי, זאב (וולף), נולד בפולין ובא לגרמניה כבחור צעיר. אמי, צפורה (פאני) נולדה בעיר דרמשטדט בגרמניה. בשנת 1933 נסע סבי, יוסף, האבא של אמי, לישראל (אז פלשתינה) עם חמשת ילדיו הלא נשואים. אמי ואבי, שהיו כבר נשואים ועם בת (דודה שרה) נשארו בגרמניה.
 
עוד לפני ליל הבדולח (9 בנובמבר 1938) אספו את כל היהודים הפולנים בתחנת הרכבת ושלחו אותם חזרה לפולין. לאבי, שהיה שם גם הוא, היה מסמך של הפולנים שבזכותו נשלח הביתה וכך ניצל. הורי, אחותי ואני הצטווינו על ידי המשטרה לעזוב את גרמניה תוך 24 שעות. זה היה באוקטובר, כך שכנראה נשארנו במחבוא גם אחרי התאריך, כי בתאריך 9 בנובמבר היה ליל הבדולח ופרצו לדירה שלנו (בכתובת שאיתרנו במפה) והרסו ובזזו. אמי עם שני הילדים ברחה אל מעבר לנהר המיין, שבצדו השני היה כנראה בטוח יותר. זמן לא רב אחר כך, בתאריך 24 בדצמבר 1938 יצאנו מגרמניה.
 תמונה 1
 
לאחר מכן,  עברנו את הגבול לשווייץ, שם הייתה לאבי בת דודה בציריך. שהינו איתה זמן מה ואז המשכנו מציריך לטריאסט שבאיטליה, ומשם באנייה לנמל יפו ותל אביב. הגענו ארצה בתאריך 10 בינואר 1939. בתאריך 1 בספטמבר 1939, תשעה חודשים אחרי עלייתי ארצה, פרצה מלחמת העולם השנייה כשגרמניה פלשה לפולין. הרקע של ספור העלייה שלי הוא ספור השואה, בעיקר התחלתה. 
 
בתל אביב גרנו בבית נחמד ברחוב מאז״ה פינת יהודה הלוי. דברנו שלוש שפות בבית: גרמנית, עברית וגם יידיש. לפני שעברנו לבית הזה, גרנו ברחוב צבי ברוק בת״א. היה זה זמן מלחמת העולם השנייה. בשנת 1941 הפציצו מטוסים איטלקיים את תל אביב ופגעו בבית שלנו, פגיעה ישירה, כשאנו בתוכו, וזהו הזיכרון הראשון שאני זוכר. 
 
בהקמת המדינה הייתי בן 10 ואני זוכר היטב את ההקשבה ברדיו להחלטת האו״ם ואת השמחה והריקודים שפרצו ברחובות. גם אנחנו הילדים השתתפנו בריקודים, בנסיעה על משאיות ברחובות ובנפנוף דגלים. הייתה הרגשה עצומה של שמחה ושאנחנו חלק ממשהו מיוחד, מהיסטוריה. אבל מיד פרצה מלחמת השחרור ושוב היו הפצצות של תל אביב, הפעם על ידי המצרים, שפגעו בבית מולנו. בילינו הרבה זמן בחדר המדרגות כי לא היו מקלטים. התחילה גם תקופה קשה מבחינה כלכלית שנקראה תקופת הצנע, עם משטר חמור של הגבלות על צריכה, בעיקר של מזונות.
 תמונה 2
 
למדתי בבי״ס דתי בשם ביל״ו (בית יעקב לכו ונלכה), כמובן בעברית. עם סיום היסודי (8 כיתות) עברתי לתיכון עירוני ב׳, ברחוב צייטלין, שהיה תיכון דתי ומעולה. כילדים שיחקנו בכל מיני משחקים: כדורגל, סטנגה, מין כדורסל, הקפות (בייסבול), מחניים, וגם משחקים כמו שוטרים וגנבים ו״הנזאפ״ (שזה בעצם hands up!). גם משחקי חברה וכדו׳.  
 
כשהייתי בן 16 נסענו, הורי ואני, לניו יורק, ושם המשכתי את לימודי: תיכון, קולג׳ ואוניברסיטה. שם כמובן למדנו באנגלית, אבל הייתי גם מורה בבתי ספר עבריים בניו יורק. שם דברנו עברית. סיימתי וקיבלתי תואר שלישי (דוקטורט), בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת ניו יורק. שם פגשתי את אשתי לשעבר. אחרי סיום הלימודים נסעתי לסטוקבריז' במסצ'וסטס, לפוסט דוקטורט. דרך אגב, שם שיפרתי את האנגלית שלי לרמה גבוה.
 תמונה 3
 
אחרי 6 שנים החלטנו לעלות ארצה עם שתי בנותינו, צפרירה ותמר. עבדתי כפסיכולוג ראשי וכמנהל מחלקת מתבגרים בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים בהרי ירושלים. בתקופה זו נולד בני השלישי, אורן.
 
כמו כן הייתי מרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. שם הייתי 35 שנה כולל התמנותי לפרופסור בקתדרה על שם פרויד. 
 
שירות צבאי 
אחרי חזרתי ארצה גם התגייסתי לצה"ל ושירתתי בגדוד מילואים ירושלמי. התאמנו במעלה אדומים שאז עוד לא נבנתה בתנאים קשים של מדבר וחום אימים. בפרוץ מלחמת יום כיפור גויס הגדוד שלי והוצב במקומות שונים בגדה. אני ועוד שלושה חיילים היינו בבניין הדואר הנטוש ברמאללה, הייתי שם חודש עד שהפסיכולוג הראשי בצה"ל הוציא אותי משם וצורפתי לצוות הפסיכולוגים של צה"ל. מאז ועד שחרורי בגיל 54 שירתתי במילואים ביחידה הפסיכולוגית ובעיקר במבדקי קצונה. כמו כן הדרכתי פסיכולוגים שעבדו בחייל השריון ובמסגרת זו חווינו התקפה והפגזה במובלעת הסורית בגולן. 
 
כיום אני פסיכולוג פעיל עם קליניקה פרטית ואני ממלא תפקידים שונים ברמה הבינלאומית. בחו"ל ובארץ.

מילון

מובלעת
שטח השייך למדינה אחת ומוקף בשטחי מדינה אחרת

ציטוטים

”"בהקמת המדינה הייתי בן 10...הייתה הרגשה עצומה של שמחה ושאנחנו חלק ממשהו מיוחד, מההיסטוריה"“

הקשר הרב דורי