מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא רפאל כהן מנהל בית ספר

סבא רפי כהן והנכד תומר כהן
סבא רפי כהן ראשון מימין
סיפור עלייתו והתאקלמותו של סבי רפי כהן

שמי רפי (רפאל) כהן. נולדתי ב- 14 בדצמבר בשנת 1939, בעיר מרקש שבמרוקו.

אבי, מיכאל עסק במסחר, אמי תמר עקרת בית למופת בבית עסקה בתפירה. היא גידלה 9 ילדים לתפארת.

למדתי בבית ספר אליאנס מכיתה א' עד כיתה ה'. במהלך השנים 1953-1954 הייתה סכנה ממשית ליהודי מרוקו, כמיעוט בתוך המדינה. הציונים והמוסד ראו אז את הסכנה הולכת ומתקרבת, והחליטו בשלב ראשון להציל את הילדים. לכן, הסוכנים התחילו לפעול בחשאיות, ועברו מבית לבית כדי לשכנע את ההורים לעלותם ארצה, לארץ ישראל.

לימים אבי נפטר ואמי לא יכלה לשאת את עול הפרנסה לבד. זאת הייתה הזדמנות לציונים לפנות לאמי או לשכנע להוציא את הילדים מהבית, כדי להעלותם ארצה על מנת להבטיח להם עתיד טוב ומבטיח.

כך, עלינו ארצה שלושה אחים קטנים: אני הייתי בן שלוש עשרה, חנה אחותי הצעירה בת אחת עשרה, ועליזה הקטנה בת תשע. יצאנו מהבית בליווי נציג מהסוכנות, למחנה עולים בקזלבנקה. שהיינו בעיר כחודש ימים, וכשהיגעה העת לעלות עלינו באונייה בשם "גני" שלושה ילדים בודדים, ללא ליווי מעליית הנוער.

ההפלגה הייתה קשה מנשוא. הים סער מאוד, ולא היה קל להגיע לארץ. קיבלנו הנחייה מנציג הסוכנות ש"ברגע שתגיעו לעיר מרסיי יקבל את פניכם בשם ההרי והוא היה לבוש בחליפה אפורה. ברגע שיקרא את שמותכים תצאו יחד אתו".

הוא כמובן עשה את כל הפרוצדורה המתבקשת, ולאחר שקרא בשמותנו המשכנו הישר לעיר מונפלייה בדרום צרפת למחנה עולים בשם "קמבוש ", טירה ישנה שנבנתה לפני מאות שנים.

בצרפת שהינו כשנה שלמה. למדנו בכיתות בתוך הטירה וכך רכשנו את השפה העברית.

בהגיענו לארץ, הועברנו היישר למוסד מעבר ברמת הדסה, פה שהינו כשלושה חודשים. בתום תקופה זאת, הפרידו בנינו (בין האחים) למרבה הצער.  הפרידה הזו פגעה בנו, וכך עברנו טרגדיה נוראית שלא הייתה קלה.

אותי העבירו למוסד חינוכי בשם נווה אמיר, בשדה יעקב שבעמק יזרעאל. את חנה הצעירה העבירו לבית חלוצות בבני ברק ואת עליזה לכפר אליהו בפתח התקווה.

הקשר היחידי שהיה בנינו היה באמצעות המחאות דואר.

את המעט כסף שצברתי, קיבלתי מעבודות מזדמנות כנער בישוב "שדה יעקב" וכך יכולתי לשלוח להם המחאות דואר. עד שעברתי לקיבוץ סעד שבנגב המערבי עוטף עזה. בקיבוץ ששהיתי עד גיל 18 עסקתי בכל מני עבודות חווה כמו בגן ירק, ברפת, בלול וכו'. לאחר תום תקופת הקיבוץ התגייסתי לצנחנים והייתה לי הזכות לשרת בגדוד שכבש את הכותל.

