מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא אברהם, אלברט, ברו – עולה לארץ ממצרים

אני וסבא בבית התפוצות
מימין סבי, יפה ואיציק
העלייה של סבי אבי לארץ ממצרים

סבי אבי, שנקרא גם אברהם, אלברט, ברו

רקע: משפחתו הגרעינית של סבי, אבי.

לסבי היו שלוש אחיות: יפה, אלגרה וויקי ושלושה אחים: שמעון, איציק ויגאל. לפי סדר כרונולוגי: שמעון הבכור, אלגרה, ויקי, יגאל, איציק ואבי התאומים ויפה האחות הקטנה.

לאביו של סבי שנולד במצריים קראו מאיר. אביו של סבא רבא מאיר נולד בטנג'יר, והוא השתייך  למשפחת מגורשי  ספרד. אחרי גירוש ספרד שהיה בשנת 1492 המאה ה 15, היגיעה משפחתו לצפון אפריקה. לאמו של סבא אבי (אשתו של סבא מאיר) קראו  לאוני, לונה (ירח) והיא הייתה ממוצא יווני.

מאיר

תמונה 1

לונה

תמונה 2

פרק א': רקע – העלייה לארץ של סבא אבי

לסבא שלי קוראים אברהם, אבל כולם קוראים לו אבי. במצריים, כל חבריו קראו לו בשם חיבה ברו bero.  אחרי שהתחתן עם סבתי החליף את שם משפחתו לאבן כיוון ששם משפחתו המקורי, עבו, היה קשה לביטוי בשפה העברית. שם משפחתו המקורי, כאמור, עבו היה מורכב מראשי תיבות של "עשויים באמת וביושר". לפני 600 שנה בני משפחתו של סבי היו שופטים שהיו עשויים באמת וביושר ומשם התקבע שם המשפחה עבו שנמשך דורות רבים.

סבי אבי, נולד בקהיר שבמצריים בשנת 1939. הוא עלה לישראל בשנת 1952, כשהיה בן 9, בפורים. במצרים היו גילויי שנאה של השכנים הערבים המצריים כלפי משפחתו של סבי שהייתה משפחה יהודית. אחרי שהוקמה מדינת ישראל בשנת 1948, השכנים הערבים נהגו לזרוק אבנים על הבניין הגדול שסבו של סבי (אבי) נתן לאמו. המשפחה ראתה שמצבם הביטחוני מחמיר והם החליטו לעזוב את מצריים לישראל. הם עשו זאת במספר שלבים.

סבי, אבי, עלה לארץ עם אחותו הקטנה, יפה, ואחיו התאום איציק. אחרי שהייה של שנה במחנה מעבר בצרפת. אחרי מסע סוער באנייה קטנה  הם הגיעו ל"שער העלייה" בחיפה, (לשם היו מגיעים כל העולים החדשים.) שם חיכתה להם ויקי, אחותם הגדולה שעלתה לארץ לפניהם, עם כל אחיהם הגדולים. אלגרה  שהייתה כבר נשואה והיו לה ילדים ומשפחה משלה עדיין נשארו במצריים.

אחיו הגדול שמעון, הוצב על ידי הסוכנות היהודית  בצרפת בעיר מרסיי במחנה מעבר לעולים מצפון אפריקה בשם  conda renas ועזר לארגן את העליות והעולים לישראל. כדי לעלות מצפון אפריקה וממצרים לישראל היה צריך קודם להגיע לצרפת, כי לא הייתה אפשרות לעבור ישירות ממצריים לישראל, שנחשבה בתקופה ההיא ארץ אויב.

אבי, יפה ואיציק גרו במחנה המעבר בצרפת שנה עד שהם עלו לארץ. כשהגיעו לארץ, ויקי לקחה אותם לקיבוץ "ברור חיל", שבדרום הארץ.

כששאלתי את סבי "האם בנקודה מסוימת בחיים חווית לידה מחדש?" הוא ענה "כן, פעמיים. הפעם הראשונה כשעליתי לארץ – כי החלפתי את השם מ – Bero לאברהם. הפעם השניה אחרי מלחמת יום כיפור שהייתה מלחמה קשה שתפסה אותי משרת במילואים במעוזים על שפת התעלה בסיני. הצבא המצרי חצה את התעלה וכבש את המעוזים. רבים מחברי נהרגו או נפלו בשבי המצרי. אני הצלחתי לברוח. חזרתי מהמלחמה בשלום אבל שבור מבחינה רגשית. רבים מחברי נהרגו, יכולתי להיות ביניהם. איתרע מזלי, נשארתי בחיים. הרגשתי לידה מחדש."

