מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא יוסי הולנדר מספר על חייו

סבא ואני (עמרי) בחצר שלי
סבא יוסי בגיל 6
מלידה במחנה העקורים ועד פעילות בעמותת אתגרים

סבא יוסי נולד בתאריך 29.1.1947 במחנה עקורים אדמונט באוסטריה להורים ניצולי שואה ונקרא יוסף אליהו. יוסף – על שם סבא מצד אבא, ואליהו – על שם סבא מצד אימא שנספו בשואה ביחד עם הסבתות. ההורים חיה ובנימין נולדו באותה עיר, ברגסאז שבהונגריה, הכירו לפני המלחמה, לאחר ששרדו את מחנות הריכוז נפגשו, ובאוקטובר שנת 1945 התחתנו במחנה.

מימין: הוריי ביום נישואיהן, משמאל: הכתובה, רשומה בכתב יד

תמונה 1

סבא מספר: "מאחר והבריטים לא נתנו לעלות באופן חופשי לארץ, חיכינו לקבל אישור לעלייה לארץ שהגיע בסוף שנת 1947 ואז נסענו למרסיי ברכבת. שם עלינו לאונייה 'פסרין' שלקחה אותנו לארץ.

תעודת עולה מתאריך 10.10.1947

תמונה 2

ילדות בכפר יונה

הגענו לחיפה באונייה ומשם שלחו אותנו לכפר יונה. בכפר קיבלו אותנו יפה ושיכנו אותנו בדירת חדר באחת החצרות. אבא בנימין עבד בצבעות ואימא חיה הייתה עקרת בית. כשפרצה מלחמת העצמאות אבי גוייס לצבא והשתחרר אחרי שנה. בינתיים נולדה אחותי טובה שנקראה על שם סבתא מצד אימא. לאחר שלוש שנים בגן, בגיל חמש וחצי, התחלתי כיתה א' בבית ספר עמל בכפר יונה. עברנו לגור בבית חדש בשכונה שנבנתה לחיילים משוחררים. באותה תקופה עדיין לא היה חשמל בכל הבתים, הבישול נעשה על גבי פתיליות נפט, גם חימום מים למקלחת היה באמצעות הנפט. למקרר הביתי השתמשו בבלוקים של קרח שהוכנסו לתא העליון של המקרר מדי יום.

אני בן שנתיים עם מריצה שאבא בנה

תמונה 3

בכיתה ג' פרצה מלחמת סיני. חפרנו בחצר שוחה כדי להתכונן למקרה של הפצצה אווירית של המצרים, בנוסף צבענו את המנורות בבית ואת פנסי הרחוב בצבע כהה כדי שמטוסי המצרים שעוברים מעלינו לא יזהו את הרחוב (האפלה). שלחנו לחיילים מכתבים וחבילות ואני סרגתי ושלחתי כובע גרב שהגיע לטייס בחיל האוויר, שענה לי במכתב יפה. מאחר ולא היה לנו רדיו בבית היינו הולכים לאחד השכנים לשמוע חדשות ועל המצב עם המצרים, שמענו גם שידורים של רדיו קהיר ששידר דברי תעמולה שהמצרים כביכול מנצחים את צה"ל.

בכיתות ד'-ה' המשחקים היו בעיקר מחניים, כדורגל, תופסת, סימני דרך, קלאס ועוד. אז כדורי כדורגל היו יקרים ובקושי היו בארץ. היה לי דוד בברזיל ששלח לי ליום ההולדת כדורגל. הכדור היה עשוי מרצועות עור על פנימית שעשויה מגומי ובקצה זרבובית שממנה ניפחו את האוויר בכדור וכדי שלא יצא אוויר מהכדור קפלו את הזרבובית וקשרו עם חוט ובסוף קשרו את הפתח עם שרוך (כמו נעל).

עם אחותי והכדורגל שקיבלתי מדודי שבברזיל

תמונה 4

לקראת בר המצווה למדתי את ההפטרה, פרשת בא. לאחר העלייה לתורה בשבת חגגנו בבית בנוכחות שכנים וחברים. המתנות שקיבלתי כללו בעיקר ספרים וסכום כסף שהספיק לי לרכישת אופניים שליוו אותי עד הצבא. היה לי דוד, אח של אימא שלי, שגר ביפו על חוף הים. בחופשים נסענו אליהם ובילינו הרבה על חוף הים היפה. במיוחד אהבתי לבלות עם בן הדוד בומי שהיה בגילי ואהבתי אותו מאוד, הוא גם מאוד אהב לבוא לכפר יונה והתחבר עם כל החברים שלי.

כשסיימנו כיתה ח' רוב החברים מהכפר נרשמו לתיכון מקצועי או שהלכו ללמוד מקצוע כגון מכונאות, נגרות וכו. אמי דחפה אותי ללמוד בתיכון עיוני דתי בר-אילן בנתניה, למרות שהיה צריך לשלם שכר לימוד ומבחינה כלכלית זה לא היה פשוט ודרש מאמץ גדול. בתקופת התיכון הכרתי חברים חדשים מנתניה והסביבה.

בחופשות הקיץ עבדתי כנער בפרדסי הסביבה, עזרתי לאבא בעבודתו וגם אהבתי לבלות בחוף הים של נתניה עם החברים מבית הספר. במקום תנועת נוער השתתפתי בפעילות של הגדנ"ע (הכנה לצבא) בכפר, עברתי קורס מפקדים ובהמשך אפילו הדרכתי. מדי פעם היינו יוצאים לטיולים בארץ בטרמפים, עוצרים מכוניות ומתקדמים איתן בדרך, לפעמים זה לקח הרבה זמן אבל החוויה הייתה גדולה (אחרי שסיימתי את הטכניון נסעתי לטייל בטרמפים באירופה ובאנגליה). כחיילים נסענו הרבה בטרמפים, היום זה לא מקובל בגלל הסכנה.

