מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ג'ו בן יצחק ועליתי ארצה מאנגליה בגיל 26.

לפני שניגנתי בפסנתר ניסיתי לנגן בכינור וזה לא הצליח, ואז בגלל שהיה בבית פסנתר שלחו אותי לשיעורים ונדלקתי. למדתי 5 שנים ואז הפסקתי ללמוד. אבל המשכתי לנגן לבד והתחלתי לנגן רוק'נרול וג'אז.

המורה הראשונה שלי הייתה מדאם גרינווד שהייתה ידועה בסאות'פורט והיא גרה קרוב לבית שלי, הייתי מאוד מרוצה ממנה אבל אני בקושי זוכר אותה או את השיעורים. הפסקתי כשהייתי בן 15 בגלל הלחץ הקשה בבית הספר  (באנגליה יש בגרות בגיל 16 וצריך להתכונן…), בגלל הכדורגל, בגלל החברים ובגלל שהייתי במועדון הבונים ולנגן כל יום היה קשה יותר מדי.

אני לא זוכר את השיר הראשון שניגנתי וגם לא היה לי שיר אהוב במיוחד, המשכתי לנגן בבית והייתי מושפע מהמוסיקה החדשה רוק'נרול, שהייתה קצבית. ניגנתי בלי תווים, התחלתי לאלתר וככה זה התחיל.

הפעם הראשונה שניגנתי מול קהל הייתה בגיל 16 במחנה קיץ בבית ספר פרטי בבורנמות' מישהו שאל אם מישהו יודע לנגן והצטרפתי. השיר היה long tall sally והרגשתי מעולה, לא נלחצתי כי הייתי אחד מקבוצה. מאז אני ניגנתי לפעמים במפגשים של מועדון הבונים, הייתי מלווה בגיטרה שירה בציבור בקבוצות קטנות.

בקיבוץ הייתי מאוד פופולרי כי ניגנתי עם בני משק. החברים מאוד אהבו שחברים ובני משק מנגנים מול הקיבוץ. לפעמים הייתי עומד ליד הפסנתר וזה היה מלהיב את הקהל.

הנגינה שלי לא הושפעה מהעלייה, הסגנון שלי הוא מה שקלטתי באנגליה, המעבר לא שינה את ההעדפות שלי.

הזוית האישית

היה מעניין מאוד לעשות את הראיון ולמדתי הרבה דברים חדשים על סבא,