מאגר סיפורי מורשת

סבא מרדכי נולד בשנת 1921 בעיר וורשה שבפולין. הוא היה הבן הצעיר במשפחה. סבא מרדכי לא אהב לספר סיפורים על חייו בגלל שהוא עבר דברים קשים. כל היהודים סבלו מאוד בפולין. שמו את היהודים בגטו ובגיל צעיר בסביבות 17 או 18 הוא נאלץ לעזוב את המשפחה והחברים ולברוח כדי להציל את החיים שלו.

הוא נתפס בשבי על ידי הרוסים ונשלח לסיביר לעבודות פרך. בסיביר היה קר מאוד מאוד והם עבדו קשה מאוד ובקושי קיבלו אוכל. הוא איבד את הראייה למשך 3 חודשים ובהתחלה לא האמינו לו שהוא איבד את הראייה וחשבו שהוא עושה הצגות כאילו הוא לא רואה כדי לא לעבוד או כדי לעבוד פחות. יותר מאוחר הוא קיבל טיפול והראייה חזרה לו. אחרי כמה זמן שהוא היה בסיביר הציעו לכל השבויים וגם ליהודים להצטרף ליחידה שבראשה עמד גנרל שקראו לו אנדרס ושתתאמן ושתוכל להלחם בגרמנים. וסבא מרדכי חשב שכדאי לו להצטרף ליחידה ואז הוא יצליח לברוח כי אם הוא לא היה מצטרף הוא לא היה לו סיכוי לברוח אף פעם.

אסירים רוסים עמלים בבניית תעלת בלומורקנאל, שנבנתה תוך עבודת כפייה. (ויקיפדיה)

סבא מרדכי הגיע לישראל עם הצבא הפולני והוא ברח ונתפס פעמיים מהצבא הפולני. פעם אחת תפסו אותו כשהוא יצא מבית הכנסת ואסרו אותו ושוב הצליח לברוח. כשסבא ברח בפעם השנייה סבתא שולה והמשפחה שלה עזרו לו להסתתר מהצבא הפולני והם הצליחו. בהתחלה לא היה לו איפה לישון ובמשך שבועיים הוא ישן בחוף הים של תל אביב.

פעם אחת הוא הלך לאכול גלידה ברחוב אלנבי בחנות שקוראים לה "ויטמן" ושם במיקרה הוא פגש חברים מפולין שהציעו לו לישון יחד בדירה שלהם. הדירה הייתה קטנה והם סידרו לו מזרון בתוך האמבטיה כדי שיוכל להיות אתם.

יותר מאוחר סבא מרדכי וסבתא שולה התחתנו ועברו לגור בתל-אביב. סבא שלי היה בחור חרוץ ולא ידע כל כך את השפה העברית ולכן הלך ממקום למקום וחיפש עבודה והכי חשוב לו היה להתפרנס בכבוד ולהרוויח כסף.

הזוית האישית

אני לא ידעתי שסבא שלי היה בחוף תל אביב שבועיים בלי אף אחד שמכיר