אחרי סיום התיכון התגייסתי לצבא, שירתי בחיל ההנדסה. לפני מלחמת ששת הימים השתתפתי במצעד צה"ל בירושלים. בסיום המצעד הוכרזה כוננות, ירדנו לגבול מצרים והנחנו מוקשים על הגבול. כשפרצה המלחמה נכנסנו לסיני עם כל הכוחות. לאחר חודשיים עלינו לירושלים ועסקנו בפינוי מוקשים בגבעת התחמושת שנכבשה במלחמה והייתה מוקפת בשדות מוקשים. לאחר השחרור מהצבא עברתי לחיפה והתחלתי ללמוד בטכניון, זו היתה תקופה יפה של לימודים בילויים ועבודה. לקראת סוף הלימודים הכרתי את סבתא רוחמה שהייתה צעירה ויפה והתחתנו אחרי שנה.

התחלתי לעבוד ברפאל, המשפחה התרחבה: נולדה יפעת, נעמה (אימא שלך) ויעל. בשנת 1982 נסענו לשבתון בארה'ב למשך שנה, ניצלנו את השנה לבילויים, טיולים וליכוד המשפחה. אחרי שחזרנו עברנו לגור בתמרת בבית שבנינו, הבנות התבגרו, התחתנו והביאו לנו אתכם הנכדים – שהבאתם לנו הרבה אור אושר ושמחה.

סבא וסבתא עם כל הנכדים

תמונה 5

היום בגיל 73 אני שמח שאני יכול לרכוב ולטייל באופני שטח ברחבי הארץ ולהתנדב לליווי באופניים אנשים מוגבלים בעמותת אתגרים. הספקתי לבקר בארבעים (40) ארצות , בגיל 64 טיילתי בנפאל ובהודו – הביקור בטאג' מאהל, שהוא אחד מפלאי תבל, היה הגשמת חלום של הרבה שנים.

מימין: סבא יוסי וסבתא רוחמה בטיול אופניים לאורך הדנובה, משמאל: סבא יוסי רוכב על האופניים

תמונה 6

הזוית האישית

עמרי לסבא יוסי: אני נהניתי מאוד לשמוע מסבא יוסי על הסיפורים שהוא סיפר לי וגיליתי המון דברים שלא ידעתי על היסטוריית המשפחה שלי. תודה רבה לסבא שהיה איתי בכל החוויה הזאת ותודה ללילך שהנחתה את התוכנית. אני אוהב אותך מאוד מאוד, עמרי.

סבא לחמוד שלי (עמרי): נהניתי מאד מהעבודה המשותפת, במיוחד מהסקרנות והעניין שגילית בסיפורים שלי, הרגשתי איך הדברים מעניינים אותך ומחלחלים לתודעה שלך. חבל שנאלצנו לעשות את רוב העבודה מרחוק בזום. בעבודה הזאת כיסינו רק חלק קטן מהסיפור, אני מקוה שנמשיך ונשלים אותו. אוהב אותך מאד, סבא. ותודה גדולה ללילך שהנחתה את הפעילות בצורה נעימה בסבלנות ובמסירות.

סבא יוסי השתתף בתכנית עם הנכד עמרי. וסבתא רוחמה הולנדר, השתתפה בתכנית עם הנכדה התאומה, תמר. קישור לסיפור התיעוד של סבתא רוחמה

ילדות מאושרת במושב

 

מילון

זרבובית
זרבובית היא פיה של כלי מזיגה. בין כלי המזיגה היכולים להכיל זרבובית נמצאים: קומקום, כד, קנקן ועוד. בשפה העברית המודרנית, משמש המונח בהשאלה גם לכינוי לחלק הפנים הקדמי של בעל חיים, הכולל את חרטומו, וזאת בשל האף הצר והארוך של בעל החיים. (ויקיפדיה)

כתובה
כְּתובָּה היא מסמך משפטי מחייב שנלווה לקידושין, אשר בו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו, ובעיקר התחייבותו הכספית במקרה שתגורש או תתאלמן. כיום נהוג להעניק את שטר הכתובה לכלה במהלך מעמד החופה. במהלך ההיסטוריה ופיזורם של ישראל בגולה, נקבעו נוסחים שונים בקהילות שונות, בעיקר על רקע התחייבויות נוספות שנקבעו בקהילות, והגדרות הלכתיות שונות. (ויקיפדיה)

עמותת אתגרים
אתגרים היא עמותה שלא למטרת רווח שמטרתה לחזק, לשקם ולתמוך באנשים עם מוגבלות באמצעות פעילויות ספורט מסוגים שונים. העמותה הוקמה בשנת 1995 על ידי גרעין של נכי צה"ל, בעלי מוגבלויות, אזרחים ואנשי מקצוע מתחום השיקום, במטרה לשקם באופן פיזי ונפשי, ולשלב חברתית, בעלי מוגבלויות מכל הגילים. העמותה עושה זאת באמצעות פעילות ספורט רגיל וספורט אתגרי. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בזמן מלחמת סיני סרגתי ושלחתי כובע גרב שהגיע לטייס בחיל האוויר, שענה לי במכתב יפה“

”היום בגיל 73 אני שמח שאני יכול לרכב ולטייל באופני שטח ברחבי הארץ ולהתנדב לליווי באופניים אנשים מוגבלים בעמותת אתגרים“

הקשר הרב דורי