פרק ב: חייו החדשים של סבי בישראל

סבי אבי גדל במצריים ובגיל 9 עלה לישראל. בתחילת הדרך המשפחה המצומצמת התקבלה לקיבוץ ברור חיל בו התגוררה אחותו הגדולה ויקי. בקיבוץ ברור חיל לא היה בית ספר ולכן סבי, איציק אחיו התאום ויפה אחותם הקטנה למדו וגרו בקיבוץ השכן, ניר- עם, שבו היה בית ספר יסודי. בבית הספר היסודי, סבי הוצב בכיתה ו' יחד עם אחיו התאום ועם ילדים ישראלים שנולדו בקיבוץ וידעו היטב את השפה העברית. הוא לא הבין עברית, אלא רק ערבית וצרפתית. לידו בכיתה ישבה עטליה, צברית, בת הקיבוץ שעזרה לו ללמוד עברית. הוא גר בבית הילדים עם ילדי כתתו. היו 4 ילדים בכל חדר. כל סוף שבוע אבי, איציק ויפה היו נוסעים להוריהם בברור חיל כדי לבקרם. כשאבי היה בן 16, אמו נפטרה. זו הייתה תקופה קשה בשביל סבי כי הוא מאוד אהב את אמו והיה מאוד קרוב אליה. סבי, אחותו ואחיו איציק נשארו וגדלו בקיבוץ ניר-עם עד שהתגייס לצה"ל, בגיל 20.

סבי סיפר לי על אירוע מיוחד שקרה לו בילדותו בניר – עם ואותו הוא התקשה לשכוח: היו ילדים  שהציקו לאיציק, אחיו התאום (בן 11) וצחקו עליו ואז יום אחד הוא נעלם. הוא ברח לקיבוץ בו התגוררו הוריו (ברור חיל). הדרך לשם הייתה ארוכה ומסוכנת וסבי, דאג לו מאד וחשש שקרה לו משהו .לבסוף לאחר בירורים אחדים המורים והמטפלת של הכתה הבינו שהוא ברח להורים שלו. המורה של איציק נסע כדי לחפש אותו, וחזר איתו  לקיבוץ.

פרק ג: סבי מתגייס לצה"ל וחוזר למשק

אחרי שסיים כתה י"ב התגייס לצה"ל והתנדב ליחדת צנחנים. הוא אהב את חבריו החיילים, היה מפקד והיה חייל מסור ונאמן. אחרי שהשתחרר חזר לקיבוץ. מגיל 25 עבד כחקלאי בגידולי שדה בניר עם. בין משימותיו בענף גידולי שדה היה גם צורך לחרוש את האדמה. סבי אהב את העבודה מסיבות רבות. אחת מהן: כשהוא חרש נוצרו תלמים באדמה החרושה ואז הגיעו נשרים, חסידות ועופות דורסים אחרים והלכו אחרי הטרקטור כדי לתפוס את העכברים ומכרסמים אחרים שיצאו מן האדמה. זה היה מזון מצוין לעופות שהתרגלו למזון הזמין שצץ להם. הם כבר הכירו את רעש הטרקטור והמתינו להפתעות. הם אהבו את החקלאי, הטרקטור וכמובן את עכברי השדה.

פרק ד: סבי וסבתי נפגשים  

תקופה מסוימת לאחר השחרור מצה"ל סבי היה סדרן עבודה של חברי הקיבוץ. היום זה נקרא "מנהל כוח אדם". תפקידו היה להציב עובדים בכל מקום שנדרש .כל ענף וענף בקיבוץ היה זקוק לכח אדם לביצוע העבודה השוטפת. למשל: בשדה, בחדר האוכל, בבית הילדים, בפרדס, בגינון, בקטיף כותנה, במיון פירות וירקות, ועוד.

במקביל הוא שימש כמלווה בטיולים של בני נוער של הקיבוץ. יום אחד הוא ליווה טיול של כתה י' ושם הוא פגש את שרי שנהיתה אישתו לעתיד. בכתה י"ב שרי עזבה את הקיבוץ כדי ללמוד בסמינר למורים ב"אוהלו" שליד הכנרת. סבי עזב את הקיבוץ בעקבותיה, ועבר לגור בבית שאן. הם נפגשו הרבה בסופי שבוע. משם זה הוביל לעמידתם מתחת לחופה לאחר מלחמת ששת הימים, אחרי שאבי חזר מהמלחמה.

הם הולידו 3  ילדים: אסף, יסמין (אמי), והדס. אסף חלה בסרטן ונפטר בגיל מאוד צעי, כשהיה בן 7.

פרק ה: סבי עוזב את המשק

בגיל 26 סבי עבר לגור בבית שאן. הוא עבד עם ציוד מכני כבד. הוא הכין בריכות דגים בעמק בית שאן. לאחר מכן הוא נישא לסבתי שרי והם הקימו את ביתם בקרית אונו. סבי התקבל לעבוד בתעשייה אווירית. הוא עזב את מקצוע החקלאי ולמד מקצוע בתחום הטכני, הנדסאי תעשייה וניהול. בתפקיד זה עבד בתעשייה האווירית. הוא התקדם בעבודתו ונהייה סגן מנהל יחידה בפרויקט הלביא. (הפרויקט טיפל בבניית מטוס צבאי משוכלל ומתוחכם מאוד עבור צבא הגנה לישראל.) לצערו כעבור מספר שנים, ביטלו את "פרויקט הלביא" בגלל שארצות הברית לא אישרה את בניית המטוס.

