מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא קיבל את פרס ישראל

"פפא" קלימונט בוחניק
"פפא" מטפל בילדי המועצה
תרומתו של סבא ליישוב הנגב ופיתוח הארץ

"פפה" (סבא בצרפתית) שלי הוא קלימונט בוחניק. הוא נולד בשנת 1930 בתוניסיה, בעיר טוניס. תוניסיה הייתה תחת פרוטקטורט (חסות) צרפתית והשלטונות נמנעו מלהעניק אזרחות צרפתית ליהודים באופן גורף. עם זאת, הם לא נמנעו מלעודד את הרחבת החינוך הצרפתי בקרב היהודים ולאפשר ליהודים לקבל אזרחות צרפתית על פי קריטריונים מקלים. אך מרבית הקהילה היהודית, בצד פתיחותה לתרבות צרפת, שמרה גם על מוסדותיה הרוחניים ועל יחס עמוק אל המסורת.

בשנות מלחמת העולם הראשונה צצו אגודות ציוניות בכל אחת מהערים הגדולות של תוניסיה. הפדרציה הציונית ערכה התרמות כספיות בקרב יהודי תוניסיה להסתדרות הציונית העולמית. יהודי תוניסיה השתתפו בתהליך הציוני והקשר עם התנועה הציונית רק הלך והתחזק ככל שחלף הזמן, כשהקשר הטוב ביותר היה עם מנהיג הרוויזיוניסטים, זאב ז'בוטינסקי. במלחמת העולם השנייה נפגעו יהודי תוניסיה עקב שיתוף הפעולה בין משטר וישי וגרמניה, אולם המצב הפך נואש באמת בנובמבר- 1942, כאשר גרמניה הנאצית תפסה את השלטון בתוניסיה, באופן ישיר במקום ממשלת וישי ששלטה במדינה עד אז.

בתוניסיה חיו אז כמאה אלף יהודים, ומיד עם הכפפתה של תוניסיה לשלטון הנאצי הישיר הם חויבו לענוד את הטלאי הצהוב והחל התהליך הרגיל כלפי היהודים, כפי שהתנהל גם באירופה. בתוך כחצי שנה, עד שחרור תוניסיה מידיהם הספיקו הנאצים לשלוח כ-5,000 יהודים למחנות עבודה ו-160 יהודים נשלחו לצרפת ומשם למחנות הריכוז. הנאצים אף הספיקו להקים יודנראט מקומי, לקחו בני ערובה, החרימו את רכוש היהודים והטילו על הקהילה עונשים כספיים כבדים.

הקהילה נדרשה לספק את צורכי הצבא הגרמני, ובית הכנסת הגדול בבירה תוניס הפך למחסן גרמני ואורווה לסוסי הצבא הנאצי. יהודים רבים נורו למוות בבתיהם, הומתו בצעדות מוות, רעב, מחלות והפצצות. למזלם של היהודים נקטע תהליך המוות בתוניסיה בראשיתו במאי 1943, עם שחרורה של המדינה מידי הנאצים. סבי אז היה בן 13.

הוא חשש לעתידו בתוניסיה לאחר קום המדינה בשנת 1948, שאז החלו התנכלויות של השלטון ליהודים. נאסר קיומו של ועד הקהילה היהודי ונאסרה פעילותם של האגודות ומוסדות התרבות והספורט היהודיות.  בוטלה פעילותו של בית הדין הרבני, הרובע היהודי המסורתי של תוניס נהרס בידי השלטונות ובית העלמין היהודי הופקע "לטובת הכלל". באותה תקופה התגברה ההסתה בעיתונים התוניסאים כנגד יהודים, וכן גברה העוינות הציבורית נגדם. האנטישמיות מאוד החריפה והיהודים סבלו מפגיעות והתנכלויות משפילות שכללו מהומות אנטי-יהודיות בתוניס והצתה של בתי כנסת של הקהילה. סבי החליט לעזוב את תוניסיה לטובת צרפת, שם למד להיות חובש בבתי- החולים הצרפתיים שבאלג'יר.

תמונה 1
יהודי העיר תוניס מובלים לעבודות כפייה- 1942
תמונה 2
בית- הכנסת הגדול בתוניס

העלייה לארץ

"פפה" עלה עם משפחתו לארץ בשנת- 1955. הוא התיישב בנגב, בעיר דימונה, שהייתה אז שוממה. הוא שימש כחובש הראשון בדימונה והיה שותף פעיל בייסוד העיר דימונה וכן בפיתוחה של העיר. תפקידיו של סבא קלימונט היו רבים ומיוחדים: הוא היה החובש היחידי באזור (תואר שזיכה אותו בקליניקה מטעם המדינה), חבר המועצה המקומית, ראש ועדת הבריאות וראש ועדת הסעד בעיר. פעילותו הביאה לכינויו "האבא של דימונה" למרות גילו הצעיר (38) מסירותו למקום הפכה לשם דבר.

