מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק כליל-החורש לבית דה-רוס. שם אבי ראובן ושם אמי שרה, לבית כהן.

נולדתי בבית החולים דג'ני בתאריך כ' אייר תשי"ז 1957. סבא יצחק נולד בעיר תל-אביב יפו. מקור שם המשפחה שלי הוא הולנדי "דה-רוס" והוחלף ל"כליל-החורש" בשנת תשל"ג. שינוי השם נעשה משום שרצינו שם עברי שקשור לטבע. במשפחתי אני הבכור מבין ארבעה אחיי: אברהם, אוריאל, וחנוך.

הורי, הם ניצולי שואה. הם גדלו בהולנד, וכשהיו בני 12 החלה מלחמת העולם השנייה שבמסגרתה כבשו הנאצים את הולנד. הם ריכזו את היהודים במחנות ריכוז ומשם שלחו אותם או למחנות עבודה או להשמדה. להורי היו משפחות גדולות ורוב המשפחה נספתה בשואה. הורי שרדו את השואה בנסי נסים.

כבכור הרגשתי מצוין, הקשר עם האחים שלי היה מעולה ונשאר כך גם היום. אני מציין את יום הולדתי במסיבה קטנה.

ילדותי עברה עלי בבת-ים, בבית דו משפחתי עם חצר גדולה ועצי פרי. מדי שנה השכנים טובים וחברים רבים. בילדותי תמיד אהבתי לטייל בארץ ולתצפת על ציפורים. גדלתי בבית דו משפחתי בבת-ים ואחר כך כשהייתי בן חמש וחצי, עברנו לרחובות לבית משותף.

השירים שאמי הייתה שרה לנו היו בהולנדית. בביתנו נהגו לארח סטודנטים מחו"ל, אמא הייתה מלמדת גרים, יהדות. אבא ראובן היה מהנדס  אלקטרוניקה ועבד במכון ויצמן, הוא היה שותף בבניית המחשב הראשון בארץ.

למדתי בבית הספר היסודי בשכונה, נהגנו לשחק במשחקים בחורשה שמול הבית, כמו: תופסת.

בתיכון למדתי בביה"ס תיכון דתי עירוני שבעיר רחובות, בארץ ישראל. באותה תקופה יצאנו לטיולים רבים ותצפיות ציפורים. מתקופת התיכון אני זוכר שהלימודים היו קשים. אהבתי להיות אחראי על הקרנת סרטים. התחביבים שלי היו: צפרות, גידול נחשים ועקרבים. חברי הטובים בתקופה זו היו מיקי קנטר, חנן אשל וקומפטון, היום אין לי קשר אתם.

לאחר התיכון הלכתי לצבא, שירתתי בנח"ל, בגרעין " שובה", ואחר כך הלכתי לקורס חובשים בחיל המודיעין.  שירתתי כחובש בחייל. לאחר הצבא למדתי חשמל ב"אורט" במשך 4 שנים. בתחילה עבדתי במדידות אצל יעקב ארליך, ביישוב עפרה, מאד אהבתי את העבודה בחוץ.

מלחמת ששת הימים

המלחמה שאני זוכר במיוחד היא ששת הימים. מלחמה זו התחילה כשהייתי בן תשע. חפרנו תעלות הגנה שמחנו שניצחנו, הארץ גדלה. הגעתי לכותל מיד אחרי ששת הימים יחד עם משפחתי.

היישוב עפרה

בשנת 1975, כשהייתי בן 18 הגעתי לעפרה. באתי להתנדב לשבוע, בישוב שהוקם כמה חודשים קודם, היו צריכים מתנדבים ונשארתי עד הגיוס לצבא. בתחילת הישוב התנדבתי להרים מיכל מים על מנת לספק מים לתושבים. שמרתי על קשר עם היישוב והחלטתי לגור בעפרה.

הכרתי את אשתי, מיכל, כשהייתי בצבא בשנת 1977. מיכל, היא ממשפחת מזוז, מתל אביב, הוריה עלו מתוניסיה. התחתנו כשהייתי בן 22 בתל-אביב. לפני החתונה אשתי אמרה לי שהיא אוהבת אותי והיום עוד יותר. אנו גרים מתחילת הנישואים  בישוב עפרה. יש לנו 5 ילדים השמות: לירון מרים, אייל יהודה, שרון, גלית ואהרון.

ברקאי, עמו אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי הוא הבן של שרון. יש לנו 16 נכדים שגרים ביישובים: בעפרה, תקוע ושילה. אנחנו פוגשים כל יום שישי את הילדים והנכדים אצלנו בבית. אנו אוהבים לטייל עם הנכדים ולערוך קניות.

בימים אלו אני חשמלאי, קם בבוקר, מתפלל, יוצא מוקדם בבוקר לעבודה. לאחר העבודה מתעסק בתחביביי.

חפץ קרוב לליבי היה מצלמה "רפלקס" קיבלתי אותה מדוד ארי, מהולנד, לכבוד בר המצווה שלי. שמרתי אותה עד אחרי הצבא. אהבתי לצלם צילומי טבע ואנשים.

חפץ נוסף שקיבלתי בירושה מאבי ז"ל, ספר תנ"ך מאויר, קיבלתי אותו מאמי לאחר מות אבי. בשנת 2016. הוא חשוב לי מאוד, משום גילו העתיק, הוא בן 145 שנים והוא עובר מדור לדור במשפחה, הוא מאוד מאוד מיוחד.

הזוית האישית

ברקאי: הסיפור של סבא לימד אותי עד כמה סבא היה חובב ציפורים, אוהב טבע. הרגשתי כמה סבא איש טוב. הסיפור על סבתא רבתא שלי לימד אותי על אישיותה המיוחדת ועד כמה הייתה צדיקה. אני מאחל לסבא חיים ארוכים ואני רוצה להגיד לסבא תודה על שהוא ישב איתי וסיפר לי את סיפור חייו. סבא נהנה מאוד לשבת איתי ולספר על חוויות חייו. במפגש עמו סבא העיד על חכמתי וסבלנותי.

סבא יצחק: תיעוד זה, נוצר קשר ביני לבין ברקאי דרך לימוד מקורות וחווית חיי הוריי וחיי. אהבתי לשהות במחיצתו. תכנית "הקשר הרב דורי" – תודה רבה על תכנית זו שמאפשרת לתעד את סיפורי המורשת, תולדות העם ומקשרת בין הסבים והילדים.