מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא יוסי ממרוקו היישר לאופקים

ליאם וסבא יוסי
סבא יוסי בעבר
החיים היו שונים מהיום

נולדתי בשנת 1952 במרוקו ועליתי בגיל 3, ישר לאופקים למעברה. היינו משפחה מרובת ילדים. וכשהתחילו לבנות שיכונים עברנו לדירת  46 מטר, גרנו בצפיפות וישנו בשלוש מיטות והמון מזרונים.

תמונה 1
שלושת האחים הגדולים שלי עלו בעליית הנוער והעבירו אותם ישר כשהם הגיעו לקיבוצים. הם חיו בקיבוצים עד לגיוסם לצבא. אני זוכר שהיה קשה בימים ההם. הייתה הקצבה קטנה של מזון לכל משפחה והכל היה בכמות קטנה. אפילו לא היו מים בבתים. כדי שיהיה מים בבית היינו הולכים לפדויים, מושב סמוך וממלאים מים בפחים וסוחבים אותם עד אופקים, אבל עם כל הקושי אני זוכר שאחד היה עוזר לשני והייתה תמיד דאגה לאחר. החיים היו מאוד שונים מהיום מהרבה בחינות. ירקות ופירות גידלו הרבה בבתים. בלולי תרנגולות גידלו עופות אותם שחטו בבתים לצרכי מאכל.

זיכרון משמעותי ראשון שלי בארץ ולא עוזב אותי עד היום הוא שהגענו לשיכון שנבנה עבורינו, העולים, פה באופקים והלכתי לאיבוד. התחלתי להסתובב ולא הכרתי כלום. בכיתי ולא ידעתי מה לעשות. למזלי הטוב, פגשה אותי חברה של אמא שלי והחזירה אותי הביתה. בגיל 4 לקחו אותי לגן ילדים. מהגן עברתי לבית ספר "הגבעה" שגם שם כמו בימים ההם הרבה דברים התנהלו אחרת. למדתי שם לימודים רגילים והייתי מגיע ברגל ל"אשלים" ללמוד "מסגרות". כך שכל יום נדדנו בין בתי הספר לפי מקצועות הלימוד.

היה פה גם מרכז הנוער שגם אליו היינו מגיעים  כדי ללמוד. לאחר שסיימתי לימודי בבית ספר יסודי היה פרויקט מיוחד ב"אשל הנשיא" ולמזלי הגעתי לשם ולמדתי וגרתי בפנימייה עד כיתה י"ב. אני זוכר חוויות משיעורי כדורגל והמשחקים שהמצאנו לבד ברוב הפעמים. השיעור שהכי אהבתי בבית ספר "הגבעה" הוא שיעור חקלאות. הייתה לנו גינה ואב הבית היה אבוקסיס ופינטו עזר לו. כילד אני זוכר שאף פעם לא חגגו לנו יום הולדת בבית, גם חברים שלי לא חגגו.

ביום העצמאות הראשון שלי באופקים, הזמינו את בן גוריון ושמו פה במה וכל אופקים הגיעה שם. גם כילד אני זוכר את ההתרגשות והחגיגה כשהלכתי עם אבא שלי עד משמר הנגב לראות את הטנקים והמטוסים שהביאו במיוחד לכבוד יום העצמאות. גם ימי שבת היו מיוחדים בביתנו. כל המשפחה אכלה ביחד ארוחות מושקעות במיוחד שאמא שלי הכינה. היינו מחכים שאבא יחזור מהתפילה והאחים שלי מהמקווה והיינו יושבים לאכול ביחד והארוחות היו ארוכות.

כשאני מסתכל היום על הלבוש של בני הנוער אני רואה עד כמה היינו שונים. לנו היו מכנסי פדלפון ולא היה דבר כזה לצאת במוצאי שבת עם בגדים לא מאורגנים, מגוהצים ומסודרים.

תמונה 2

אני חייב להגיד שהעיר אופקים השתפרה לטובה, העיר גדלה מאוד ואפילו יש בה רמזורים. רק חבל שיש פחות תעסוקה ופחות בילויים מהעבר.

הזוית האישית

זאת הפעם הראשונה שליאם הנכד שמע את סיפוריו של סבא יוסי. ליאם משתף אותנו ומספר שבדרך כלל אינו יושב לנהל שיחות עם סבא אלא מנהל אתו יחסים של סבא ונכד רגילים של ארוחת שבת וחג וגם בייבי סיטר כשצריך.

מילון

פדויים
פְּדוּיִים הוא מושב חקלאי הממוקם בצפון הנגב ליד העיר אופקים והוא חלק ממועצה אזורית מרחבים. היישוב הוקם בשנת 1950 ושמו לקוח מפסוק בספר ישעיהו: "וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן". המושב הוקם על ידי עולים מתימן בשנת 1950. ויקיפדיה

ציטוטים

”אני זוכר שאחד היה עוזר לשני והייתה תמיד דאגה לאחר“

הקשר הרב דורי