מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי אזולאי, נולדתי בשנת 1951 בעיר ראשון לציון.  משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי

נולדתי באוגוסט 1951 בראשון לציון להורי דינה ויצחק, בן שביעי מבין 13 האחים שלי. בשלב יותר מאוחר בחיי עברתי עם משפחתי לחיפה, למקום בנוה שאנן שנקרא באותה תקופה "חלקה 7", מקום שיצחק אבי רכש ובו בנה בית ענק שיכול להתאים לו לבת זוגו דינה ולשלוש עשרה ילדיו. כיום במקום קיים פארק שנקרא "גן אזולאי", ליד רחוב סילבר/ טבנקין.

בגיל 21 הכרתי את זמירה. היא נולדה בחיפה וגדלה ברמות רמז. את שירותי הצבאי עשיתי בתותחנים לתקופה של 3 שנים. בהגיעי לגיל 23 החלטתי להתחתן עם זמירה, שהייתה אז רק בת 18. זמירה הייתה אהבת חיי. לאחר שנת נישואין, כאשר אשתי בהריון עם ילדנו הראשון איציק, קיבלתי צו מילואים המבקש את התייצבותי למלחמה (מלחמת יום כיפור) באופן מיידי. את הצו איני יכול לשכוח. קשה ועצוב לעזוב אישה בבית בהריון, ועוד ראשון, ומשפחה שהייתה מאוד מאוחדת וגדולה.

הגיוס התבצע בנו"ש חיפה, מבית הכנסת השכונתי. כל המגויסים הגיעו לשם ומשם משאיות אספו את כולם. נסענו מלאי מורל. המלחמה החלה בתאריך 06/10/1973 ונמשכה כ-19 יום עד 24/10/1973, זמן מספיק כדי לגרום נזק לצד שלנו.

המקום אליו הגענו בכדי להילחם היה מלא בעיקר בחולות. ישנו באוהלים וגם השינה לא הייתה בדיוק שינה. נסענו במשאיות ישנות ובטנקים והיו בנוסף לכל זה המון חיילים וחברים פצועים, קל, בינוני ומאוד קשה. הפצועים הובאו לאוהל ענק, בו היו מטפלים החובשים טיפול ראשוני או אחרון בנפגע. משם, מי שצריך התפנה במסוק לבית חולים. אני זוכר במעורפל הרבה דברים אבל יש דברים שלמרות כל השנים שעברו אינני שוכח: הריח הרע שהיה, העשן, כל המראות אותם ראיתי היו נוראיים. הדם וכל הצעקות ששמעתי, הרעש העצום של ההפגזות והטנקים, חברים שאיבדתי וכמה שאלות וסימני שאלה אותם יש לי בראש: למה? איך הם מתו ואני לא! איך זה שנשארתי בכלל בחיים?!

לאחר המלחמה איבדתי את הזיכרון ולכן לא חזרתי הביתה במשך 6 חודשים. לא זכרתי את המשפחה, חברים קודמים, אשתי ומאיפה אני בכלל. יש לזכור שבאותה תקופה, שנת 1973, לא היה כמו היום פלאפונים, בקושי טלפון קווי היה בבית לכן גם היה קשה לאתר אותי.

כשחזרתי אחרי ששה חודשים לאשתי, לא הייתי אותו יוסי שמלפני המלחמה. חזרתי עם הלם קרב קשה מאוד. עברתי שיחות עם מומחים ורופאים ועברתי שיקום וטיפול תרופתי. זאת הייתה תקופה קשה גם בשביל אשתי שהייתה צריכה לקבל אדם אחר לגמרי מזה שעמו התחתנה, אבל בגלל שאהבה אותי מאוד והאמינה שיהיה בסדר, זה באמת עבד והסתדר בינינו. עד היום יש בינינו אהבה גדולה והבנה.

החוויה שעברתי במהלך המילואים גורמת לי בכל לילה לחלום חלומות רעים שלפעמים גם מעציבים אותי וגורמים לי חוסר נוחות. אני נכה צה"ל. אני יכול לומר בגאווה שאני לא מצטער שהלכתי למלחמה. זאת המדינה שלי ויש דברים בחיים שאתה צריך לקבל אותם ולהשלים אתם כי הסיפור שלי היה יכול להיגמר הרבה יותר מר ורע.

נוספו לנו במשך השנים עוד 2 בנות, שגית "הסנדביץ'" ודנה בת הזקונים.

לאחר פציעתי ותהליך השיקום החלטתי להתחיל ולהשקיע במה שאני אוהב, שזה תחום הבריאות ירקות ופירות. פתחתי כמה חנויות בהתחלה ואחר כך גם רשת של "אחים אזולאי". אהבתי מאוד את עבודתי. למרות הקושי – צריך לקום מוקדם לפנות בוקר בכל יום ולהביא סחורה, מתנובה או מהשוק. מכיוון שבקושי ישנתי בלילה מצאתי פתרון ונתתי לכל אחד מאחי לנהל לי עסק, כל אחד במקום אחר. לפני 11 שנים מכרתי את כל נכסי ויצאתי לפנסיה מוקדמת.

המוטו שלי הוא שלא משנה מה עוברים בחיים ולאיזה צרה נכנסנו, החשוב הוא איך אנחנו מרימים ראש ומנסים לצאת ממנה או למצוא פתרון חיובי כלשהו.

העשרה

מלחמת יום כיפור: "מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפה של צבאות סוריה ומצרים על ישראל, ונמשכה עד ל-24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד ה-26 באוקטובר בחזית המצרית בחצי האי סיני ועד 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן"

 תשע"ה 2015

מורה מובילת תכנית, הילה פלדמן,  מנחת תכנית, ענבל ברגב