מאגר סיפורי מורשת

אמי ואבי טובה ודוד ברבן נולדו בפולין, בעקבות מלחמת העולם השנייה הוריי ברחו מפולין לרוסיה וכך הם המשיכו להתקיים ושרדו את השואה שהתחוללה באירופה. בתום מלחמת העולם השנייה חזרו לפולין ומשם עברו לגרמניה למחנות מעבר.

נולדתי בשנת 1948 בגרמניה. הוריי מאוד רצו לעלות לארץ. בסוף 1948 עלינו באונייה.

בשנת 1949 קיבלנו בית ביבנה. ביתנו ביבנה היה רחבה גדולה שגרו בה מספר משפחות. לקראת סוף שנת 1949 אבי נפטר ואמי המשיכה לגדל אותי למרות הקשיים שהיו בזמנו. כיוון שחילקו הקצבה לקניות במכולת, אמי גידלה לול תרנגולות שיהיה לנו ביצים וגם עוף לאכול. כמו כן היה לה חלקת אדמה שבה גידלה ירקות כגון: מלפפונים עגבניות ועוד. בשנת 1953 (בערך) אמי התחתנה שוב ועברנו לרמלה תוך כדאי מצאנו את המשפחה של אמי את אחותה אם ארבעת ילדיה אשר התגוררו בירושלים. וכך היינו מידי פעם חוגגים את החגים, לאחר מספר שנים המשפחה היגרה לקנדה עקב סיבות אנושיות ומאז יש לי סיבה לטוס לקנדה מידי פעם לבקר אותם.

עד גיל 5 אימי גידלה אותי לבד, ואז הכירה את בעלה השני. אימי ואבי החורג התחתנו ועברנו לרמלה. שמו של אבי החורג היה דוד ברבן, הם גידלו אותי עד שנישאתי ועזבתי את הבית בשנת 1969.

בשנת 1974 התחלתי לשחק כדורסל חובבני. שיחקנו חברים במגרש כדורסל בנס ציונה בימי שני ושישי, ביום שני שיחקנו משעה 9 עד 11. ובימי שישי שיחקנו משעה 17.00 עד 19.00.

את השירות הצבאי התחלתי בשנת 1966, בשירות סדיר בחטיבה 4 (חטיבה ירושלמית). נלחמנו במלחמת  ששת הימים בירושלים בכיוון ארמון הנציב. השתחררתי בשנת 1969. לאחר שחרורי הוצבתי במסגרת מילואים לחטיבה 7 בחטיבה 7 נלחמנו במלחמת יום הכיפורים הגענו עד תל שמס לכיוון דמשק. בהמשך פעלנו במלחמת שלום הגליל הראשונה לאחר מיכן גם בשלום הגליל השנייה. לפי החוק החדש שנוסד בזמנו אפשרו לחיילים קרביים להשתחרר מהצבא בגיל 41 (בערך).

את רעייתי חיה טרגר הכרתי במסעדת "פונדק איילון". אני יצאתי עם חברים והיא עם חברותיה. ישבנו בסמיכות שולחן ליד שולחן. התחלנו לדבר, קבענו להיפגש וכעבור שנתיים וחצי של חברות נישאנו. התחתנו ב 5.8.1969  באולמי בוקו-מיו בתל אביב.

לאחר החתונה התחלתי ללמוד ביום לימודי טכנאות מכונות בערבים וימי סופ"ש מידי פעם עבדתי במונית לפרנסתנו. עד שנת 72 שסיימתי את לימודיי ועברתי לעבוד בתעשייה אווירית. בשנת 1972 התחלתי לעבוד בתעשייה אווירית, התחלתי כעובד מין השורה במפעל תמ"מ שנמצא ביהוד הגעתי לנהל את מחלקת טיפולים תרמיים. לאחר 43 שנות עבודה פרשתי לפנסיה

בשנת 1975 נולדה בתי במזל טוב ושמה אורית.

חיה אשתי ז"ל עבדה בבנק הפועלים ברמלה כל עוד שהייתה מסוגלת לעבוד. בשנת 1977 חלתה חיה במחלה הקשה סרטן. חיה התחילה טיפולים כימותרפיים. אחרי 12 שנה של טיפולים הלכה לעולמה חיה ברבן.

אורית בתי הייתה בת 13 והמשכנו את חיינו כעבור כשנה הכרתי את זוגתי סוזי והתחלנו את חיינו מחדש. אורית נולדה ב  2.11.1975 תינוקת יפהפייה כשהייתה בת שנתיים אימא חלתה. כשאורית הייתה בת 3 אובחנה אצלה פזילה ועין עצלה. התחלנו בטיפול להצלת העין. העין הטובה הייתה חבושה רוב הזמן על מנת לאפשר לעין העצלה להתאמץ ולראות טוב. לאחר שהראיה הסתדרה עברה ניתוח לתיקון הפזילה. ועד היום הראיה תקינה וגם אין סימנים לפזילה.