עם סגירת פרויקט הלביא, בסביבות גיל 49 פרש סבי מהתעשייה האווירית והתקבל למפעל "אלקו" המייצר שנאי חשמל גדולים.

פרק ו: שמירה על המסורת היהודית

בילדותו במצריים סבא אבי חגג את כל החגים היהודיים ואת חג המולד.כשהוא עלה לארץ הוא הפסיק לחגוג את חג המולד. החג האהוב עליו היה שבועות כי זה היה חג של חקלאים. כל ענף במשק היה מביא את תוצרת הענף. בגידולי שדה היו מבאים, תירס, תפוחי אדמה וגזר. מי שעבד בלול היה מביא ביצים, אפרוחים וכן הלאה… האימהות שילדו בשנה החולפת הביאו להראות את תינוקם.

כל שנה ילדי הקיבוץ היו מארגנים מופע מיוחד לחג ואחר כך הם היו יושבים בתוך טרקטורים ועושים סיבוב בשדות. סבי מאוד אהב את החג הזה וכשהוא הפך לאבא אחרי שעבר לקריית אונו, הוא היה מביא את בנותיו לחגיגת השבועות בקיבוץ והם מאוד נהנו. בשבועות האחרון ביקרתי בקיבוץ נרעם וזכיתי לחוות את החוייה הכיפית והמיוחדת של חגיגת חג השבועות.

חדרה המטפלת

כשסבי היה ילד במצרים הייתה לו, לאיציק וליפה מטפלת מצרייה, בת כפר, שקראו לה חדרה. כשהייתה בת 17, חדרה הכירה לראשונה את משפחת עבו. היא עברה לגור איתם ולטפל בהם כי הוריה חיו בכפר קטן ועני במצריים. הכפרים במצריים היו מאוד עניים ולא ידעו איך להתנהל. לא היו מרפאות ובתי ספר, ולכן חדרה באה לטפל בסבי (ברו) באיציק, וביפה, תמורת סכום כסף שנשלח, בסופו של דבר, להוריה בכפר.

היא הכינה להם אוכל, רחצה אותם, לקחה אותם לבית הספר, שמרה עליהם בדרך חזרה מבית הספר, הגנה עליהם מפני ילדים פושטקים שרצו להציק להם ולחטוף מהם דברים. היא אפילו ישנה איתם בחדר אחד גדול.

חדרה הייתה מאוד חזקה ותמיד רצתה לשמור על הילדים שהיא אהבה כל כך. פעם אחת, כשמצרים ניסו לזרוק על ביתם של משפחת עבו אבנים, חדרה רדפה אחריהם והרביצה להם חזק ומאז אף אחד לא התעסק איתה. ברו מאוד אהב את חדרה. היא טיפלה בהם ואהבה אותם כמו אמא.

הנה תמונה של חדרה והילדים

תמונה 3

מימין יפה, חדרה, אבי(ברו)

תמונה של סבי, אחיו ואמם

תמונה 4

מימין סבי, יפה, לונה ואיציק

הנה תמונה שלי עם אחי ואמי

תמונה 5

מימין אחי תומר, אמי יסמין, אחותי נעמה ואני (שחר)

הנה תמונה של המשפחה המורחבת שלי

תמונה 6

בתמונה זו נמצאים סבי – בשורה האחרונה באמצע ליד סבתי, שרי, עם החולצה הכתומה

אני בשורה השנייה יושבת על אמי יסמין וכל שאר בני מפשחתי מהצד של אמא כולל איחו של סבא אבי.

הזוית האישית

שחר השס

זה הסיפור של עלייתו המעניינת של סבי המדהים לארץ ישראל. אהבתי מאוד ללמוד על סבא אבי ועל חייו במצרים. ניהנתי ללמוד על עלייתו לארץ ועל חייו בישראל. היה לי מאוד מעניין לדעת איך התנהל כשלא ידע את השפה העברית ואת המנהגים המיוחדים שיש רק בישראל. נהינתי להכיר אותו יותר טוב ולהיות איתו יותר מהרגיל. אני מקווה שנהניתם לקרוא את עבודתי כמו שנהינתי לכתוב אותה.

רציתי לאחל לסבא כמה דברים: מאוד אהבתי ללמוד עליך ולהיות איתך. שתישאר בריא, אכפתי ואוהב. אני מקווה שגם אתה נהינת להיות איתי ולספר לי על עברך. אהבתי ללמוד על המטפלת שלך ודמיינתי איך זה לחיות עם עוד מישהו חוץ מאמא או אבא בתור הורה ולאהוב אותו בדיוק באותה הרמה. מאוד נהניתי איתך! אני אוהבת אותך!שחר

מילון

גירוש ספרד
גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה בשנת 1492 של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר.

ציטוטים

”"הרגשתי לידה מחדש כשנגמרה מלחמת יום כיפור שהתשתתפתי בה כי הרבה מחברי נהרגו"“

הקשר הרב דורי