מאגר סיפורי מורשת

סבא רובי

נולדתי בתל אביב, השנה 1948, מלחמת השחרור בעיצומה. בדיוק כשהגענו הביתה החלה הפגזה על תל אביב וביליתי את שעותיי הראשונות במרתף. אני בן בכור להוריי – מרסל וקטי שסיפור נישואיהם שזור בטרגדיה ובעקבותיה נולדתי: אחותו של מרסל ואח של קטי (קטי ומרסל עוד לא הכירו) נשלחו לצרפת ללמוד הוראת השפה הצרפתית ואחר כך הם נשלחו למרוקו ללמד צרפתית והתאהבו ונישאו.

לאחר כשנה נולד להם בנם קלודי. במהלך הלידה נפטרה אמו, אביו שהרגיש רגשות אשמה על מות אישתו החליט לעשות מעשה. שלח מכתבים למשפחתו בטורקיה ולמשפחת אישתו בתל אביב, השאיר את קלודי אצל שכניו (שלא ידעו מה הולך לקרות) הגיע לבית הקברות והתאבד בירייה על קבר אשתו. מרסל ואחיו קיבלו את המכתב ויצאו באונייה למרוקו להביא את הילד, אבי היה רוווק, גר עם אימו בתל אביב ושניהם אימצו את קלודי.

חלפו מספר שנים, המשפחה של קטי בטורקיה, שלא ראו את קלודי החליטו לשלוח את קטי (שהייתה בת 20) לישראל לראות מה שלום קלודי. השנה 1946 וקטי הגיעה באנייה שהובילה בצל מטורקיה והגיעה לנמל חיפה ומשם לתל אביב לביתו של מרסל. שניהם התאהבו ובשנת 1947 החליטו להתחתן ואימצו את קלודי. שנה לאחר מכן נולדתי בבית חולים אסותא ברחוב בלפור בתל אביב.

את שנות ילדותי ביליתי בתל אביב (ליד תיאטרון הבימה) ולמדתי בבית ספר הכרמל שהיה קרוב מאוד למקום מגוריי, הכינוי שלי היה "רומבה". אני וחבריי בילינו את רוב שנותינו במשחקי רחוב עם צעצועים שנאלצנו לאלתר. הייתי ילד שובב במיוחד נפצעתי ושברתי כמעט כל עצם בגוף.

התגייסתי לצהל בשנת 1966 מספר חודשים לאחר מכן במהלך קורס מכים החלה מלחמת ששת הימים שבה נשלחנו לעזור לכוחות הקרקע. השתתפתי בכל מלחמות ישראל מאז ובמלחמת שלום הגליל נפצעתי במהלך כניסה ללבנון.

בשנת 1969 נשלחנו לנופש בנתניה כאחראי על הקבוצה הכרתי את החיילים וחייל בשם יקי מקיבוץ רוחמה שהייה חובש ניגש אלי והציע לי להכיר את יהודית שהייתה חיילת בבסיס. הכרנו, התאהבנו והחלטנו להינשא מיד לאחר שנשתחרר ואכן בתאריך 5.1.1971  התחתנו בתל אביב.

התחלתי לעבוד בתדיראן שהייתה חברת תקשורת ולאחר מספר שנים התחלתי לעבוד בחברת הראל כשמאי החברה עד ליצאתי לפנסיה בגיל 67.

בהלך התקופה זכיתי ל- 3 ילדים 2 בנים ובזכותם יש לי כיום 6 נכדים מדהימים.

תמיד אהבתי לשיר – שרתי במקהלת שירן ברמת השרון 17 שנה ובמהלכם הופענו במספר רב של ארצות, גם לרקוד אהבתי תמיד, רקדתי בלהקות מחול ולפני כשנתיים יצאנו לסיבוב הופעות בארה"ב ועד היום אני רוקד במסגרת פרטית.

אהבה נוספת היא לטיולים, טיילנו כמעט בכל העולם, לפני מספר שנים היו במומבסה שבקניה ומספר שעות אחרי שעזבנו טרוריסטים הגיעו למלון שבו שהינו שרפו ורצחו כמעט את כל מי שהיה שם, במהלך הטיסה לארץ נורו טילים על המטוס (ארקיע) ובנס לא נפגענו.

כיום אני שומע הרצאות מרתקות, אוהב את המשפחה, שוחה, רוקד, מבשל ונהנה מהחיים.

בתמונות: סבא רובי כתינוק וכילד עם הוריו מרסל וקטי.

סבתא יהודית

נולדתי בבוקרשט, בירת רומניה בשנת 1948 שם משפחתי היה שילדר וישר ניתן לי השם יהודית אפילו שהיינו בגולה. אני דור שני לשואה, אמי-סוזי איבדה בשואה במחנה עבודה את בעלה ובנה בן ה-5, אבי- שמואל נלחם בצבא הרוסי והגיע עד ברלין ואיבד את אשתו. בשנת 1947 סוזי ושמואל נפגשו ורצונם העז היה לעלות לארץ ישראל, זאת הייתה תקופה קומוניסטית ברומניה ולא הורשנו לעלות.

על-אף כל המאמצים רק בשנת 1961 עלינו באוגוסט, דרך וינה (בירת אוסטריה) וישר משדה התעופה הובלנו לאשדוד לבית הראשון- בן שלוש קומות הנבנה שם, באשדוד היו בעיקר חול, שדות וכמה צריפים של הסוכנות היהודית (שעזרה ליהודים שעלו למצוא בית).

