מאגר סיפורי מורשת

הוריי נקלעו תוך כדי מלחמת העולם השנייה בבריחתם מפולין, ארץ הולדתם למדינת אוזבקיסטן, אחת ממדינות ברית המועצות. אחרי מחנות עבודה בסיביר וזוועות אחרות הם פגשו אחד את השנייה בפרגנט, טשקנט ושם נולדתי, בתאריך  14 בינואר בשנת 1945.

 

כמה חודשים אחר כך העניקה ברית המועצות רשות לכל הפליטים שאזרחותם פולנית לחזור לארץ מוצאם. הוריי, חזרו איתי לקרקוב כדי לגלות שהמשפחות נרצחו ורכושם נבזז.

 

שלטונות פולין לא הרשו להגר, ורק בשנת 1950 העזו הוריי לברוח בצורה בלתי חוקית להגיע לגנואה באיטליה ולעלות איתי ועם אחותי שנולדה בקרקוב על אנייה בשם "קסרטה" לנמל חיפה אשר נמצא בישראל.

המסע התנהל בחודש ינואר, מזג האוויר היה סוער מאוד, האונייה שהייתה מאוד ישנה הטלטלה מצד לצד והנוסעים התבקשו להשליך את מעט החפצים שהיו איתם כדי להקל על האנייה.

 

מנמל חיפה דרך שער עלייה העבירו אותנו למעברת מחנה ישראל שליד שדה התעופה בלוד.

 

בשנת 1960 עברנו להתגורר ברמת אביב עם סיום לימודיי בבית הספר "אליאנס" ומשם נרשמתי לאוניברסיטה בירושלים למדעי הרוח והחברה ואחרי נישואיי נסענו לארצות הברית להמשך הלימודים.

 

בשנת 1976 הגענו לוינה אשר נמצאת באוסטריה שם עסק בעלי במקצועו סוביוטולוג ולי הציעו לשמש כתבת חוץ בעיתון "חדשות" שהוקם זה עתה. הייתה זאת תקופה מרתקת שבה נתנה לי האפשרות להיפגש עם אנשים מעניינים כמו קנצלר אוסטריה, ברונו קרייסקי, יהודי שסבל מפיצול אישיות, אהב ושנא את המדינה היהודית, רצה תמיד לדעת כל מה שנעשה בה אך תמיד העביר ביקורת חריפה על התנהגותה והיה הראשון באירופה להעניק ליאסר ערפאת מעמד של מדינאי חוקי.

בתוקף תפקידי פגשתי כל ישראלי רשמי שהגיע לביקור בוינה, ראיינתי אותו, זכור לטוב במיוחד הוא שמעון פרס שהגיע להיפגש עם אנשי הפרלמנט האירופאי לשיחות מיוחדות.

 

החוויה המרגשת והכואבת ביותר הייתה עם הורי, נעדרי סולטן יעקב שהגיעו לבקש מקנצלר אוסטריה, דאז וורניצקי לפעול למענם אצל הערבים על מנת להשיג מידע על גורל יקיריהם.

בנוסף על כך, התאפשר לי להתחקות אחר ההיסטוריה של יהדות אוסטריה מלפני השואה. גיליתי דברים מזעזעים כמו למשל עיתונאים מתקופת מלחמת העולם השנייה שערב המלחמה מפרסמות חברות ומקומות עבודה שאצלם "הכל נקי מיהודים". כמו כן, קריקטורות המציגות את היהודי כשטן מכוער המזיק לעם הגרמני ה"טהור". דרישה מהקוראים לדאוג לכך ששום יהודי לא יישאר במקום עבודתו, שום ילד יהודי לא יישאר בבית הספר ולהלשין על נישואים מעורבים כלומר בין יהודים ללא יהודים.

 

התקופה המרגשת והמפחידה במיוחד הייתה בתחילת שנות ה – 80 כשקורט וולדהיים, מזכיר הכללי של האו"ם לשעבר רץ לבחירות לנשיאות באוסטריה והתגלה עברו הנאצי. ארגונים יהודיים ניסו להשפיע ולמנוע את היבחרותו לנשיאות. פתאום צצו כל הרגשות האנטישמים שהוסתרו מתחת לשטיח לאחר מלחמת העולם השנייה ועכשיו צפו למעלה. תקריות אנטישמיות, מאמרי הסטה בעיתונות גם בעיתונים הליברלים ביותר היו מנת חלקם של היהודים יום יום.

 

פרצופה המכוער של אוסטריה התגלה לעין כל. מחקר שנערך באוניברסיטה של וינה ושבו נשאלו אנשים על דעתם לגבי יהודים גילה דברים מזעזעים כמו למשל: אוסטרים באיזורים כגון: טירול או קרנטן בהם מאז מלחמת העולם השנייה לא חיים יהודים סיפרו דברים מזעזעים על אופי יהודי. כשנשאלו איזה יהודים הם פגשו הם הודו שלא פגשו יהודים מעולם.מניין הידיעות עליהם?, כל אחד יודע שהם כאלה, אמרו.

 

בתחילת שנות ה – 90 כשהתחילו נאצים זקנים יורשיהם התחילו למכור את תכולת הבתים. פתאום התחילו לזרום למכירות פומביות חפצים בעלי אופי יהודי שנגזלו מבתים בשואה, חפצים כסף כמו: פמוטים להדלקת נרות שישי, חנוכיות, כוסות ברכה ליין ולחגים, ציורי רבנים, ציורים של ציירים יהודים שנרצחו בשואה, תכשיטים עם אותיות עבריות חרוטות בהן ועוד…אנחנו ועוד יהודים אחרים השתדלנו לרכוש את החפצים ולהעביר אותם לארץ למנוחה אחרונה סמלית.

 

 

עם יציאתו לגמלאות של בעלי, חזרנו לארץ להיות ליד הילדים והנכדים ולקחת חלק בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם שי, ויחד אנו מעלים הסיפור במאגר התכנית קשר הרב דורי, בבית התפוצות.