מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא עמי מספר לשחר על הילדות והבגרות בעיר חולון

סבא עמי והנכדה שחר
סבא עמי בילדותו
תרומה לזולת, לעיר ולקהילה

סבא עמי לוין מספר:

ילדות

נולדתי בעיר יפו בבית חולים דז'אני בתאריך 24/5/1957 להורי שולה ויורם לוין.

השנה הראשונה לחיי עברה בבת ים, ולאחר מיכן עברנו לחולון שבה עברתי את הילדות והבגרות. אחי דורון הצטרף למשפחה בשנת 1962. את מערכת החינוך התחלתי בגן ויצו ,גן חובה ,בית ספר יסודי "שלום עליכם" (א-ח) , תיכון "קוגל" (ט-י'ב) ובשנת 1975 התגייסתי לצבא. מאז שאני זוכר את עצמי תמיד עסקתי בפעילות חברתית במועצת התלמידים ויותר מאוחר בתנועת הצופים כמדרי, ראש גדוד גדלנו בא. גרנו ברחוב קראוזה 41 בחולון בדירה בת 2 חדרים. אחי ואני באותו חדר גדלנו ושמרנו אחד על השני, שיחקנו ואף פעם לא רבנו. אבא עבד בדואר יותר מאוחר בבזק והיה אחראי על הצטיידות ורכש של כל  תחנות השידור בארץ. אימא עבדה בחברת "מקורות".

הייתה לנו ילדות מאושרת, בילינו הרבה בחוץ, בשכונה. העברנו את הזמן במשחקים כמו : פינות, גוגואים, ג'ולות, חמור ארוך, מחניים וכו'. החברה איתם גדלתי ליוו אותי מגן פרטי ועד שהתגייסנו וכל אחד הלך לדרכו. גם היום כשאנו בני 63 שומרים על קשר ומידי פעם נפגשים.

המשפחה של סבא

הגיבור שלי הוא סבא רבא (מצד אמא) ושמו: סבא יורם. הוא אבא לעמי (סבא שלי) ודורון, בן 91 וגר בראשון לציון.

הסיפור של סבא יורם

סבא יורם נולד בשנת 1929 בעיירה ראדום שבפולין וגדל שם עד גיל 10 (תחילת השואה). כאשר הנאצים כבשו את פולין, הוא ברח יחד עם משפחתו לכיוון רוסיה בעגלות רתומות לסוסים.

באחד הלילות תוך כדי ההפגזה של הגרמנים על הדרך, העגלה התהפכה וסבא יורם נזרק לתעלה. לאחר שתיקנו את העגלה המשיכה משפחתו בדרכה ולפתע הבחינו שסבא יורם חסר. חזרו ומצאו אותו ישן בתעלה ומתחבא. יחד המשיכו במסעם.

במהלך המסע נתקלו במראות קשים של המלחמה חוו חוויות לא נעימות, רעבו לאוכל אך לבסוף הצליחו להגיע לרוסיה ושם שלחו אותם לסיביר.

כשהסתיימה המלחמה חזרו לפולין וסבא בתור נער בן 17 החליט לעזוב, לעלות לארץ ישראל.

סבא ברח דרך גרמניה וצרפת ובשנת 1947 הגיע לחיפה באוניה.

בהתחלה הוא גר בנתניה אצל הדודים שלו ועבד בליטוש יהלומים. למד 4 שנים טכנאות רדיו והתקבל לעבודה בתחנת השידור של "קול ישראל". עבד בהתקנת אנטנות ומשדרים שבאמצעותם היה ניתן לשמוע את שידורי הרדיו.

באותה תקופה לא היו אמצעי תקשורת אחרים פרט לרדיו. סבא סיפר שאם לא היו מתקינים משדרים, לא היו יודעים מה נעשה ולא היו שומעים את ההחלטה על הקמת המדינה בשנת 1947 באומות המאוחדות ואת הכרזת המדינה על ידי דוד בן גוריון ב ה' בחודש אייר תש"ח (1948). – (מתוך העבודה ששחר ערכה על סבא יורם).

 

ילדותי עברה בצל סיפורם של הורי שעלו לארץ וניצלו מהשואה

אמא, סבתא שולה נולדה בקראקוב שבפולין בשנת 1935 והייתה ילדה בת 5 כשפרצה המלחמה.

