מאגר סיפורי מורשת

סבא לאון נולד בשנת 1926 באלכסנדריה שבמצרים.

בשנת 1948, בהיותו בן 22, היה פעיל בתנועת הנוער היהודית שנקראה ״העברי הצעיר״.

מטרת התנועה הייתה להבריח בסתר צעירים יהודים לעלות לארץ ישראל. הם היו מעין מחתרת שהסתירו את פועלם מהשלטונות המצרים, שבאותה תקופה היו מתנכלים ליהודי מצרים והיו נגד הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

לרוע מזלו, של סבא ליאון, היה אדם אחד שידע על המחתרת וידע את שמותיהם ותמורת 10 אג'  הסכים להסגיר אותם ולמסור את שמותיהם וכתוצאה מכך נתפסו.

סבא שלי היה ביניהם. עונשו היה להיכנס לכלא המצרי, שם היה שנתיים ועבר עינויים, מה שגרם לו להתחרש באוזן שמאל. לאחר שנתיים קשות הוא שוחרר.

עשר שנים לאחר מכן, בשנת 1958 הוא עלה לארץ עם משפחתו, שם הכיר את סבתא יפה והם התחתנו.

בארץ סבא קיבל מן המדינה, את אות אסיר ציון עם סיכה, וקיבל סכום מסוים מדי חודש מהמדינה. זאת כהוקרה על שפעל למען מדינת ישראל, תוך שהוא מסכן את חייו למען ארץ ישראל.

הזוית האישית

הדר: סבא שלי ז״ל, היה בן אדם מדהים שתמיד חושב חיובי, היה אהוב מאוד במשפחה. סיפור הגבורה של סבי הוא נר לרגלי משפחת בטש. לצערי סבא נפטר כשהייתי בת 8, ואת הסיפור לעבודה שמעתי מאבא והסבתא יפה היקרה. אבא וסבתא סיפרו בהתרגשות ובגאווה את הסיפור המופלא של סבא.