מאגר סיפורי מורשת

סבא מספר לי על שירותו הצבאי, מה שהיה מאוד מעצים וזכור לו כאחת התקופות הטובות בחייו:

"שרתי בצבא בין השנים 1961-1963. את השירות התחלתי בקורס אלחוטנים/צפנים. לאחר שסיימתי את הקורס הציבו אותי בפקוד דרום ובגוש מגן שנמצא ליד רצועת עזה. השרות במקומות אלו היה מאוד מעניין ומשולב בסיורים ומארבים.

בשנת 1962 התנדבתי לשרת בהר הצופים. כידוע בתקופה הזו הר הצופים הייתה מובלעת בשטח ירדן.

העלייה להר הצופים התקיימה אחת לשבועיים דרך מעבר מנדלבאום, כדי לעלות אל ההר היינו צריכים להיות  מלווים בשני רכבים משוריינים, במשאית אספקה, בשני אנשי לגיון ובשני אנשי או"ם.

כוח החיילים שהיה עולה להר היה מחופש בלבוש של שוטרים מאחר ולחיילים "אסור" היה לעלות על הר הצופים. ושאר הסגל (קשרים-אפסנאים-מודיעין-חובשים-נשקים ועוד) היה עולה בלבוש אזרחי כמו אנשי אוניברסיטה. מפקד ההר נקרא המלך ואנחנו, הסגל נקראנו נסיכי ההר. תקופת שרותי בהר הייתה מלאה באתגרים, חוויות משעשעות וגם עצובות. לא פעם היו תקריות ירי על הפטרולים שלנו ולעתים היו נפגעים ואף הרוגים.

היו גם רגעים מאוד משעשעים ובו אנשי הסגל (שהיו סגל קבוע לעומת שאר הכח)מתחו את הקצינים של הכח בתעלולים משעשעים ושונים. הקשר האלחוטי עם מפקדת העורף (מחנה שנלר-ירושלים) התבצע בחלקו במכשירי קשר גלויים (מוטורולה ומ.ק. 10) וגם במכשיר סודי ביותר.

זכור לי אירוע מיוחד שקרה כמה חודשים לפני שחרורי מצה"ל :

בדיוק ביום שבו היינו אמורים לרדת מהר הצופים נערכה לווייתו של הנשיא יצחק בן צבי, שכללה מעל למאה אלף איש שהשתתפו בלוויה שלו והיו חששות שעצם ירידתנו מההר תוביל לתקרית וטקס הלוויה יפגע מכך.

למזלנו, ובלי שנאלצנו לבקש לדחות את הירידה שלנו מההר, הירדנים פנו לצה"ל וביקשו מאתנו לדחות את הירידה שלנו ביום מטעמים משלהם. הדחייה ביום גם נתנה לצה"ל עוד זמן להתארגן ולגייס עוד מצבאו כדי להגן על השיירה היורדת מההר למקרה שיתקפו את השיירה.

בזמן שירדנו מההר מלווים בלגיונר ואיש או"ם, הגענו לשטח פתוח (ללא יכולת של כוחותינו האחרים לצפות עלינו וללא קשר אלחוטי עם הבסיס) לגיונר שהיה בתוך הרכב המשוריין, איבד את עשתונותיו ודרך את נישקו. מיד אנחנו ואנשי הסגל המאומנים למצבים כאלו נטרלנו את הלגיונר שהשתגע, אך מאחר והיינו בשטח פתוח ונעצרנו בפתאומיות העורף לא הבין מה קרה לנו ולמה אנחנו מתעכבים ומיד נתן הוראה לצה"ל להיות בכוננות תזוזה לחילוצינו. למזלנו, תוך 15 דקות אנשי האו"ם החליפו את הלגיונר בלגיונר אחר והשיירה המשיכה בדרכה ,למחנה שנלר. עד היום שאני נזכר בתקופה הזו, זכורה לי ביותר ההרגשה הנפלאה שנתנו לנו אנשי הסגל (מפקד ההר וסגנו) אווירה מעולה של שיתוף פעולה ותחושה שכולנו אחים.

החוויות שעברתי במהלך השירות על הר הצופים היו החוויות הטובות ביותר משרותי בצה"ל.

לצערי הרב, מכיוון שבהר הצופים לא שירתו אנשי מילואים, אחרי שיחרורי מצה"ל בשנת 1963 הוצבתי בתור אלחוטן/צפן בגדוד תותחנים למילואים.

הזוית האישית

רואי: מאוד נהנתי מלשמוע וללמוד עוד על סבא שלי. זוהי הזדמנות נהדרת דרך כל תכנית הקשר הרב דורי,  לבלות זמו ייחודי ביחד סביב היסטוריה מלאה במשמעות.