מאגר סיפורי מורשת

סבי נולד בשנת 1940 בירושלים, ב"מחניים" – שכונה בירושלים, שנוסדה בשנת 1922 על ידי אביו, הרב חיים יצחק הלוי זצ"ל שעלה מתימן בשנת 1920 מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה וחלומם בתימן היה להקים שכונה יהודית בירושלים. "השכונה הוקמה על ידי התארגנות פרטית ב-1927 בראשות הרב חיים יצחק הלוי אחיו של הרב הראשי ליהודי תימן, יחיא יצחק הלוי, עבור האוכלוסייה התימנית" . (וקיפדיה)

יפור חייו של סבי, יורם לוי.

השכונה הייתה מרוחקת מכל שכונה ותיקה בשכונות ירושלים, ולכן כל המשפחות בשכונת "מחניים" היו ממש כמו משפחה אחת, בימי חג חגגו ביחד כל תושבי השכונה ואף בימי אבל היו יחד.

בעקבות מלחמת ה"שחרור" בשנת 1948 ברחה משפחתו של סבי לשכונת ה"מושבה היוונית" בין בקעה לקטמון, שרובה הייתה מאוכלסת בעולים חדשים שעלו מכל העולם.

לסבי יש (עד היום) ארבע אחיות ושני אחים ואת כל הילדות הם העבירו באותו בית ובאותה שכונה, כולם למדו בבית ספר עממי בשכונת "בקעה" בשם "ענף החיים". סבא חיים היה איש רב פעלים, הוא ייסד מוסדות רבים כגון: בית כנסת "ענף החיים", בית ספר יסודי "דוגמא" וכן בית הנוער "בקעה" שבו כל ילדי השכונה התחנכו והכינו שיעורים, למדו קורסי העשרה והשתתפו בחוגי ספורט ואומנות.

 

בספרו "כשנות דור" מתאר סבי את ההתרגשות שהם חשו ביום כ"ט בנובמבר … וכך הוא כותב: בכ"ט בנובמבר 1948, יום הכרזת המדינה. סבי מספר, "בשעה שלוש לפנות בוקר לערך החלה, ההצבעה שנמשכה שעה ארוכה, יושב ראש הישיבה קרא בשמה של כל מדינה ומדינה וכל אחת מהם השיבה בהן או לאו, ויש שנמנעו. במשך כל מהלך ההצבעה היינו מונים הקולות במתח רב ולקראת הסוף הובהר לנו שיש רוב להקמת מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל. השמחה פרצה לה באין מעצור. תחילה קפצנו על מקומנו מתוך שמחה, הערנו את הנרדמים ואז פרצנו כולנו החוצה באופן ספונטני יחד עם תושבי השכונה בריקודים בכל רחבי העיר" .

 

סבי זוכר את מלחמת ה"שחרור" שבאה אחרי השמחה הגדולה, ביום שבת שביעי של פסח שנת תש"ח, בשעות אחר הצהריים החלה הפגזה פתאומית איומה מכיוון שכונת "נבי סמואל" הערבית, אל עבר שכונותיה הצפון מערביות של ירושלים. סבא זוכר את הפחד והאימה ותחושת חוסר האונים שליוו אותם לאורך חודשי המלחמה ועד סיומה בשנת 1949. בתקופת המלחמה משפחתו של סבי הסתתרה במקלט של בית הספר "רוחמה" בתנאים קשים. בעקבות המצור סביב ירושלים, הערבים חסמו את הדרכים לירושלים ומנעו את הגעתם של המים ומוצרים בסיסיים ואספקה מן השפלה לעיר הנצורה. סבי מספר שחסרו להם מוצרים בסיסיים כמו לחם, והייתה חלוקה לפי תלושים מיוחדים שחולקו בהתאם למספר הנפשות במשפחה. סבי זוכר שאחותו הגדולה אסתי, הייתה בדרך להביא לחם, כשהחלה הפגזה. כשהיא שבה בריאה ושלמה עם הלחם הנכסף בידיה, כל המשפחה חזרה לנשום לרווחה.

 

סבי זוכר את המשחקים האהובים עליו בתקופת ילדותו שבראשם משחק הכדורגל, כשלעיתים בתקופת המצור הכדור נעשה מגרביים ועיתונים.  סבי היה מועמד לנבחרת ישראל במשחק הכדורעף  ואף הצטיין בתחרויות ריצה ואתלטיקה.

 

כשסבי היה בן 13 הוא החליט לעבור לישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה שבעמק חפר. הוא מתאר את הרצון שלו ללמוד רחוק מן הבית אך ההתחלה הייתה קשה כיוון שהנסיעות היו ארוכות והייתה תחושה של זרות שליוותה אותם זמן רב.

עד היום סבי מהלל את הישיבה שהקנתה לו אהבה רבה ללימודי הגמרא ואהבת התורה שהובילה אותו להמשך לימודים גבוהים עד היותו רב בקהילת גילה עד היום.

כשאנו לומדים יחד אני מופתע מהידע הרב של סבי בתנ"ך, בגמרא ובהלכות. במהלך השנים סבי כתב ספר פירושים לספר בראשית ושמות מהידע הרב שצבר במהלך השנים. בנוסף סבי כתב ספרי שירה, ספר היסטוריה על יהדות תימן ורומן ראשון.

