מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במקסיקו ולמדתי בבית ספר יהודי. המשפחה שלי לא הייתה דתייה ולא הייתה ציונית במיוחד.

החוויה הראשונה המשמעותית שחוויתי בקשר עם ישראל הייתה בפרוץ מלחמת ששת הימים (מאי 1967). בצעירותי למדתי לתואר של מהנדס אווירונאוטיקה ובתקופת המלחמה עבדתי בחברה שייצגה חברה אמריקאית בשם ביצ'קרפט (Beechcraft)  במקסיקו. הייתי מנהל מחלקת תחזוקת מטוסים. ימים לפני שפרצה מלחמת ששת הימים שמעתי שמחפשים מתנדבים שיבואו לישראל כדי לעזור במלחמה ומיד נרשמתי כמתנדב בסוכנות היהודית. המלחמה נגמרה אחרי ימים ספורים ולא הספקתי לטוס לישראל. המשכתי להיות בקשר עם הסוכנות, אך לבסוף החלטתי לא לעלות לישראל כיוון שהם לא יכלו להבטיח לי עבודה במקצוע שלי.

במרץ 1968 התחתנתי ובאותה תקופה הקמתי חברת תעופה מקומית עם שני מטוסים של 18 נוסעים בשם Aerolineas Anahuac.

Aerolineas Anahuac

   Aerolineas Anahuac

Aerolineas Anahuac 

בערך שנה אחרי שהחברה התחילה לעבוד ממשלת מקסיקו החליטה להלאים את החברה ונשארתי מחוסר עבודה. באותה תקופה חזרו ההורים של אשתי מישראל וסיפרו שישראל מתפתחת ומחפשים אנשים כמוני. שוב חידשתי את הקשר אם הסוכנות היהודית וקיבלתי מספר הצעות עבודה בישראל. אחרי התכתבויות עם כל מני גופים בארץ, החלטתי לעשות נסיעת מבחן לישראל (אוקטובר 1969). הייתי בארץ שבועיים וביקרתי בכל מני מקומות שקשורים לעבודה שלי ובסוף חתמתי חוזה לשלוש שנים עם תעשיה אווירית בתפקיד מהנדס מכירות של מטוס הערבה (המטוס הראשון שיצרו בישראל)

.

חזרתי למקסיקו ובדצמבר 1969 עלינו אשתי ואני למטוס שהביא אותנו לארץ ישראל. כל המשפחה ליוותה אותנו לשדה התעופה של מקסיקו סיטי.

כשהגענו לישראל חיכו לנו בשדה התעופה אנשי תעשיה אווירית ואחרי שעברנו את תהליך הרישום והוצאת תעודות זהות, לקחו אותנו למרכז קליטה חדש שנבנה בשכונת רמת-יוסף שבבת-ים. הבניין היה עדיין בתהליך בניה ואפילו לא היו מדרגות כדי לעלות לקומה הראשונה, גם מים חמים לא היו. קיבלנו חדר של בערך 12 מ"ר והייתי בטוח שאשתי לא תאהב את זה. ההפתעה הגדולה שלי הייתה שכאשר אשתי נכנסה לחדר, המילים הראשונות שלה היו: "איזה יופי".

בתקופה זו לא ידעתי שום מילה בעברית. וכדי להמחיש את חוסר הידע תקראו את הסיפור הבא:

אחד הטיולים הראשונים שאשתי ואני עשינו אחרי שהגענו לישראל היה לרמת הגולן. כשהייתי נער במקסיקו, למדתי אמנם בבית הספר יהודי, אך, לימדו אותנו יידיש ולא עברית. במהלך הטיול ברמת הגולן הגענו לאזור מגודר בגדר תייל, היו תלויים עליה שלטים צהובים ולא הצלחנו להבין מה כתוב על גביהם. רציתי לצאת מהרכב כדי לצלם, אבל, אשתי שאלה אותי "מה כתוב בשלטים?, תחשוב האם זה קרוב למילה ביידיש" בשלטים היה כתוב "סכנה". התחלתי לחשוב סַכַנָה….סָכָנוּ… סַכו֯נֶה! (סַכו֯נֶה = סכנה באידיש) ואז הבנתי שזה אזור מסוכן.

הזוית האישית

אלאן: נהנתי מאוד לעבוד אם סבא בתכנית זו.

סבא יעקוב: התכנית מצוינת עבור סבים וסבתות שאין קשר הדוק עם הנכדים ולאלה שיש קשר עם הנכדים הקשר מתהדק. אני מציע שהתכנית תהיה סביב נושא שמעניין את הסבא והנכד ויפתחו את זה כפרויקט.