מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי חיים על שם סבי חיים. נולדתי בעיר מקנס שנמצאת במרוקו. בבית היו שני חדרים אבל היו שני חדרים מעלינו שלא התגוררנו בהם, כלומר ארבעה חדרים. בישלנו בבית אבל לא היה גז בישול, בישלנו על פתיליה ועל תנור פחמים. לא היו מים זורמים בבית אלא הייתה באר שממנה שאבנו את המים לכל צרכי המשפחה, פרט למי שתייה שאותם מילאנו מברז מרכזי בסמוך לבית. בבית התקלחנו, כיבסנו. גרנו בשכונה שנקראת במלח: שכונה עתיקה עם חומה. במלח היא שכונה יהודית בהגדרה. מקומות מפגש היו בית הכנסת שהיה סמוך מאוד לביתנו. בסופר שהיה סמוך לביתנו קנינו מצרכים בסיסים. אמי הייתה עקרת בית ואבי היה סנדלר של חיל האוויר הצרפתי. אחר כך הוא היה בעלים של חנות למכירת ותיקוני נעליים. החיים היו קשים. לפרנס משפחה של תשע נפשות ממשכורת אחת גם אז היה קשה, ואני זוכר את הויכוחים בין אימא לאבא על כך שהכסף שאבא השאיר למחייה לא סיפק את צרכי הבית. כל אחיי שרדו. בשבתות הייתה ארוחה חגיגית כגון חמין.  בשבתות היינו שולחים את החמין הלא מבושל לתנור המרכזי, ובשבת בצהריים היה שליח שמביא את החמין החם לכל משפחה.

החברים היו חברים לכיתה ושכנים, כולם גרו בשכנות. משחקי הילדות היו סביבון, ציד ציפורים בקלע, ורכיבה על אופניים. בית הספר היה תלמוד תורה עד כיתה ח’, ומכיתה ט’ למדנו בפנימיה מחוץ לעיר מקנס. לפנימיה קראו מקנס פלזננס. המקצועות שהיו הם עברית, צרפתית, ערבית וקצת אנגלית, וחצי יום למדנו לימודים תיכוניים. למדנו בשפה הצרפתית (היסטוריה, גאוגרפיה, ספרות ומתמטיקה) ובחצי היום השני תנ"ך ולימודי קודש (גמרא,משנה). היו יחסי מרות עם המורים, כיבדנו את המורים ולא התחצפנו אליהם כלל, והמשמעת הייתה חזקה. לא הייתה תלבושת אחידה. בשבתות היינו יוצאים לטיולים בחיק הטבע (בפנימיה). היה מורה שאני זוכר במיוחד, זה המורה לגמרא יעקב בן שושן. אהבתי את כל המקצועות. היה חדר אוכל, המאכל האהוב עלי היה :דג נהרות גדול שנהניתי לאכול. היו ממתקים. לא הייתי בתנועות נוער בגלל שהייתי בפנימיה.

בדרך כלל היו שידוכים בין משפחות, היה כבוד רב להורים. אני הכרתי את סבתא (אשתי) במסיבת פורים. הסוגים של אינטימיות לא שונים מהאהבה של היום.

הזוית האישית

הנכד יהלי: היה לי כיף לראיין את סבא. אני מאחל לו חיים טובים שיימשכו לזמן רב ושיהיה בריא.