אבא שלי נולד בוורשה שבפולין בשנת 1929 וגדל בראדום והיה בן 10 שפרצה המלחמה.

אמא ואבא שלי ניצלו בזכות התושייה הגדולה של הסבים והסבתות שלי שארגנו מרכבה וממש רגע לפני שהגרמנים נכנסו לעיר שבה גרו ברחו לרוסיה וכל מי שעלה למרכבה ניצל.

הורי עלו ארצה כל אחד בנפרד.

אבי עלה לבד בשנת 1947 (בגיל 17) אחריו עלו אחיו עם אשתו, ומאוחר יותר סבתא פלה שקראתי לה סבתא "בבי" וסבא סלומון עלו בשנת 1948.

הם השתקעו בחולון בשכונת מפדה אזרחי. סבא סולמון שלא ידע עברית ניהל חנות מכולת. הלקוחות היו פונים אליו בעברית והוא היה עונה בפולנית או אידיש – אני למדתי פולנית וכך דיברתי איתם.

משפחתה של אמי סבתא מילה וסבא שאול ברחו גם הם מפולין לברית המועצות.

סבא שאול היה עורך דין החליט לעלות לארץ, הצטרף לצבא אנדרס. צבא אנדרס היה כוח צבאי פולני שהוקם בברית המועצות במלחמת העולם השנייה.

הם הצטרפו לכוחות בעלות הברית ולחמו כנגד הנאצים. הרבה יהודים הצטרפו לצבא אנדרס ובשלב מסוים הגיעו למזרח התיכון לארץ ישראל, אז גם עזבו את הצבא ונשארו בארץ.

סבא שאול, שעל שמו אני נקרא, נקלט בארץ והחל לפעול בפעילות ציבורית, ואף היה מועמד להיות חבר כנסת מטעם אחת המפלגות.

סבתא מילה ואמא שלי הצליחו להגיע לארץ לאחר המלחמה והמשפחה הקטנה התאחדה. לצערי סבא חלה ונפטר ולא הספקתי להכיר אותו. סבתא מילה שעבדה כשרטטת עם אמא שלי עברו לגור בחולון בשכונת מפדה אזרחי.

בשכונת מפדה אזרחי סבא יורם הכיר את סבתא שולה, בנסיעה באוטובוס האהבה פרחה והם התחתנו.

מהגן ליסודי ולתיכון

בבית הספר היסודי "שלום עליכם" התחלתי בפעילות ציבורית במועצת התלמידים, נבחרתי ליו"ר ויחד עם חברי פעלנו למען כלל התלמידים בבית הספר. בכל הפסקה פעילה הפעלתי את מערכת ההגברה, השמעתי מוסיקה בחצר בית הספר וערכנו פעילויות חברתיות וטקסים.

למדתי בבית הספר עד כיתה ח', אהבתי את שיעורי המלאכה בהם הייתי מגלף, משייף סכינים וחרבות.

לבית הספר הלכנו לבושים בתלבושת אחידה עם סמל בית הספר, ישבנו בכיתה בשורות שניים ליד כל שולחן, כשהמורה היה נכנס לכיתה עמדנו וקיבלנו אותו בברכת שלום. בסיום השיעור נעמדנו עד שהמורה יצא. שמרנו על כבוד המורים. אהבתי מאוד את הטיולים ברחבי הארץ ותמיד חזרנו עם המון חוויות.

הצטרפתי לתנועת הצופים בכיתה ג', ובכיתה ט' התחלתי להדריך. קן הצופים הפך לבית השני שלי. טיולים, מסעות חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה. בכיתה י"א נתמניתי לראש גדוד בצפון.

כשהייתי בן 13, הוחלט על חגיגה במשפחה – חגגו לי בר מצווה וסבא יורם התרגש מאוד בגלל שלו לא חגגו והוא לא עלה לתורה (כי זה היה באמצע מלחמת העולם השנייה תוך כדי בריחה מהנאצים). ביום ההולדת שלו אימא שלו קנתה לו פנקס ועפרון וכך ציין את בר המצווה.