אמי אחרי השואה אמרה שלגור במקום כזה שרק חול נמצא מסביב מזכיר לה את המחנה עבודה המבודד, לקחנו את המזוודות (הדבר היחיד שעלינו אייתו לארץ) והגענו למשפחה של אבי בגבעתיים. לא היה לנו כסף להגיע לגבעתיים אז השארנו את אמי והמזוודות ברחובות ואבי ואני נסענו לגבעתיים למשפחה, אבי ואני הלכנו ברחוב ומהחלון אחותו של אבי ראתה אותנו והתעלפה. את אמי אספו מרחובות באוטובוס ולא חזרנו יותר לאשדוד.

הגעתי ישר לכיתה ח' בבית ספר שמעוני בגבעתיים, התחלתי ללמוד עברית ואנגלית (השפות שידעתי כבר קודם היו: רומנית, גרמנית, יידיש וקצת רוסית וצרפתית). כמו שאומרים "עברית שפה קשה" מורה בבית ספר עזרה לי בעברית ובתנ"ך, במתמטיקה וגאוגרפיה הייתי מעולה. אחרי חצי שנה שהייתי בבית ספר עשו סקר ארצי לכיתות ח' בעברית ובחשבון עברתי אותו בהצלחה!

המשכתי את לימודי בבית ספר-תיכון להנדסאים ולמדתי הנדסת בניין, מה שעזר לי מאוד להשתלב בארץ היה חברים שהכרתי בבית ספר והשתתפותי בתנועת נוער "השומר הצעיר". בשנת 1967 התגייסתי לצבא ובמשך שנתיים בבסיס "חצרים" שהיה בדיוק בשלבי בנייה הייתי מפקחת ומתכננת בנייה. בנופש של הצבא, בבית גולמינץ בנתניה, הכרתי את רובי ואחרי שנתיים הפך לבעלי (1971).

נולדו לי 3 ילדים מקסימים: רן (אבא של נור), עמית וענת.

אחרי הצבא עבדתי בחברת "מקורות" (סניף ביצוע דרום) שהייתה חברת המים של ישראל והסניף שלי היה אחראי על כל שטח המדינה עד לתעלה. בתוקף תפקידי ביקרתי בהרבה אתרים כדוגמא: אל-עריש, רביבים (ובבסיס ליד דימונה והכור האטומי תכננתי ופיקחתי על ביצוע כלביה שהייתה אמורה לשמור על האתר). בהמשך עבדתי בתור מפקחת בנייה במחלקת בנייה ציבורית (בתי ספר, בתי כנסת, גני ילדים…) עד יצאתי לפנסיה בגיל 62.

כיום אני לומדת ספרות, היסטוריה, תפירה עם החברות שלי, ואוהבת לצאת לסרטים והצגות, והכי לטייל בעולם: 5 פעמים בהודו, אינדונזיה, ארה"ב, ברזיל, קנדה, אתיופיה, קניה והרבה ארצות באירופה. אוהבת לבלות עם המשפחה ועם ששת הנכדים שלי.

סבתא יהודית מספרת על אימה – סוזי זילברברוש

בשנת 1910 בזלישציקי שבפולין נולדה אמי סוזי שהייתה בת יחידה. אביה היה רב, אך בגיל 13 סוזי נשארה יתומה משני ההורים. סוזי הועברה לקולומיה שבפולין למשפחה שגרה שם והעבידו אותה בחנות יינות שהייתה בבעלותיהם, סוזי למדה בבית ספר מקצועי תפירה, כשהייתה בת 25 התחתנה עם יוזי ברקוביץ ונולד להם בן ושמו דני.

ב- 1941 הם נלקחו למחנה עבודה בפולין – זיבולופקה בהליכה של כמה ימים בשלג, דני מת בדרך מקור, לאחר 3 חודשים בעלה מת מטיפוס הבטן. אמי מכרה לאוקריינים ששמרו על המחנה את המעיל פרווה עבור קליפות תפוחי אדמה שרצתה להכין מהם מרק לבעלה אך ללא הצלחה.

ממחנה בן 3000 איש נשארו בחיים רק 6 אנשים ובינהם אמי, הרוסים שחררו את המחנה, אמי לא יכלה לעמוד על הרגליים וזחלה לכפר הקרוב וראש הכפר הכניס אותה לדיר חזירים כי פחד שתדביק אותו במחלות ועבור החלב והלחם שניתן לה היא תפרה לראש הכפר ומשפחתו בגדים. בשנת 1946 בצ'רנוביץ היא פגשה את סמי (אבי) והם רצו לעלות לישראל, ברחו לרומניה, נולדתי.

סבתא יהודית עם הוריה

סבתא יהודית בצעירותה ובתור חיילת 

בשרות הצבאי

סבתא יהודית מבלה וכל המשפחה: סבא רובי סבתא יהודית והילדים

סבא רובי וסבתא יהודית ביום חתונתם

הזוית האישית

סבתא יהודית: בתור דור שני לשואה ונערה שהגיעה בגיל 13 לארץ ישראל, היה חשוב לי מאוד לספר ולקרב את נור נכדתי לסיפורים של חיים במחנה עבודה בפולין בתקופה השואה וגם את ההסתגלות של עולה חדשה עם כל המכשולים בדרך. המפגשים נתנו לי ולנור קרבה וחברות. כל המפגשים היו מאוד מעניינים.

סבא רובי: תכנית הקשר הרב דורי הינה מבחינתי תכנית מיוחדת. התרגשתי להעביר לנכדתי את שורשי המשפחה בארץ, לדעת מהיכן הכל התחיל. הופתעתי שמעולם לא סיפרתי והייתי זקוק למפגשים כדי לספר. מצאתי אוזן קשבת, סקרנית ואוהבת. כל הכבוד ליוזמה, נהניתי מאוד.

נור: למדתי כל כך הרבה על משפחתי. שמעתי סיפורים מרתקים שבכלל לא הכרתי. הקשר שלי עם סבא וסבתא התחזק עוד יותר ומאוד נהנתי במפגשים.