לגן היו אוספים את הילדים ברכב. אחר הצהריים היו מחזירים אותם זה היה ברמלה. בשנת 1981 עברנו לרחובות ושם התחילה מכיתה א'. כשהייתה בת 12 חגגנו לה בת מצווה באולם. אורית סיימה את לימודיה התגייסה לצבא ושירתה בחיל הקשר. לאחר שהשתחררה מהצבא הלכה לעבוד סלקטורית בשדה התעופה.

באחד הימים היא פנתה אלי ואל סוזי וביקשה שנאשר לה לעבוד בבריסל, כסלקטורית לתקופה של כ 3 שנים. הסכמנו בתנאי שלא תסתיר מאתנו שום דבר. בבריסל הכירה את בן זוגה איתי שניהם חזרו ביחד לארץ והחלו ללמוד במכללת ספיר. כל אחד ואחת בתחומו, בסיום הלימודים התחתנו אורית ואיתי בשנת 2005. הזוג הטרי הקים משפחה לתפארת.

איתי נולד בשנת 1977 להורים יונית וזליג ז"ל.  כשאיתי היה בן 13 נהג ללכת עם חברים בלילה לבריכה הם עברו מעל השער ונכנסו לבריכה. פעם כשאיתי היה עם חבר שלו אורי הם ראו את השומרים והם התחבאו מתחת למים הרבה זמן אחרי זה שאיתי ואורי יצאו ראו כי הבגדים של אורי נגנבו (השומרים לקחו אותם). פעם כשרצו להתחבא מהשומרים ואורי ואיתי התחבאו מאחורי שיח ומאחורי השיח נקרע לאורי המכנסיים מקוץ ושניהם נפלו לבוץ.

יום אחד כשהחברים הלכו ורצו לאתגר את עצמם הם נכנסו מתחת לשער כולם הצליחו חוץ משני ילדים, ילד אחד שקוראים טל שכיום הוא שף מצטיין נתקע מתחת לשער והילד השני שהיה החזק מכולם דחף את טל פנימה לתוך ואז הילד החזק הרים את השער ונכנס. פעם אבא שלי בנה עם חברים ממכבי ספינת פיראטים שבה יש כניסה ל 500 אנשים הספינה הייתה חדר אוכל. בשנת 2006 נולד בנם הבכור של אורית ואיתי: איתן . בשנת 2007 נפטרה סוזי בשל מחלה ממארת. בשנת 2008 נולדה בתם: אלה. בשנת 2011 נולד הבן השלישי אסף 

סבתא רבא שלי – רנה ברנוב נולדה בחיפה בתאריך 3 בינואר 1931. עד גיל 19 חיתה בנשר, שהיתה שכונת פועלים על יד בית החרושת של מלט. שם למדה בגן הילדים ובבית הספר העממי. בגיל 14 למדה בחיפה בבית הספר הריאלי. בגיל 15 נשבעה לאירגון ההגנה ולמדה שיטות לחימה שונות -קפ"פ (קרב פנים אל פנים בנבוטים) וג'ודו. כמו כן למדה להשתמש בכלי נשק שונים,  היתה גם קשרית והשתתפה בלווי אוטובוסים לחיפה עד תמה מלחמת השחרור.

עם תם הלימודים בתיכון המשיכה ללמוד בסמינר למורים באותו בית ספר. בגיל 19, בשנת 1950 התנדבה ללמד ילדי עולים חדשים בעיר לוד. שם פגשה את סבא רבא שלי  הרי בלי, שבא כעולה חדש מבולגריה. הם נשאו ב – 25.11.1952.

סבא רבא שלי – הרי בלי נולד בתאריך 26 באוגוסט 1928 בעיר סופיה, בירת בולגריה. שם למד בבית ספר עממי ובתיכון עד פרוץ מלחמת העולם השניה. כאשר נכנסו הגרמנים  לבולגריה השליטו את המשטר הנאצי וגירשו את כל היהודים מסופיה. במשך כל ימי  המלחמה גר עם המשפחה בעיר פלבן בצפון בולגריה. בזכות התעקשותו של המלך הבולגרי- בוריס היהודים לא נשלחו למחנות רכוז וחייהם נצלו. עם תם המלחמה חזר עם המשפחה לסופיה והמשיך את לימודיו בתיכון ואחר כך למד אדריכלות בטכניון. בדצמבר 1948 עלה ארצה, גויס לצה"ל והשתתף בסוף  מלחמת השחרור. כאשר השתחרר עבר לגור בלוד ועבד בתור סגן מהנדס העיר  במשך כ – 12 שנה.