התקבלתי לסמינר בנהלל בשהלי בשנת 1961 בראשון לספטמבר, בפנימייה לתקופה של שנתיים. עוד באותו יום ראשון במפגש קבוצתי הכרתי את אשתי אהובה .תקופה מרתקת עברתי. מעבר לעובדה שהפכנו לזוג כבר בימים הראשונים ללימודים. שבמהלכם התגברתי על משוכות לא פשוטות כי הייתי חייב לעמוד במבחנים. למזלי הטוב הצטיינתי בכל הנושאים שנלמדו וכבר בסימסטר הראשון עברתי את המבחנים בהצלחה. בכל סמסטר היינו חייבים לעבור את הבחינות לפי הסטנדרטים שקבע המוסד מי שלא עבר בהצלחה את המבחנים היה חייב לעשותם ולא יעוף מהמוסד.
בחגי ישראל, השתתפתי בכל האירועים, ולקחתי חלק בהם. הייתי פעיל מאוד בנושאים חברתיים ובארגונים. נבחרתי כחבר ועד כיתה והובלתי יחד עם הועד נושאים ותוכניות לבות מבצעי התנדבות במוסדות שונים. פעם בשבוע אומצתי על ידי אחד מבעלי המשק מנהלל (משפחת שפירא) וזה חייב אותי לתרום ארבע שעות שבועיות בעבודה חקלאית במשק. הוכחתי את יכולתי החקלאית שבעלי משקים התפעלו ממנה (הרי אני הייתי מושבניק משחר נעורי) ידעתי לחלוב פרות במכונה מיוחדת ואת אופן הכנת מרכז מזון לפרות. בסיום הלימודים עמדתי בכל המבחנים וקבלתי תעודת מורה מוסמך בכיר. מנהל הסמינר והמורה הפדגוגית המליצו עליי ללמד בכיתות הגבוהות ולימים היה מנהל בית ספר וכך היה כעבור שנתיים בשנת 1965 זכיתי ובשנת 1965 (שנת הולדת בני רונן) התקבלתי למנהל בית ספר יסודי, והייתי המנהל הצעיר בארץ. ניהלתי בית ספר אזורי במשך 22 שנה. בשנת 1987 החלטתי לפרוש מרצוני כי הרגשתי שמיציתי את עצמי בחינוך.
חודש לאחר הפרישה התקבלתי לתנועת המושבים כרכז מרחב העמקים בעמק יזרעאל והייתי אחראי על נושא התרבות במושבים. בתפקיד הזה הייתי 13 שנה, שוב פרשתי מרצוני ומאז אני מזכיר במושב ברק עד עצם היום הזה. כיום אני גם מטפל בכרם זיתים עד לא מזמן וחורשת פקאן.
הגענו למושב ב1965 התקבלנו כחברים ובעלי זכויות במשק, בשנה הראשונה עברנו חבלי קליטה לא פשוטים, הרעיון היה לשלב בין עבודתנו כמחנכים בביה"ס ובין עבודה חקלאית. אני ורעייתי קבלנו את התשתית לחיינו והיינו דבקים באידאולוגיה. ראינו במושב ערך עליון. יום יום חייב אותנו לארגן את סדר היום בצורה מדוקדקת ולמעשה עסקנו בשני תחומים שונים. את היום התחלנו בשעות הבוקר המוקדמות עד שעות הערב המאוחרות, ניצלנו כל רגע בחיינו והינו דבקים במשימות שלא תמיד היו קלות. היום אני עדיין עובד כמזכיר למרות גילי הבוגר .
גידלנו 3 ילדים לתפארת כל אחד בתחומו עושה חיל. הגדול רונן (אבא שלי) הוא עושה חיל בתחומו כמהנדס חומרים ומנכ"ל בחברת טמבור. הבת הצעירה גלי סיימה תואר בנושא מזון ומשמשת כסמנכ"לית בכלל ביטוח ודוברת החברה. הקטנה בת הזקונים סיימה תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בקרימינולוגיה. שני הילדים הבוגרים סיימו תואר שני במנהל עסקים בהצלחה יתרה.
הסבא כותב: התחלנו את העבודה לפני כארבע חודשים מהתחלה לא ידעתי על העבודה בכלל אבל לאחר שהנכד שלי הבהיר לי את העניין התחלתי לספר לו אודות חיי, עלייתי ארצה, החיים בקיבוץ, הצבא, והסמינר למורים. שיתוף הפעולה עם הנכד היווה למופת פשוט הרגשתי נכד חכם מבין ואינטליגנטי .
הנכד כותב: היה לי חוויה לעשות את הפרויקט הזה עם סבא מכיוון שאני והוא מאוד התחברנו וגיליתי יותר ויותר על החיים שלו. פגשתי אנשים מהחיים שלו ולמדתי להעריך אותו יותר כי אז לא ידעתי מה עבר עליו. לסיום נהניתי מאוד עם סבא שלי ואני חושב שזה חוויה של פעם בחיים של נכד וסבא.

מילון

בית החלוצות
בתי חלוצות הוקמו על ידי מוסדות התנועה הציונית בארץ ישראל במספר אתרים ובהם תל אביב (ברחוב המלך ג'ורג'), לצד משקי פועלות, ונועדו לסייע לנשים צעירות, רובן ככולן עולות חדשות, להיקלט בחברה הישובית וללמוד חקלאות, כלכלת בית ומקצועות נוספים.

ציטוטים

”התקבלתי למנהל בית ספר יסודי, והייתי המנהל הצעיר בארץ. ניהלתי בית ספר אזורי במשך 22 שנה. “

הקשר הרב דורי