מאגר סיפורי מורשת

שמי סובר וקוראים לי בשם זה על שם הסבא שלי. נולדתי בטוניסיה באזור כפרי חקלאי בעיירה בשם סוק אל ארבע שהייתה קרובה מאוד לעיר בג'ה. זו היתה עיר לא  גדולה במיוחד אבל היא הייתה מקום ריכוז של התוצרת החקלאית של כל הכפרים והחוות שבאיזור, ומכאן השם שלה (סוק אל ארבע) שפירושו הוא: "שוק יום רביעי".

נולדתי בתקופת מלחמת העולם השנייה. אבא שלי  שירת בפלוגה של חבלנים ומפרקי פצצות ומוקשים של צבא צרפת ואמא שלי הייתה עקרת בית. היינו 7 אחים ואחיות: קלודט, סובר (אני), מרינט, ג'קלין, משה, מרסל ואמיל. כשהייתי בן 11 אבא שלי נפטר ממחלה.

באותה התקופה טוניסיה הייתה תחת שלטון צרפתי והשפה הרשמית הייתה צרפתית. בבית הספר דיברנו בצרפתית וכל משרדי השלטון דברו צרפתית. בעיר שלנו גרו יהודים נוצרים ומוסלמים בסמיכות זה לזה.

בעיר היו כ-40 אלף תושבים, מחציתם היו יהודים שהתגוררו כולם בסמיכות והיתר היו נוצרים ומוסלמים. אנחנו גרנו בבית בשכירות. הבית היה ממוקם מעל אכסניה בה התאכסנו כל האנשים במעבר וסוחרים שבאו לרגל עסקים. הבית עצמו היה קטן אבל היתה מרפסת גדולה שממנה אפשר היה להשקיף על כל הרחוב והחנויות. היא הייתה מקורה והפכה למעין מקום משחק לנו כילדים.

בעיירה שבה גרתי היה בית ספר יסודי אחד לא רחוק מהבית שלי והיינו הולכים אליו ברגל. זכורה לי במיוחד התלבושת האחידה שהייתה לנו. זה היה מין  חלוק בצבע תכלת שלבשנו מעל התלבושת הרגילה שלנו דומה מאוד לחלוקים של הרופאים ושל האנשים המתעסקים במזון. אחרי בי"ס היסודי עברתי לבי"ס תיכון בתנאי פנימיה בעיר אחרת. למדתי שם שנתיים ואז עליתי ארצה.

הייתי בן 14 כשעליתי לישראל ועליתי לארץ רק עם שתי אחיותיי קלודט ומרינט במסגרת עליית הנוער. אחותי קלודט שהייתה גדולה ממני בשנתיים נלקחה לקיבוץ "מעלה החמישה" ואני ואחותי מרינט נלקחנו לבית ספר תיכוני חקלאי שנקרא "כפר סילבר". בבית הספר נהניתי ללמוד אלגברה, הנדסה וכימיה. פחות אהבתי ספרות, לשון ותנ"ך בעיקר משום שעדיין לא שלטתי בקריאה בכתיבה והבנת הנקרא בעברית. אבל, לא נתתי לקושי הזה לייאש אותי וסיימתי את בית הספר עם תעודת בגרות תיכונית חקלאית.

הזוית האישית

תומר ואביב נקש: אנחנו חושבים שהסיפור של סבא שלנו הוא סיפור יוצא דופן ובהחלט מעורר השראה. זה מדהים לראות איך ילד בגילנו עוזב את הכל, את המשפחה ואת כל החיים שהיו לו בתוניסיה ועולה לארץ בלי הוריו. נהנינו מאוד להקשיב לו ולמדנו הרבה עליו. וראינו שגם הוא נהנה לספר לנו על חייו וילדותו. אנחנו רוצים להגיד לסבא המון המון תודה על כך שבאת לספר את הסיפור שלך.

אוהבים המון תומר ואביב.