מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא טולקה הוא ניצול שואה. אחרי השואה עלה לישראל והתגייס לפלמ"ח, ובמאי 1948 הוא לחם בקרבות שער הגיא בחטיבת הראל בצה"ל שבעבר הייתה גם בפלמ"ח.

לפני הקרבות הוא היה חלק משיירת המשאיות שניסתה, וחלקה הצליחה, להעביר אספקה לירושלים, חלק משיירה זו הם המשאיות שכיום שרועות לצד הכביש לירושלים (כביש 1).

לאחר מכן ב-14 למאי כשהוכרזה המדינה, סבא וחבריו לא ידעו על ההכרזה, כי הם היו באמצע הקרבות בגבעות שמעל שער הגיא. בקרבות סבא שלי נלחם נגד קבוצת סורים שנקראה כוח קאוקג'י שנלחמה עם תותחים. לסבי וחבריו לא היה אמצעים כדי להתחפר ולהיות יחסית מוגנים מהתותחים, באזור זה היו אבנים רבות והם התחבאו בשכיבה מאחורי האבנים והסלעים. סבי וחבריו החזיקו את הכביש עד שער הגיא והם חשבו לפתוח את הדרך לתל אביב. הבעיה הייתה שירושלים הייתה מנותקת ולא היה מספיק אוכל בירושלים וגם לא היתה מספיק תחמושת כדי להגן על העיר, לכן הם החזיקו את הדרך, בתקווה שיצליחו לפרוץ דרך לטרון לתל אביב, כדי שיפתחו את הציר תנועה שיהיה אפשר להביא אספקה לירושלים – אבל הם לא הצליחו – אז הם בנו את דרך בורמה, מין דרך שעוקפת את לטרון, ורק למחרת, ב-15 במאי, נודע להם על הקמת המדינה – וכששמעו את ההודעה הם צעקו אחד לשני "חבר'ה יש מדינה!". ותוך כדי נפלו פגזים ואנשים נפצעו ונהרגו .

הייתה מעל תחנת הרכבת גבעה ממש ארוכה סמוך לירושלים שנקראת "הר-טוב". את חצי מהגבעה החזיקו ערבים בצד המזרחי, שמתחתיו היה כפר ערבי גדול – אז הערבים החזיקו את חלקם בגבעה כדי להגן על הכפר – וסבי וחבריו החזיקו בצד המערבי. סבי וחבריו תקפו שמה, סבי אז פיקד על קבוצת חבלנים. לחבלנים היה מין כלי כזה שקראו לו דוידקה שהיה יורה מין פגז ענקי. הפגז לא עשה הרבה נזק אבל עשה הרבה רעש. ואז סבי ירה כמה פגזים מסמוך לתחנת הרכבת הר-טוב, והפלוגה של חברו של סבי הסתערה וכבשו את המשלט. לאחר מכן, היה לסבי קשר עם אותו חבר, שהיה מעל סבי בכ-80 מטר – בגלל שסבי היה לרגלי הגבעה, וחברו של סבי היה למעלה. סבי יצר איתו קשר, ומפקד הגדוד הגיע לסבי ואמר שנעלה לחברו של סבי כבר אחרי הקרב. סבי ומפקד הגדוד עלו שניהם וסבי התקשר בטלפון לחברו, ואמר לו "מפקד הגדוד הגיע אנחנו עולים אליך", וחברו של סבי  אמר "בסדר". ותוך כדי עליה סבי שמע שתי יריות בודדות. סבי ומפקד הגדוד התקרבו למקום שחברו של סבי היה צריך להיות, וסבי ראה איזו התפוצצות. כדור אחד פגע בחברו של סבי והוא נהרג.

למרות הקושי הרב וההרוגים והפצועים, הם ידעו שהם חייבים להצליח בקרבות, כי אם לא – אז יהיה ספק אם מדינת ישראל תקום.

הזוית האישית

נועם: במהלך מפגשי התכנית למדתי יותר על סבי ותקשרתי איתו יותר, בחוויה הכללית נהנתי מאוד והתעניינתי בהרפתקאותיו.