מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבית חולים אסותא בתל אביב בתאריך 17/08/50 לאבי זאב מליון יליד צ'כוסלובקיה ואימא עליזה אבשטיין ילידת מזרח גרמניה, לאבי אחות תאומה בשם אירמה. לאמי אח בשם יהודה. אני בן שני להורי, אחי הבכור נולד שלוש שנים קודם שמו רפי.

רפי אמי ואני

אני ומשפחתי בחגיגות פורים

אבא היה קצין בדרגת סגן אלוף בצבא הבריטי כשהוקם צה"ל אבי הצטרף אליו. אימא הייתה עקרת בית. ההורים של אבא שלי נספו בשואה וכמעט ולא ידוע לי עליהם דבר. סבא וסבתא מצד אימא הספיקו לעלות לארץ לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

סבתי גרה בתל אביב ושמרה על ההרגשה שהיא גרה בגרמניה, דיברה רק גרמנית, כל יום בשעה קבועה הייתה נוהגת לרדת לבית קפה "מרסנד" ברחוב בן יהודה כשהיא לבושה "טיפ טופ" ופוגשת שם את חבריה דוברי הגרמנית (היקים ­- כך כינו את היהודים שעלו מגרמניה).

צהלה

גרנו בשכונה שנבנתה בתחילת שנות החמישים עבור קציני הצבא וקראו לה צהלה, השם צהלה ניתנה לה מכיוון שהייתה מיועדת לחיילי וקציני צה"ל. השכונה הייתה חלק מהעיר תל אביב, אבל נבנתה במקום מאוד מרוחק ומבודד מהעיר עצמה שכונה שהייתה מוקפת בשדות אשר גרו בהם בדואים. ראש הממשלה דוד בן גוריון רצה שתקום שכונה של קציני צה"ל רבים מבין דיירי השכונה קצינים בכירים, כמו רמטכ"לים, אלופים, אלופי מישנה, אשר בנו את צ.ה.ל מראשיתו. כמעט כל יום אחרי הלימודים אנחנו הילדים הלכנו לשדות למאהל של הבדואים שם שיחקנו עם ילדי הבדואים ובעיקר אהבנו לרכב על החמורים שלהם.

אני זוכר שבאביב השדות היו פורחים בצבעונים בשלל צבעים ונרקיסים שהפיצו ריח נפלא. בקיץ היינו הילדים הולכים לשדה האבטיחים וזוללים שם אבטיחים כיד המלך ובדרך חזרה הביתה היינו עוצרים בבוסתן תאנים אוכלים תאנים וממשיכים הלאה. ככול שעברו השנים השכונה גדלה השדות הלכו ונעלמו ובמקומם נבנו בניינים, בניהם נבנה מועדון ספורט גדול, מרכז מסחרי גדול. אני זוכר שכאשר חנכו את בריכת השחייה הלכנו ערב קודם כמה חברים לפינת החי של שבט הצופים שלפנו משם את הברווזים והבאנו אותם לבריכת השחייה שהייתה אמורה להיפתח בחגיגיות למחרת בבוקר. ההפתעה לתושבי השכונה הייתה מושלמת. כפי שאפשר להבין ילדות יפה בשכונה קטנה ונעימה, משהוא שקשה למצוא היום.

רמת-חן

בגיל 13 בערך עברנו לגור ברמת חן שם הצטרפתי לצופים בשבט רמת חן במסגרת הצופים יצאנו לטיולים ומחנות. דרך נהדרת להכיר את הארץ לאורכה ולרוחבה. במקביל שיחקתי טניס (ספורט שלא היה פופולרי באותו זמן) והשתתפתי בתחרויות ארציות וזכיתי במקום שלישי לגילאי 13בהמשך צירפו אותי לנבחרת הארץ בטניס ומדי פעם יצאנו למחנה אימונים במכון ווינגייט.

