מאגר סיפורי מורשת

שמי יומטוב, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

בעברי השכרתי לפרנסתי מקום במאפיית כהן, הייתי מוכר שם מזון, הייתי קונה צ'ולנט והייתי מוכר. יום אחד שאלתי את החרדי שעבד לידינו כמה יעלה לי הצ'ולנט שלו. החרדי ענה: "בעזרת השם נסתדר". כאשר הגיע יום התשלום שאלתי אותו: "כמה אני צריך לשלם לך?" החרדי רצה מחיר בסכום בו אני מכרתי את הצ'ולנט שלי. אמרתי לו שזה לא מתקבל על הדעת שאני אשלם לו סכום כזה, כי אני לא ארוויח מהעסק.

חרדי אחר שעמד בצד שמע את השיחה בינינו. אמרתי לבעל הבית שמכר לי את הצ'ולנט: "אנחנו נלך לרב והרב יקבע את המחיר." אחרי שאמרתי לו את זה לו כך, הוא לא רצה ללכת לרב כגישור והסכים להתפשר. יותר לא קניתי ממנו צ'ולנט. החרדי ששמע את המשא ומתן שלנו מן הצד אמר לי: "יומטוב, אתה תמשיך למכור צ'ולנט!" עניתי לו: "איך? אני לא יודע להכין צ'ולנט!" הוא אמר לי: "אתה תלמד לעשות!". אז הוא ציווה עלי: "תקנה את המצרכים", והוא זה שלימד אותי לעשות צ'ולנט. הוא בא עוד פעמיים ללמד אותי, ובפעם השלישית התחלתי להכין את הצ'ולנט לבדי. יום אחד, כשהחרדי היה אמור לבוא להמשיך ללמד אותי, התקשרתי אליו, והוא אמר לי שבאותו יום אצטרך להכין את הצ'ולנט לבד בעצמי. אמרתי לו בבהלה שאני הרי לא יודע להכין צ'ולנט. הוא ענה לי שהוא לא ישן כל הלילה ולכן לא יוכל להגיע לעזור לי. מאוחר יותר הוא הגיע לטעום את המנה שהכנתי. הוא טעם את הצ'ולנט ואמר: "תלמידו עלה על רבו!". ומאז אני מכין צ'ולנט הכי טעים בעיר. מוזמנים לטעום.

הזוית האישית

שי הנכד: למדתי מהסיפור שלא לוותר ותמיד לנסות, ההצלחה בסוף מגיעה. בנוסף, מסתבר שמירי המורה המנחה את התכנית גדלה עם סבא באותה שכונה. אבא שלה ואבא של סבא שניהם היו ירקנים.