מאגר סיפורי מורשת

סיפור פגישתם של סבא יהודה וסבתא חסידה

לפני הרבה, הרבה שנים בשנת 1955 נפגשנו אצל חברים משותפים סבתא חיילת משוחררת וסבא כבר אחרי שסיים את לימודיו בארה"ב ושירותו כקצין בחיל האוויר אני הסבתא מאד התרשמתי מסבא שהיה איש העולם הגדול חיי ולמד והכיר עולם אחר, שלי נראה כדמיוני ממש כי מעולם לא עזבתי את הארץ ומאד נמשכתי אליו בגלל חכמתו וידיעותיו בכל נושא ונושא. ומרגע שנפגשנו לא נפרדנו כי כמובן שסבא נשבה בקסמי , וביקש להתראות אתי שוב ושוב כשבאחת הפעמים הגעתי לביתו אביו שמח לפגוש אותי ושמח על בחירתו כעבור כשנה נשאנו.

לאחר הנשואים. נסענו לירח דבש קצר לחיפה כי בזמן שאנחנו נשאנו אחותו של יהודה אראלה הייתה בבית חולים וילדה את בתה הבכורה לויה שמה והשמחה הייתה כפולה. ליהודה ולי היו הרבה תכניות שהשתנו לפרקים בסופו של דבר הקמנו מפעל במקום לצאת ללימודי המשך בארה"ב והקמנו כמובן משפחה לתפארת שאנחנו מאד אוהבים וגאים בה.

נמנה ונספר על ילדינו ונכדנו דורית נשואה ליורם ,נולדו להם ארבעה ילדים. איל נשוי לטלי וגם להם נולדו ארבעה ילדים מיקה הצעירה במשפחה. אמיר וענת לא המשיכו במסורת ולהם רק שני ילדים ולבי בתי הצעירה ובן זוגה יוגב המשיכו ולהם גם ארבעה ילדים וכל נכדי בני שנה עד שלושים ושתיים משתדלים להיפגש לארוחות משפחתיות והשמחה רבה.

שנים רבות נהגנו בחפש הגדול לקחת נכד או שנים לטייל בחו"ל וכולנו נהנינו. הם ראו עולמות חדשים ואנחנו נהנינו לראות אתם עולם ולבלות בחברתם. והיו כמובן חופשים בארץ עם כל הילדים שקשרו קשרים והיו חברים ולכולם היה כייף גדול.

הסיפור של סבא יהודה

נולדתי בתל אביב בשוק בצלאל והחלפנו מספר דירות תמיד בסביבה. כשהייתי בערך בן שנה וחצי נערכה תחרות בפורים במספר קטגוריות אני הקטן נבחרתי לתינוק הכי מפותח על ידי מאיר דיזנגוף שהיה ראש העיר של תל אביב . הייתי גיבור וחזק ותמיד הצלחתי לגבור על כולם . בהפסקות אחי היה קורא לי לעזור לו במלחמותיו עם ילדים גדולים ממני.

הזמנים היו טרם קום המדינה, וכל העם התגייס למלחמה בבריטים ששלטו בארץ. חלק נלחם בכח וחלק באמצעים דיפלומטים שקטים אבל העם היה מחולק. היו שתי מחתרות וההגנה של הסוכנות היהודית. אני הייתי בהגנה והמחלקה שלי קבלה הוראה לעקוב אחרי מדביקי המודעות של האצ"ל והל"חי ולהוריד את המודעות. היום אני מאד מצטער על כך.

הייתי מדריך נוער , מאד יסודי ורציני וקבלתי את התואר הרוצח המחייך. נסעתי ללמוד הנדסה בארה"ב וחזרתי לשרת בצה"ל.

השינויי הגדול בחיי חל כשפגשתי את סבתא חסידה נשאנו הקמנו משפחה לתפארת ומפעל מצליח שהיום עובדים בו איל אבא שלך ויורם אחד מהדודים שלך וכולנו שמחים ומאושרים.

הסיפור של סבתא חסידה

גם אני כמו סבא נולדתי בת"א ליד הים כי להורי הייתה חנות ברחוב אלנבי פנת בן יהודה וחשוב היה לגור קרוב. אני זוכרת, את ימי העוצר שכפו עלינו הבריטים כשחיפשו אנשי מחתרת או כשהגיעו אניות לחוף ולנו הילדים היית בעיה כמו איך להביא עלי תות לתולעים שגדלנו, נהגנו לפתוח פתחים בגדרות הבתים כדי לעבור מרחוב לרחוב ולהגיע לעץ התות שהיה בגינת בית רחוקה למדי.

היו לנו כל מיני משחקים בחצרות ונסינו לסדר את החיילים הבריטיים בדרך כלל בהצלחה.

הלכתי לתנועת נוער שהיו בה פעולות כמו לכם בצופים וגם שעורי התעמלות מכב"י צעיר קראו לה נראה לי שלא קיימת היום. זכור לי היטב הים שכל בקר לפני ביה"ס הלכתי עם אבי עם בגד ים לגופי יחפה לים רצנו על החול הנעים נכנסנו למים חזרנו בריצה הביתה וללמודים היה כייף גדול.

שחקנו משחק חברה פשוטים כמו קלאס, חמש אבנים גומי חבל ועוד. באמת היה כייף גדול ולא היו מחשבים וכמובן גם לא טלפונים בבתים רק לרופאים או בעלי תפקידים מיוחדים, ברחובות היו מעט תאי טלפון למקרים מיוחדים.

למדתי בתיכון ובסמינר אח"כ והתחלתי ללמד בכתה א', ברמת גן אף כי למדתי בסמינר לגננות אבל היה מחסור גדול במורים ומנהלי בתי ספר עמדו במשרד וחכו לתלמידים שיבואו ללמד כי זו הייתה תקופה של עלית המונים ארצה אחרי שקמה המדינה והעולים יכולים היו להגיע בלי להיעצר ע' הבריטים. כשסיימתי שנת עבודה ראשונה התגייסתי לצבא ושם גיליתי ישראל אחרת ממה שהכרתי בסביבת מגורי, עולים מכל קצווי תבל עם מנהגים שונים והרגלים שונים למדנו אחד את השני וחיינו כחבורה אחת.

במהלך בילוי עם חברותי מהצבא הכרתי את סבא. נישאנו כפי שכבר סיפרתי בראשית הספור . ההורים של סבא יהודה היו תנחום וזהבה נולדו להם שלושה ילדים יהודה סבא אמנון אחיו ואראלה אחותו .לחסידה הסבתא יש אחות אחת ושמה צפורה ולהורים קראו שרה ואריה ליב.

גידלנו את ילדינו בשמחה רבה ועכשיו אנחנו נהנים מנכדינו המתוקים כמו מיקוש היקרה שלנו.

כשהילדים גדלו התפניתי להתנדב בעמותה שטפלה בעליה מרוסיה, בילדים במשפחות חד הוריות ואני הייתי אחראית על קשב לקשיש וחברת הנהלה, בהדר יוסף יש לנו גם מועדון בקצור משתדלים לעזור בקהילה.

 סבא, סבתא ומיקה

העשרה

מאיר דיזינגוף היה ראש עיר הראשון של תל אביב.

"מאיר דיזנגוף (25 בפברואר 1861, ט"ו באדר ה'תרכ"א, בסרביה (מולדובה כיום)– 23 בספטמבר 1936), ז' בתשרי ה'תרצ"ז, תל אביב) היה ראש העיר הראשון של תל אביב". ויקיפדיה

תשע"ו   2016