בגיל 18 זומנתי למבדקי טייס ובהמשך התקבלתי לקורס. לאחר כשלושה חודשים הודחתי ועברתי לחייל הנדסה במסגרת החייל עברתי קורס חובשים קרביים וסיימתי את שירותי הצבאי כחובש קרבי. תוך כדי שירותי הצבאי הכרתי את יפה לבית הרבורגר אשר לימים תהיה אשתי.  לאחר השחרור יצאתי ללימודים בגרמניה אשר נקטעו לאחר זמן קצר בעקבות מלחמת יום כיפור. מיד לאחר מלחמת יום כיפור החלטנו יפה ואני להתחתן ואכן כך עשינו את החתונה נאלצנו לעשות במתכונת מאוד מצומצמת בגלל מחלתה הקשה מאוד ומצבה הקשה מאוד של ענוגה אימא של יפה. החתונה התקיימה בבית חולים בלינסון ליד מיטתה של ענוגה אשר ימים ספורים לאחר מכן נפטרה. בהמשך נולדה אורלי, אימא של עידן, עומר דוד של עידן ואסף.

במהלך השנים קנינו טרקטורון הצטרפנו לחבורה שמטיילים עם טרקטורונים בדרך קבע יצאנו לטיולים מידי סוף שבוע לעתים היינו יוצאים לכמה ימים. בסופי שבוע שלא היה טיול מתוכנן היינו יוצאים עם הטרקטורון לחוף הים. אני זוכר פעם לקחתי את אורלי אימא של עידן על הטרקטורון וניסינו לעלות על המצוק התלול, העלייה הייתה כל כך תלולה אשר גרמה להתהפכות של הטרקטורון לאחור ועלינו. למזלנו החול היה רך ולא נחבלנו. ברבות השנים הרגשנו שמיצינו את הטרקטורון מספיק, חיפשתי תחביב נוסף וחדש אשר ימשיך ויעשה את שעות הפנאי למהנים לפעמים מאתגרים.

אני בטיול טרקטורונים

בקאי – טרקטורון מעופף

בדיוק בתקופה הזאת פנה אלי חבר וסיפר לי שהוא הזמין מחוץ לארץ מחברה בשם בקאי מין מצנח רחיפה שמחובר אלו סוג של עגלה דו מושבית עם מנוע אשר אפשר לטוס איתו ושאל אותי אם דבר כזה יכול לעניין אותי. מבלי לדעת הרבה על הכלי, עניתי לו בחיוב וקבענו שברגע שהכלי יגיע לארץ הוא ידווח לי וייקח אותי לטיסת ניסוי. לאחר מספר שבועות הגיעה הכלי, אבל הוא הגיעה מפורק בחלקים כך שהיינו צריכים להרכיב אותו בעצמנו. החבילה הגיעה עם הוראות הרכבה מדויקות כך שלא היו בעיות בהרכבת הכלי מחוץ לזה שזה לקח זמן ובמשך כשלושה שבועות בערך נפגשנו כמעט יום יום אחרי העבודה והרכבנו את הכלי. את עבודת ההרכבה עשינו בתוך מבנה קטן שפונה מתכולתו לצורך 'המשימה' תוך כדי ההרכבה ולאחר מספר ימים לא מבוטלים הבחנו שהכלי די גדול ושלא נוכל להוציא אותו דרך הדלת וכמובן גם לא דרך החלון. לאחר התלבטויות החלטנו להמשיך להרכיב את הבקאי. בסוף בכדי להוציא אותו נשבור ונרחיב את הדלת. ואכן עם סיום ההרכבה ובכדי להוציא את הכלי מהמבנה שברנו והרחבנו את הדלת.

 הבקאי שלי

יחד עם הוראות הרכבה היגעה גם סרטון הדרכה כיצד מטיסים את הכלי המשונה הזה שחציו טרקטורון וחציו השני מצנח רחיפה. ומכאן שהחלטנו לקרוא לו טרקטורון מעופף. פנינו למדריך מוסמך לרחיפה במצנחים, בקשנו ממנו שיראה את הסרטון, ויעשה עבורנו טיסת ניסוי. לאחר שהכלי ניבחן ואושר לטיסה למדנו להטיס אותו. לאט לאט ועם הזמן נוספו עוד אנשים משוגעים לדבר ובשנה הראשונה של הכלי בארץ היינו קבוצה של 180 כלים. את כל הכלים אני הרכבתי.

אני בטיסה עם הטרקטורון המעופף

הקמנו מועדון, חכרנו שדה חקלאי, הכשרנו אותו למנחת להמראות ונחיתות עם הזמן שדרגנו את המנחת הקמנו בית קפה, פינת חי עם תרנגולות, ברווזים, תוכים, וגם סוסה הייתה לנו שם. פינת חמד שמידי סוף שבוע היו מגיעים לשם מאות אנשים מכל הארץ, חלקם באו לקחת טיסת כיף בבקאי וחלקם באו סתם ליהנות מהמקום ומהאווירה.

