מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא סימן טוב תוקע בשופר בבתי הכנסת עד היום

סבא
סבא בצעירותו
את השופר נתתי לבני יעקב וכך זה עובר מדור לדור.

משפחתנו מנשרוב הוא שם משפחה מקורי שעבר מדור לדור ולא שונה. נולדתי בצחינבלי עיר בירה של אסטיה שבגרוזיה. נולדתי בתאריך 14/11/1945. אני חוגג את יום הולדתי עם משפחתי. יש לי 9 אחים ואחיות כלומר 5 אחים ו-4 אחיות. אני האמצעי במשפחתי כולנו קיבלנו יחס שווה מההורים.

אפרים, אחי אפרים הוא האח הבכור, הוא עזר בפרנוס המשפחה והוא עבד בתור סנדלר. סימה, אחותי הייתה מורה למתמטיקה. רחל לאה, אחותי הייתה עוזרת לאמי בגידול האחים. חיים אברהם, אחי היה סנדלר. אסתר, אחותי הייתה תופרת ומורה. ריבה, אחותי הייתה עובדת במפעל של בגדים. אני הייתי חייט. חיים אהרון, אחי היה סנדלר. פינחס, אחי היה ילד לפני שעלינו ארצה והיה בן זקונים. לאחר שעלינו ארצה הוא למד באוניברסיטה והיום הוא בנקאי. כולם עזרו בפרנסת המשפחה והבית, בגלל המצב הקשה. אבי חכם דניאל היה רב הקהילה, שוחט, מוהל. הוא מאוד דאג לאנשים נזקקים. אמי יוכבד, הייתה דואגת לעינייני הבית וגידול הילדים.

ילדות גדלתי בצחינבלי שבגרוזיה. בגיל צעיר היה לי קול מיוחד ויום אחד בבית הכנסת באו מגלי כישרונות צעירים הם שמעו אותי שר ובאו לאבא שלי ואמרו לו שהם רוצים אותי בתור זמר בלהקה והוא לא הסכים כי הוא היה הרב של הקהילה הגרוזינית ובשבילו להיות זמר זה עבודה זרה באותה תקופה. היינו חיים בבית קטן של חדר אחד עם 9 ילדים.

לאחר שקצת גדלנו, עברנו מצחינבלי  לעיר גורי ולבית יותר גדול עם 2 חדרים מרפסת בית פרטי. היינו 11 נפשות בתוך הבית. היינו גרים צמוד למקווה בית כנסת ומרכז קניות. בגיל צעיר קיבלתי שופר מאבי. אבא שלי לימד אותי לתקוע בשופר ובחגים הייתי תוקע בשופר בבתי הכנסת עד היום. את השופר נתתי לבני יעקב וכך זה עובר מדור לדור.

תחביבים וזכרונות ילדות

היו לי תחביבים בילדות אהבתי לשיר, לשחות בים, אהבתי התעמלות (ספורט) וגם לנגן. בפורים הייתי עובר מבית לבית של היהודים והייתי עושה שמח. בפסח הייתי מכין ואופה מצות. המאכלים שאהובים עליי מהבית הם המאכלים הגרוזינים. בגן ילדים לא הייתי למדתי בבית ספר יסודי שנקרא בית ספר מספר 4.  שם בית ספר היסודי והתיכון הם אותו בית ספר מכיתה א'-י'. למדתי 8 שנות לימוד והשלמתי את לימודי בלימודי ערב. הייתי משחק עם החברים קלפים ולוטו. בדרך כלל שיחקתי עם האחים שלי והחברים. שיחקתי איתם בשכונה. גם היום אני מכיר את המשחקים האלה.

שיר ילדות שאני זוכר הוא שיר על אמא "דדה" אני נהגתי לשיר שיר זה. והייתי שר אותו בכל מיני אירועים ושמחות. גם היום אני נוהג לשיר. אני שר למשפחתי,  אבל כשאני שר, אני כאילו אני שר לאמי. אני זוכר את המילים של שיר זה ועדיין שר אותו. 

יש כמה אירועים חשובים שאני זוכר, האירוע הכי משמח שאני זוכר מגיל הבגרות זה הבר מצווה שלי. האירוע הכי עצוב שאני זוכר  מימי הילדות הוא העזיבה של מקום הילדות שבו גדלתי והעלייה לארץ.

מקום העבודה הראשון שלי היה כתופר (חייט). המקצוע שלי נרכש בחו"ל. בחרתי במקצוע הזה כי זה המקצוע שאבי הקנה לנו וגם המקצוע היה מאוד מבוקש. מאוד נהניתי מהעבודה שלי. עסקתי במקצוע עד שעליתי לארץ בשנת 1972. המקצוע הזה מלווה אותי  היום, גם לאחר הפרישה.

במשפחתי אין מנהגים מיוחדים. בחו"ל, אנו חגגנו את כל החגים כמו כל היהודים בסתר. כל החגים אהובים עליי, כשכל המשפחה ביחד ושמחים ונהנים.

שלושה אירועים מיוחדים שהיו בחיי הם העלייה לארץ ישראל, הרצון שלי להיות זמר ואבי לא הרשה לי וחתונתי עם אשתי.

