מאגר סיפורי מורשת

הורי עלו מתימן לישוב שניקרא עתלית, גרו בפחונים ולאחר זמן מה עברו לגור בדרום תל אביב (שכונת התקווה). הורי חיו בשנות הצנע כשהיה מחסור במזון, הורי קיבלו מהסוכנות תלושי מזון, עם זה היינו אמורים להסתדר. בית הורי גרו כמעט בגבול של שכונת התקווה לכפר שלם ששם היה הגבול בין הערבים ליהודים, בזמן המאורעות. אחר כמה שנים הורי התגרשו ועקב המצב אני עברתי לגור בקיבוץ.

בשנות הצנע  היה מחסור באוכל הורי שלחו אותי למוסד "עליית הנוער" ובצורה הזאת  העומס על חייהם פחת. גדלתי ולמדתי בעליית הנוער עד גיל 10.  חזרתי לגור עם הורי עד גיל 14, ולאור המצב שלא השתנה הורי שלחו אותי לקיבוץ  "הגושרים", שם הייתי בחברת נוער עד  שגויסתי לצבא. לאחר גיוסי בצבא התקבלתי כחבר משק בקיבוץ "עין הכרמל". רוב שנותיי חייתי בקיבוץ. עבדתי, גדלתי ולמדתי עד לפני גיוסי לצבא. בצבא הייתי נהג טריילר שמוביל ציוד מכני כבד: טנקים, נגמשים, תותחים וגם ציוד מכני כשהשתחררתי מהצבא חזרתי לחיות בקיבוץ ושם נהייתי חבר משק. בקיבוץ הכרתי את אביבה שהצטרפה לגרעין.

 

סבתא אביבה מספרת:

"הורי מנעו ממני להתגייס לצה"ל ולכן התנדבתי בקיבוץ. שלחו אותי ל"עין הכרמל". לשם הגיעו מתנדבים רבים. שם הכרתי את שאלתיאל שהיה חבר קיבוץ. כשהגענו לקיבוץ המדריך ביקש מהחברים המקומיים להתנדב ולחנוך את המתנדבים. שאלתיאל התנדב לחנוך אותי ובמשך שלושה ימים הכיר לי את המשק וכך התחיל סיפור אהבתנו".

כעבור שנתיים סבתא עזבה את הקיבוץ וחזרה לגור עם הוריה בשכונת התקווה. חצי שנה לאחר מכן גם סבא עזב את הקיבוץ כי היה קשה לו הפרידה מסבתא ולכן עזב אחריה. גם הוא חזר להוריו בשכונת התקווה. שנתיים לאחר שעזבו את הקיבוץ החליטו להינשא. הקמנו משפחה חדשה בישראל. החלטנו לשנות את שם המשפחה של סבא מ-דרכי! ל- דרור. 

אני גרתי בשבתי. גרתי בנוסף ברחוב נדב. כמו שרואים הבתים משופצים ולא כמו פעם. 

בשנת 1965 הגעתי לקיבוץ עין הכרמל.

סבא מספר: "בזמן  שהייתי שנה בקיבוץ הייתי מועמד לחברות המשק לאחר כשרה באספת חברים לקיבוץ ושהייתה בחדר האכל ושם הוחלט לקבל אותי כחבר משק. רוב עבודתי הייתה בחקלאות (בפלחה) שם הייתי חורש את האדמה ובזמן שהיינו חורשים האדמה הייתה נהפכת לגושי אדמה גדולים, לאחר מכן הייתי לוקח מחרשה שנקראת דיסקוס שתפקידה היה לפורר את האדמה. בשלב השלישי, הייתי לוקח ארגז מישר שזה אומר ארגז ברזל כבד מרובע ועם זה הייתי עובר שוב על השטח שדסקסתי ומישר את השטח לקראת ואז הייתי עובר עם טרקטור והייתי זורע, את מה שהיה אמור לגדל בשטח כגון: תפוחי אדמה, מלפפונים, עגבניות . לאחר שסיימתי את הזריעה הייתי הולך לעבוד בענף הבננות גידול בננות שזה היה חלק מעבודתי היום יומית. בקיבוץ הייתי בנבחרת כדורגל ואני שיחקתי כשוער הנבחרת".

 

לקיבוץ הגיעה להתקבל כחברה חדשה, לחברות המשק ותוך כדי שהותה בקיבוץ כך הכרנו כמובן והתאהבנו והיינו חברים. במשך הזמן לקחתי את חברתי אביבה להכיר את הסביבה של הקיבוץ שזה אומר: את הרפת, והסברתי לה על צורת החליבה המודרנית שזה אומר: מכונות חליבה ולא חליבת יד. כמובן לקחתי אותה גם ללולים וערכתי לה סיור שהיה לול תרנגולות להטלת ביצים, והסברתי לה כיצד ממיינים את הביצים: גדול, בינוני וקטן. לאחר מכן לקחתי אותה לסיור בטרקטור והראיתי לה את השדות שעבדתי בהם וגם את ענף הבננות שבו עבדתי וגידלתי בננות.

בקרבת ענף הבננות לקחתי אותה במערה שנקראת מערת הכרמל, בתוך המערה עמוק עמוק בפנים גדלו להם עטלפים כידוע שעטלפים אוהבים חושך וחיים במקום חשוך. לאחר הסיור חזרתי עם הטרקטור לקיבוץ. החזרתי את הטרקטור למקומו במוסך ששם זהו מקום אחסון של הטרקטורים למיניהם וחזרנו למקום מגורנו – הצריף בקיבוץ.

 

מידי פעם היינו בקיבוץ עושים תורנות בחדר האכל שבו היינו עוברים על עגלה והיינו מחלקים בין החברים אוכל: ביצים , גבינה וכו' כמובן  שבסוף הארוחה היינו שותפים את חדר האוכל ומכינים אותו לקראת ארוחת הצהריים.

  

 

תשע"ו