 

סבי התגייס לצבא בשנת 1959, כאשר מה היה תפקידו בצבא,  הוא ענה לי כך: "שאלה קשה, עדיף לשאול מה לא עשית בצבא אבל צריך לענות. כאשר עשיתי טירונות ארוכה בנחל במחנה שמונים, ליד חדרה, טירונות של שישה חודשים קשים בימי החורף הקרים. משם יצאתי לגדוד חמישים הנח"ל המוצנח והייתי בקורס מ"כים וסמלים. אחר כך הייתי מפקד בקורס מ"כים והמשכתי בתפקידי פיקוד. במילואים הייתי בחטיבת הצנחנים כלוחם ומפקד. בשנות החמישים לחיי השתחררתי מן השירות כליל. בהיותי בצנחנים "זכיתי" להשתתף בכמה מלחמות, מבצעי חדירות אל אזורי האויב, ולהשתתף במבצעים שהשתיקה יפה להם".

 כרב סמל הוא אירגן צניחות לחברי הגדוד ובסה"כ צנח 63 צניחות!!!

 

אחת החוויות המצחיקות שסבי סיפר לי: "באחת הצניחות החשובות חשבתי שאני הולך לנחות על שיח אך כשהתקרבתי שמתי לב שזה עץ ולא היה לי מספיק זמן לברוח ממנו אז כשנחתתי שברתי את רגלי", לאחר שסבי סיפר לי את הסיפור הוא אמר לי שלמרות הפציעה הוא המשיך לצנוח ולהילחם. מסיפור זה למדתי שסבי מאוד אמיץ ויודע לשמור על חוש הומור גם במצבים קשים.

 

אחרי שסבי סיים את השירות הצבאי בנח"ל המוצנח, הוא עבר לגור בקיבוץ עין הנצ"יב. שם עסק בחינוך כמורה לעברית ומדריך לחבורות עולים חדשים מגיל 16 עד 18. בין הבאות ללמוד בכיתתו היו שני אחיות שעלו מתוניסיה- מרים ומיכל חיון.

הן היו תלמידות שבאו ללמוד עברית ושאר מקצועות יסוד והוא היה המורה שלהן. אחרי כמה חודשים סבי למד להכיר את מרים, שהיום היא סבתי, והם התחתנו. ונולדו להם שלוש בנות. דודתי טלי, דודתי אפרת ואימי השלישית.

 

שליחות לקנדה

בשנת 1967, חצי שנה לאחר מלחמת ששת הימים, טסו סבי וסבתי לשליחות בקנדה שם שימשו כשליחי תנועות הנוער הציוניות. כארבע שנים. סבי עסק בהוראה וקשר עם הקהילה וסבתי לימדה צרפתית וילדה את דודתי טלי.

מאז שובם לארץ ישראל הם לא הפסיקו לטוס לטיולים בכל רחבי העולם. לצערי הם אינם יכולים לטוס כבעבר בגלל מצב בריאותו של סבי. 

 

"עבודתי הראשונה הייתה בהוראה. הייתי מורה כמה שנים בבתי ספר תיכוניים. עיקר עבודתי הייתה בעיריית ירושלים באגף החינוך, שם עסקתי בהדרכת נוער ופיקוח. שנים רבות עבדתי כמנהל המחלקה לנוער ספורט וחברה, ועשיתי עבודה חינוכית חברתית כאשר חלק מעבודתי הייתה אחריות על כל פעולות ילדים ונוער, קייטנות, מחנות ומשלחות לחוץ לארץ".

לאחר 25 שנות עבודה עם נוער ואחרי לימודי תואר שני באוניברסיטה בירושלים מינו את סבי לתפקיד כמנהל האגף לתרבות תורנית ומורשת ישראל בעיריית ירושלים ובעבודה זו עסק עד צאתו לפנסיה.

 

כששאלתי את סבי אם שמח לצאת לפנסיה הוא ענה:"כן, סוף סוף אחרי ארבעים וחמש שנות עבודה בשני נושאים מרכזיים נוער וחברה, תרבות תורנית ומורשת ישראל, יצאתי לגמלאות.  לכאורה, אחרי עיסוקים כה רבים הכוללים תפקידים נלווים כמו יו"ר ארגון החינוך המשלים וכן יו"ר ארגון יוצאי תימן שבו עסקתי מעל ארבעים שנה פתאום הכל כלא היה ונראה כי פתאום אין מה לעשות.

 

כיום סבי עוסק בכתיבת ספרים, משמש כרב בבית הכנסת שבשכונת גילה בירושלים, מעביר שיעורי תורה ושומר על בריאותו.לצערי בשנה האחרונה סבי התמודד עם קשיים פיסיים ואני מודה לקב"ה שעוזר לו להתגבר על מכשולים.

 

אני מאחל לסבי וסבתי בריאות ומצפה לליל הסדר הקרוב בו נחגוג את בר המצווה שלי עם כל משפחתי הגדולה.

 

מחניים – שכונה בירושלים: "מחניים היא שכונה חרדית קטנה בצפון ירושלים, סמוך לשכונת סנהדריה. גבולותיה: רחוב שמואל הנביא ממזרח ודרך בר-אילן מדרום. במערב היא גובלת בשכונת תל ארזה ובצפון בשכונות עזרת תורה וקריית צאנז. הבית הראשון נבנה על ידי הרב יצחק הזמי מדייני העידה התימנית בירושלים בשנת 1912 לערך. אך השכונה הוקמה על ידי התארגנות פרטית ב-1927 בראשות הרב חיים יצחק הלוי אחיו של הרב הראשי ליהודי תימן, יחיא יצחק הלוי, עבור האוכלוסייה התימנית. הרחובות המרכזיים בשכונה הם רחובות אהלי יוסף ו (ניסן) בק. בשנות ה-30 היו דמי השכירות בשכונה מהנמוכים בירושלים‏"

תשע"ו