מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא שלי אריה נולד ברומניה בשם ליאון ג'יבוטרו (סנדלר) על שם אחד מבני המשפחה. הילדות שלו הייתה טובה עד פלישת הנאצים למיכלן אשר ממוקמת ברומניה. מאותו רגע חייו השתנו מקצה לקצה: לא היה אוכל בבית, הלימודים הופסקו, לא היו יותר משחקים עם חברים של אחר צהריים, לא היה בית כנסת ולא היו שמחות.

סבא שלי, בני משפחתו וכל התושבים היהודים של העיירה גורשו מבתיהם חסרי כל והחלו במסע נדודים שהסתיים רק בתום המלחמה. בתקופה ארוכה וקשה זו סבא שלי ובני משפחתו גורשו ונדדו ממקום למקום באזורי אוקראינה ורומניה. סבא שלי לא הירבה לדבר על תקופה זו, הוא רק אמר שהיה קשה מאוד אבל הם הצליחו לשרוד, ולכן מה שחשוב זה כאן ועכשיו. הוא ביקש שנתמקד בשמחה כי כזה הוא היה – אדם אופטימי ושמח שראה את הטוב בכל אדם ובכל מצב.

העלייה לארץ

בשנת 1950 סבי עלה לארץ עם משפחתו באמצעות אניית "טרנסילבניה". הם התמקמו במעברת ג'ליל. במעברה הכיר סבי את אשתו, לימים סבתי. הם נישאו בתאריך 3.11.1954, החתונה נערכה בבית החייל שהיה ברחוב אילת ביפו. לסבי וסבתי יש שלוש בנות. סבי עבד בחברת האוטובוסים ׳דן׳ וזכה חמש פעמיים ברציפות כנהג המצטיין של דן.

סיפורו של חפץ

במשפחתנו עובר מדור לדור זוג מספריים. המספריים הללו שעוברות אצלנו מדור לדור שייכות במקור לסבתא רבתא רבתא שלי: המספריים שימשו אותה לתפירה במלחמת העולם השנייה, היא שמרה את המספריים אצלה והביאה אותם ארצה. כיום המספריים עוברות מדור לדור.

בנוסף, במהלך העבודה עם סבי הכרתי עוד דבר על סבתי שלא ידעתי עליו: באחת הפעמיים שהלכה לסופר בתל אביב היא חשדה בשני אנשים שראתה ועקבה אחריהם. היא ראתה שהם שמים חומר נפץ מתחת לקמח וקראה מהר לשוטרים. היא הצילה את כל האנשים בכך שקראה לשוטרים וכתבו עליה כתבה בעיתון, היא קיבלה תעודת הוקרה מעיריית תל אביב.

אני רוצה לשתף שלפני מספר ימים סבי נפטר. הוא השאיר אחריו משפחה גדולה שמאוד אהבה אותו ותמשיך לאהוב אותו לעד.

סבתי ביום חתונתה

הזוית האישית

אריה (לאון) כהן זכרונו לברכה השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי נכדו, אוהד. התכנית נערכה בחטיבת הביניים על שם בן גוריון בפתח תקווה, התשע״ט.