מאגר סיפורי מורשת

ראשיתו של הסיפור מתחיל מתקופת לידתה ונעוריה של סבתי רבא בתיה, אם סבי שלמה. בגיל 17 היא נאלצת יחד עם משפחתה לברוח מאימת הכובש הנאצי, מעיר ילדותה גומל שברוסיה הלבנה לעיר סברדלובסק. שם היא מגויסת לעבודה בבית חרושת לייצור רקטות "קטיושה" עבור "הצבא האדום" הנלחם בגרמנים במלחמת העולם השניה. שם היא גם פוגשת את סבי רבא ירחמיאל ז"ל ומתחתנת עמו בשלהי המלחמה.

 

בתום המלחמה הם מחליטים לעלות לארץ, ובכך מתחילה מסכת הנדודים שלהם באירופה במשך שנתיים, בעזרת השליחים שהגיעו מהארץ, עד להגעתם לישראל בחורף של שנת 1948. במהלך אותם נדודים נולד סבי שלמה אשר מצטרף לנדודים ולעליה לארץ. בארץ הם מתחילים את חייהם במחנה העולים אשר בפרדס חנה בתוך אוהל דולף, עד אשר סבא רבא ירחמיאל ז"ל מוצא "בית": אורווה בבית ערבי נטוש בכפר הערבי יעזור, לימים הישוב אזור הסמוך לתל- אביב. סבא רבא "משפץ" את האורווה ומביאה למצב שבו ניתן לחיות בה, למרות שלא היו בה מים זורמים, חשמל וגז, וכמובן רק שירותים פרימיטיביים המשותפים לעוד כמה שכנים.

 

לאחר 10 שנים, כאשר סבא מסיים את לימודיו היסודיים ומגיע לגיל המצוות, המשפחה עוברת לבית אמיתי- דירה בבית משותף בעיר חולון הסמוכה. עם תום לימודיו בכיתה י', סבא מתקבל ללימודים אליהם שאף עוד משחר ילדותו, בבית הספר הטכני למקצועות התעופה של חיל האוויר בחיפה. בגמר לימודיו הוא מתגייס לצה"ל לחיל האוויר לטייסת המסוקים היחידה בצה"ל באותה העת, אשר שכנה בבסיס חיל האוויר בתל נוף. סבא משרת בשרות חובה קבע ומילואים, לאורך תקופה של 43 שנים, בהן הוא משתתף כמכונאי מוטס במסוקים הכבדים מסוג "סופר פרלון", ולוחם עמם בחמש מלחמות עד לשחרורו לאחר סיום מלחמת לבנון.  

 

 

לאחר שחרורו הוא מתחיל לעבוד בתעשייה האווירית, תחילה במפעל לייצור מטוסי מנהלים, בהמשך במפעל שבו תוכנן לייצר את מטוס ה"לביא", ולבסוף עד לפרישתו במפעל לייצור מל"טים. לאחר פרישתו הוא מפקח על איכות הבניה של הבית שלנו בגדרה אליו עוברת משפחתי סמוך למועד פרישתו. 

 

אני מודה לסבא על המידע הרב שקבלתי ממנו במהלך פרויקט זה, שלא היה ידוע לי עד אז, ועל העונג הרב לשמוע מפיו ממקור ראשון את קורות חייו, דבר שנמנע ממנו בקורח הנסיבות כילד ללא סבים או סבתות. הבנתי ממנו גם שמידע זה חסר לו עד עצם היום הזה, ועל כך הוא מצר מאד.