עלייה לארץ

כאמור נולדתי בגרוזיה. עליתי עם משפחתי בתאריך 16/10/1972. עליתי כאשר הייתי בן 26 עליתי עם כל המשפחה ואחרי שבועיים נולד לי ילד ראשון. זה היה בגיל צעיר, היינו זוג נשוי וטרי  ועם תינוק. ההתאקלמות הייתה קשה בגלל קשיי השפה ובגלל מדינה חדשה וצריך להתחיל הכל מחדש. עם העלייה לארץ הגענו לנהרייה. הדבר שהביא אותי לעלות לארץ היא האמונה בארץ ישראל, לעלות לירושלים. עליתי עם כל המשפחה. מקום המגורים נבחר עבורנו, אבל אבא שלי רצה לגור בירושלים ובסוף הלכנו לנהרייה.

לא שרתתית בצבא מטעמי דת. המלחמה הראשונה הזכורה לי היא מלחמת העולם השנייה בתור ילד. בתור בוגר חוויתי עם משפחתי את המלחמות בארץ ישראל משנת 1972 בה עלינו לארץ. לא השתתפתי במלחמות, אבל הייתה אווירה לא נעימה בזמן המלחמות כי הייתה דאגה למשפחה ולילדים, אי נעימות של ישיבה במקלטים ובעיקר דאגה לחיילים בחזית.

תמונה 1

יחד עם אשתי טיילנו בחו"ל, המדינות שביקרנו הם: רומניה, בלגיה, צ'כיה ולגרוזיה. חזרתי לעיר הולדתי לאחר 43 שנה. הביקור היה גם לנופש וגם ביקור לקרובי משפחה.

יש לי עדיין תחביבים, שחייה, שירה, בילויים ואני אוהב לנגן. השירה והנגינה על התוף. אני פעיל בבית הכנסת, הייתי הגבאי של בית הכנסת ומילאתי תפקיד ציבורי בארץ בבית הכנסת.

הכרתי את אשתי בצחינבלי, שבגרוזיה באמצעות שידוך. התחתנו בתאריך 3/1/1972. הייתי בן 27 החתונה. הייתה בגרוזיה בביתי ואבי היה הרב שחיתן אותנו. הייתה לנו מסיבת אירוסין. לצערי, אין לנו תמונות מהחתונה כי באותה תקופה לא היו מצלמות אצלנו וגם בית היה בית דתי ולא היה נהוג לצלם. אני הייתי בן 27 ואשתי   הייתה בת 20. פחות משנה לאחר חתונתנו עלינו לארץ.

תמונה 2

כפי שספרתי העיסוק העיקרי שלי היה כחייט. תקופה מסויימת עבדתי בתור לטש. השכלתי 10 שנות לימוד. אם לא הייתי ממשיך ללמוד, הגורם היה שאני בא מבית דתי ואולי הייתי עסוק בעבודות של הדת. כן כי זה מה שהובילו אותי ההורים לאחר שעליתי לארץ.

ילדיי ונכדיי גרים בארץ ותחושותיי בנושא הוא שהם קרובים אליי ושאני יכול לראות אותם כל הזמן. מניסיוני הלימודים חשובים ושצריך תמיכה מההורים. יש לי 4 בנים ו-6 נכדים כל ערב שישי חגים מסיבות ואירועים אנחנו נפגשים נהנים וצוחקים ביחד.

היום, אני ואשתי מטיילים, נהנים עם הנכדים וביחד כל הזמן.

העשרה

צחינבלי: "צחינוואלי היא בירת דרום אוסטיה, רפובליקה בדלנית של גאורגיה. בהגדרתה המנהלתית הרישמית, צחינוואלי היא חלק ממחוז כארתלי הפנימית… צחינוואלי ממוקמת על גדות נהר ליאחווי הגדול, כ-100 ק"מ צפונית לבירה הגאורגית, טביליסי…בתחילת המאה ה-20 היו היהודים הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באוכלוסיית צחינוואלי. בתקופת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה ירד חלקם היחסי של היהודים בכלל האוכלוסייה. ובשנות ה-70 ירד חלקם היחסי באופן דרסטי". ויקיפדיה

תשע"ו

 

מילון

צחינבלי
צחינוואלי היא בירת דרום אוסטיה, רפובליקה בדלנית של גאורגיה. בהגדרתה המנהלתית הרישמית, צחינוואלי היא חלק ממחוז כארתלי הפנימית... צחינוואלי ממוקמת על גדות נהר ליאחווי הגדול, כ-100 ק"מ צפונית לבירה הגאורגית, טביליסי...בתחילת המאה ה-20 היו היהודים הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באוכלוסיית צחינוואלי. בתקופת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה ירד חלקם היחסי של היהודים בכלל האוכלוסייה. ובשנות ה-70 ירד חלקם היחסי באופן דרסטי.

ציטוטים

”את השופר נתתי לבני יעקב וכך זה עובר מדור לדור.“

”הדבר שהביא אותי לעלות לארץ היא האמונה בארץ ישראל, לעלות לירושלים.“

הקשר הרב דורי