נחיתתי לאחר טיסת סולו באוסטרליה

תחביב הבקאי שלי הפך עם הזמן לחצי מקצועי, עם השנים הפכתי להיות מדריך בקאי טיסה, בנוסף לזה שהרכבתי את כל הכלים שהגיעו לארץ. במסגרת החצי תחביב חצי מקצוע, יצא לי לצאת ולטוס בחו"ל מספר פעמים. פעם ראשונה הוזמנתי למומבסה שבקניה ע"י בעלים של מלון מומבסה פרדייס, אשר רצה להוסיף לאורחי המלון אטרקציה שיוכלו לטוס לאורך חוף האוקיינוס ההודי עם בקאי. פרקתי את הבקאי שלי, הכנסתי את כל החלקים לארגז, וטסתי עם הבקאי המפורק למומבסה. שם הרכבתי אותו, הכשרנו משטח להמראות ונחיתות, עשיתי מספר טיסות ניסוי, ולצערי מספר שבועות לאחר חזרתי משם היה במלון פיגוע עם נפגעים, חלק גדול מהמלון נשרף, המלון לא שוקם, ונסגר ואיתו גם החלום.

פעם שנייה הייתה כאשר בא אלי ישראלי שיש לו חברה במדגסקר אשר מפקחת על כריתת היערות שם והציע לי לצאת למדגסקר עם הבקאי שלי, הוא רצה לבדוק אם לטוס מעל היערות ולצלם את האזורים בהם כורתים את העצים בכדי לפקח שלא יעברו את המכסה המותרת, כמובן שהסכמתי אפילו שמחתי לצאת מהשגרה להרפתקה חדשה. אותו תרגול במומבסה פרקתי את הכלי, הכנסתי לארגזים, שלחתי את המטען וטסתי למדגסקר. לאחר שהרכבתי את הכלי, יצאתי למספר טיסות ניסוי מעל יערות האי, לטיסה הצטרף אלי צלם מטעם החברה ומסתבר שהוא עשה במכנסיים, לא הצליח לצלם שום דבר וסרב להמשיך בניסוי. חזרתי הביתה מלא חוויות.

תמונה צולמה במדגסקר

פעם שלישית הייתה כאשר התארגנו כמה חברים ביחד עם כושי רימון הידוע ויצאנו לטוס בוואדי רם ובפטרה אשר בירדן. הטיול הזה הוא סיפור בפני עצמו אשר תועד על ידי רוני דניאל כתב מערוץ 2.

מפגש עם הנסיך הירדני בטיול בקאי בפטרה

קישור לסיקור של רוני דניאל מערוץ 2, שווה לראות

בקאי ישראל בירדן  

במסגרת הבאקאי נסענו גם לאר"’ב, למקום שנקרא אוש קוש, שם מידי קיץ יש מפגן של כלי טיס קטנים, מגיעים מכל העולם ומציגים מגוון ענק של כלי טיס.

גם לאוסטרליה הגענו והפעם ללמוד להטיס מטוס זעיר דומה לאולטרלייט שנקרא "טרייאק" עברנו שם קורס במשך שבועיים על ידי טייסים מקצועיים ובסיום הקורס אף קיבלנו רשיון להטיס אותו. בהמשך הבאנו מספר מטוסים זעירים לארץ.

במשך כ-15 שנה עסקתי בתחביב הזה שנתן לי סיפוק רב וחוויות למכביר, עד שמנהל מקרקעי ישראל ביקש שנפנה את השטח בטענה שזה שטח שמיועד לחקלאות בלבד. באין ברירה פינינו את השטח. המועדון שהקמנו התפזר וחדל מלפעול.

תמונה מקורית

תמונה משוחזרת

הזוית האישית

עידן: היה לי כיף מאוד והתגבשתי מאוד עם סבא.

יורי: הייתה הזדמנות נהדרת להתרפק על העבר, לספר ולחדש לעידן ולחזק את הקשר איתו.

קישור לסיפורה של סבתא יפה מליון, שהשתתפה בתכנית הקשר הרב דורי, עם רונה מליון בשנת 2018 בבית הספר לפיד, הוד השרון

הניצחון שלנו משואה לתקומה – המדינה ואני גדלים יחד