בתיכון "קוגל" למדתי במגמה חברתית, נבחרתי למועצת התלמידים כיו"ר של התיכון ובכיתה י"א ליו"ר מועצת התלמידים של העיר חולון. על פעילות חברתית זו קיבלתי את פרס "קוגל" מטעם העיר.

המלחמות:

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור וביחד עם התלמידים הובלנו פעילות ניקיון בעיר, במקום אלו שהתגייסו לצבא נלחמו ושמרו עלינו. אנחנו התלמידים ניקינו, פעלנו בעיר ועזרנו למשפחות שהבעלים, האחים והבוגרים מעל גיל 18 גוייסו לצבא.

 

תמונה 1

שתי מלחמות חווינו כתלמידים: ששת הימים ויום כיפור. במלחמת ששת הימים זכור לי כי עזרתי לדוד שלי לחפור שוחה בחצר הבית שלו – בור באדמה. מסביב מילאנו בשקי חול כי לא היה מקלט או חדר ממ"ד. בכל פעם שנשמעה אזעקה רצנו לשוחה נשכבנו, חיכינו לאות ההרגעה. צבענו את מנורות המכוניות בצבע שחור לפי הוראת הצבא והאפלנו את חלונות הבית כדי שמטוסי האויב לא יראו אורות.

התגייסתי לצבא בשנת 1975 כקצין בחיל לוגיסטיקה והשתתפתי במבצע ליטאני ומלחמות לבנון.

סבא וסבתא בקייטנה

במהלך קיץ 1974 קיבלתי הצעה מהמורה להתעמלות אביגדור לעבוד כמדריך בקייטנה במושב משמר השבעה. קייטנת "במיבינוס".

ביום הראשון "נדלקתי" והתחלתי לחזר אחרי המדריכה טלי. העזתי והצעתי שנלך למופע בלט על הקרח. ביקשתי מנהג משאית הטיולית מנדל שיאסוף את טלי בראשון לציון ויגיע לאסוף אותי ואת החניכים מחולון. כך היה לי מספיק זמן להרשים, לחזר ובעיקר להתאהב. שלחנו את הקבוצות שלנו לשחק סימני דרך כדי שיהיה לנו זמן לעצמנו.

מאז הכול היסטוריה!!!

התחתנו לאחר 4 שנות חברות ב – 6/6/1978 בבית המהנדס בתל אביב, חתונה רבת משתתפים (600 איש), הדבר החשוב מלבד החופה היה שולחן המתוקים.

החתונה

תמונה 2

בשנה הראשונה לנישואין גרנו בחיפה. סבתא למדה באוניברסיטת חיפה ואני המשכתי בשירותי הצבאי. בגיל 23 שלי ו – 22 של סבתא טלי נולד לנו בן בכור ליאור ואחרי 3.5 שנים נולדו קרן והילה. הילדות עברה בכיף: קרן והילה גדלו כתאומות זהות ואני שהייתי מתבלבל ומחליף ביניהן האכלתי את אימא שלך הילה יותר פעמים מאשר את קרן.

הן ניצלו את זה שהן דומות מאוד ובגן שיגעו את הגננות ואת החברים.  פעם התחלפו וכל אחת הלכה לגן של השנייה. סבתא טלי הצמידה להן פתקים עם שמות כדי שהגננות לא יתבלבלו וכל אחת תהיה בגן שלה. הן היו "משגעות" אנשים ברחוב. אחת פונה בשאלה לעובר אורח, לא מחכה לתשובה וממשיכה והשנייה הייתה תופסת את מקומה.

בחטיבת הביניים "זלמן ארן" הילה וקרן למדו במגמת ארץ ישראל ובתיכון במגמת תיאטרון.

לזכרו של הדוד רון

בשנת 1984 פקד אסון את המשפחה: רון אח של סבתא טלי נהרג במהלך שירותו הצבאי בלבנון.

התאומות קרן והילה היו בנות שנה, סבתא דרורה וסבא דידי החליטו להנציח את זכרו והקימו את מרכז רון לילדים מחוננים בראשון לציון על מנת לספק העשרה בתחומי המדעים.

למעלה מ – 200 דגמים ניבנו על סבא דידי, הם מוצגים באולם וילדי ראשון והסביבה נהנים בהפעלתם.

