מאגר סיפורי מורשת

סבא מספר:

נולדתי במצרים, בעיר אלכסנדריה בשנת 1947. עליתי לארץ בגיל 3, בשנת 1950.

כשהגענו לארץ שלחו אותנו למעברה בעמק יזרעאל. שיכנו אותנו באוהלים, בלי מים זורמים, בלי חשמל, גם את השפה לא ידענו… היה קשה מאוד אבל בגלל אהבת הארץ הכל התגמד והיה שמח.

למדתי בבית ספר "עמיאל" בשכונת התקווה בתל אביב, זה היה בית ספר לבנים בלבד ושיטת החינוך היתה שונה מאוד מהיום. המורה, למשל, נתן לתלמידים מכות עם סרגל על הידיים כשהפריעו או כשלא הכינו שיעורי בית.

התחתנתי בגיל 17 וחצי ונולדו לנו 3 ילדים מקסימים. בגיל 40 התגרשתי.

העבודה הראשונה שלי היתה בתחום היהלומים ואח"כ הלכתי לעבוד בשיווק בננות – עד עצם היום הזה.

השירות הצבאי

את השירות הצבאי עשיתי בצנחנים ונלחמתי בהרבה מלחמות ומבצעים.

במלחמת ששת הימים המצרים תקפו אותנו וכתגובה חיסלנו תוך 4 שעות את חיל האוויר המצרי. כשהסורים החליטו להצטרף למלחמה, כבשנו את רמת הגולן והחרמון. כשהירדנים הצטרפו כבשנו את הגדה המערבית ואת ירושלים המזרחית, וכמובן הכותל היה בידינו.

במלחמת יום הכיפורים המצרים הפתיעו אותנו ופתחו במלחמה. כשהם הגיעו עד אמצע סיני, צה"ל הדף אותם, ואז הוחלט לעשות הסכם שלום והחזרנו להם את סיני.

במלחמת לבנון הראשונה חיזבאלה תקף אותנו מהצפון ושלח אלינו טילים. תקפנו בחזרה. כך היה גם במלחמת לבנון השנייה, אשר נגמרה בהפסקת אש.

כל המלחמות היו קשות, היו לנו הרבה אבידות, אבל אף פעם לא איבדנו תקווה, אף פעם לא נכנענו ו"הרמנו ידיים" – זו הגדולה של צה"ל, זו הגדולה של ישראל.

הזוית האישית

תועד במסגרת מפגשי התכנית בביה"ס "רעות"