מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברומניה ב-1939 בעיירה קטנה בשם לספאז במחוז יאסי שברומניה.

במלחמת העולם השנייה רומניה הצטרפה לצידה של גרמניה הנאצית ומיד התחילו הבעיות של היהודים. המקצוע של אבי: מנהל חשבונות.

היינו חייבים לענוד טלאי צהוב על הבגדים וההורים התחילו לרצות עבודות כפייה. אבא שלי עבד בסלילת מסילות רכבת ואמא שלי עבדה בבית חולים.

בעיצומה של המלחמה התחילו פוגרומים ביהודים, על ידי הצבא והמשטרה של רומניה. באותו זמן כנופיות אנטישמיות הרגו יהודים ובזזו את רכושם.

עקב המצב הקשה בעיירה, בערב אחד ברחנו, אמא שלי ואני, עם אחי.

הגענו לעיר בשם בוטושני אצל קרובי משפחה איפה שנשארנו עד סוף המלחמה. בינתיים כנופייה תפסו את אבא שלי ואת שכן שלנו ורצחו אותם.

בסוף המלחמה התברר שמצד אבא  לא נשארו בחיים, רק אחותו  נשארה. ומהמשפחה של סבתא נשארו רק שתי אחיות בחיים.

אני למדתי בבית ספר יהודי ברומניה.

העלייה שלי,  יכולתי לעלות ארצה עם אחי ואמא, אולם אני כבר הייתי נשוי, ומאחר ולאשתי לא היה אישור לעלות, לכן ויתרתי לעלות עם אימי ואחי.

בשנת 1964, הגשתי בקשה נוספת לעלייה ובשנת 1973 אושר לי לעלות ארצה. הגעתי עם הסוכנות והם עזרו לנו להיקלט.

כל יום הלכנו לאולפן, שם למדנו לדבר עברית ולהסתדר בחיים באשדוד.

אשתי השתתפה בקשר הרב דורי בשנה שעברה והיא נפטרה באמצע השנה, וזו הייתה הזדמנות להמשיך את סיפורה.

הזוית האישית

סבא יוסף – הייתי רוצה להגיד שהיה לי מאוד כיף להיות בקשר הרב דורי.  הזדמנות לספר על העבר כדי שנדע על עבר של משפחתנו. ובכך אני רוצה לאחל למשפחתי שידעו רק טוב שלא ישכחו מאין באו ולאן הם ילכו.