החלומות, העבודה והפעילות למען הקהילה

מאז ומתמיד ראיתי את עצמי מתגייס וממשיך בצבא קבע.

בתיכון היו לנו שיעורי גדנ"ע – גדודי נוער שבמסגרתם שלחו אותי לקורס מפקדי כיתות בבסיס צבאי בקציעות .הכשירו אותנו לפקד ולחנך.

חזרנו לתיכון ובכל ימי גדנ"ע פעם בשבוע הייתי מגיע לבוש במדי חאקי עם שרוך לבן על הכתף והייתי מעביר שיעורי התמצאות בשדה וניווט בשטח.

התגייסתי לצבא עם סיום הלימודים בתיכון, רציתי מאוד ללכת לשריון, טנקים.  לצבא היו תוכניות אחרות לגביי ושלחו אותי לתחום אפסנאות ולוגיסטיקה. נשלחתי לקורס קצינים, התמניתי למפקד יחידה ובשנה האחרונה לשירות הסדיר השתתפתי במבצע ליטאני בלבנון.

לקראת סיום השירות הסדיר החלטתי לא להמשיך ולהשתחרר, אבל המשכתי בצבא במילואים עד גיל 55 והשתחררתי בדרגת סגן אלוף. פיקדתי על יחידות ועל מאות חיילים, השתתפתי במלחמת לבנון.

החלום היה להמשיך ולשרת, אך החיים הובילו אותי לניהול עסקי המשפחה והחשוב מכל שיחד עם סבתא טלי גידלנו משפחה לתפארת.

המשפחה

תמונה 3

לאחר השחרור הצטרפתי לסבא דידי שניהל את עסקיו. חברה לבניין שבנה עשרות גני ילדים ובתי ספר. בנה את בית המלון "בקעת הירח" באילת וחנות לכלי עבודה בראשון לציון, הצטרפתי לחנות וניהלתי אותה במשך 33 שנים.

חוג הלקוחות הלך וגדל, סיפקנו ציוד ועזרנו לכל מי שאפשר.

בד בבד לצד העבודה עסקתי בפעילות ציבורית וחברתית. כבוגר תנועת הצופים התמניתי לראש שבט "שורק" בראשון לציון ויותר מאוחר לראש הנהגת מרכז.

אהבתי את הפעילות לצד המדריכים והחניכים. הצטרפתי למחנות ולמסעות, ויחד איתי הילדים: קרן והילה איתי וליאור בכיתה ד' כחניך.

היה לי רכב מסוג וואן והם היו ישנות, מבלות, מטיילות וצוברות חוויות. במסגרת הפעילות בצופים השתתפתי כראש משלחת הצופים לחגיגות 750 שנה לעיר ברלין בכינוס ג'מבורי של חניכים במכל העולם.

לאחר הפעילות בצופים הצטרפתי לוועד ההורים ונבחרתי ליו"ר ועד ההורים בבית הספר והתיכון שבו למדו ליאור, קרן והילה ולסגן יושב ראש ועד הורים מרכזי בראשון לציון, הקמתי את הועדה למניעת אלימות וסמים שבמסגרתה פעלתי שנים רבות.

בגיל 54 החלטנו טלי ואני לשנות מסלול בחיים: מכרנו את עסקי המשפחה והתמסרנו לעוד שש שנים של עבודת חינוך, טלי בקרן "רש"י" ואני ברשות למלחמה בסמים ואלכוהול.

יחד עם הורים פעילים נוספים במסגרת "סיירות הורים" סיירנו ברחבי ראשון לציון. עשינו הרבה למניעת שתיית אלכוהול ודאגנו שהילדים יבלו מחוץ לבית בסופי שבוע בבטחה.

היום אנחנו מבלים עם הנכדות, בהרצאות ובבילויים.

הזוית האישית

שחר – נהניתי מאוד לעבוד עם סבא ולהכיר את הסיפור המשפחתי.

מילון

גוגואים
החרצן של פרי המישמש ששימש למשחק

ציטוטים

”לחיות את החיים, להיות מועיל לחברה ולעשות טוב לזולת.“

הקשר הרב דורי