סבא תרם רבות לקליטת העלייה בתקופת קום המדינה וסייע לאנשי מחלקת הקליטה לכוון את העולים ולספק להם מיטות, כלי מיטה וצרכים בסיסיים ראשונים, וחשוב מכך הוא עודד את העולים החדשים בשעות משבר. מכתבי הוקרה הגיעו אליו ממחלקת הארגון של ההסתדרות, משר הפיתוח: מ.בנטוב, מגזבר הסוכנות וממנהל מחלקת הקליטה לשעבר, גיורא יוספטל, וממנהל עמידר, א.פרי. כולם רצו להביע את הערכתם על תרומתו לעיר דימונה ותושביה.

בדימונה

באותה תקופה העיר דימונה החלה להתפתח במקביל להתפתחותה של מדינת ישראל. רבים מתושבי העיר עבדו במפעלי ים המלח ובמפעל הפוספטים, בסולל בונה וגם בעבודות דחק. אך גם עובדי הדחק עבדו בשירותים הבאים: מורים, פקידים, רופאים וכדו'. הרוב הגדול התפרנס מיגיע כפיים במפעלי הסביבה. תושבי דימונה דיברו ברובם צרפתית, כיוון שבאו מצפון אפריקה. מעט האשכנזים מעולי רומניה, אף הם שמעו והבינו צרפתית. היישוב התפתח בקצב מהיר ורמת החיים שם עלתה וחשוב לציין שלבואו המוקדם של "פפא" קלימונט היה ערך מכריע בפיתוח היישוב!

הוא סיפר שכשהגיעו העולים החדשים, שאמורים היו להיות ראשוני המתיישבים, הם סירבו לרדת מהמשאית שהביאה אותם. העולים חששו ממראה השממה של העיר ולא רצו להתיישב בעיר. סבי היה זה שהחל לשכנע אותם לרדת מהמשאית ושלא יינטשו את המקום. הוא הסביר להם שבהתיישבותם בדימונה הם עתידים להשתרש במקום ולמצוא בעיר את ביתם החדש. דברים אילו שיצאו מלבו (הרחב) נכנסו ללבבות העולים והם נשארו במקום יחד עם סבא. בשנת 1962, סבא קלימונט התפטר מתפקידו כחובש ופתח חנות פרחים לפרנסתו.

כחבר מועצת דימונה ובדרכים אחרות, המשיך לתרום את חלקו העצום לפיתוח עירו. בהגיעו לגיל- 63, קיבל "פפה" קלימונט, ביום העצמאות שנת תשמ"ד, את פרס ישראל מידי נשיא המדינה דאז- חיים הרצוג, על תרומתו ליישוב הנגב ופיתוח הארץ.

תמונה 3
סבא מקבל את פרס ישראל מנשיא המדינה- מר. חיים הרצוג, שר החינוך- מר. זבולון המר וראש הממשלה- מר. יצחק שמיר

 

הזוית האישית

סיפורו של "פפה" קלימונט בוחניק תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס "שובו" בראשל"צ, בסיוע המורה ציפי קליין.

מילון

פרוטקטורט
פרוטקטורט, במדע המדינה- מדינת חסות (או פרוטקטורט) היא מדינה או ישות אזורית ופוליטית בעלת זהות עצמית, המקבלת על עצמה כניסה למערכת יחסים לא שוויונית עם מעצמה גדולה וחזקה ממנה. מדינת החסות מקבלת, בהסכם פורמלי, המוכר במשפט הבינלאומי, את "חסותה" הצבאית, ולעיתים גם התרבותית, של המדינה החזקה ממנה, ובמקביל את ההגנה עליה. שטח חסות אינו שטח כבוש. בעוד כיבוש קולוניאליסטי הוא מהלך חד צדדי וכוחני, מצד המעצמה הכובשת, הרואה עצמה כעליונה מבחינה תרבותית ומוסרית; הרי שהסכם על מדינת חסות הוא הסכם מדיני הדדי. בהסכם זה יש לשני הצדדים אינטרס, לעיתים קרובות צבאי הגנתי, כנגד צד שלישי. עם זאת ישנם גם מקרים בהם מדינה כובשת כופה על המדינה הנכבשת הסכם חסות על מנת להסיר לחץ מעליה.

ציטוטים

”יש להשתדל לעשות למען היחיד ולמען הכלל“

הקשר הרב דורי