מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1947 פרצה מלחמת השחרור, ומושב צופית היה מוקף ביישובים ערביים. וכשהמלחמה התחילה מהישובים הערביים התחילו לתקוף את מושב צופית, וירו עליהם בנשק ואנשי צופית אמרו מי שמתחת לגיל 14 נחשב לילד והם יעברו למקומות יותר בטוחים, והנשים גם יעברו איתם אחיותיו של סבא שלי וגם אמא שלו עברו לרעננה. סבא שלי היה בן 13 אבל אבא שלו אמר למפקד המושב שהוא יישאר בגלל שהוא נבון וזריז ויכול להישאר ולעזור בהגנה וכך היה.

צופית זה מושב גבוה ולכן אפשר לתצפת ממנו לישובים הערביים. המפקדה שלהם הייתה באחד הבתים במזרח צופית והיו לוחמים שישבו בכל מיני אזורים אחרים, בעמדות במושב. סבא שלי היה הקשר כלומר כל פעם שהיה צריך להעביר מידע או שאלה הוא היה רץ ומביא לאנשים שהיו צריכים לקבל את הפתק ואז הוא היה רץ בחזרה ומחזיר את הפתק עם תשובה. כך עברה תקופה כשסבא שלי עזר בהגנה על המושב. מלחמת השחרור נגמרה, הנשים והילדים חזרו הביתה וסבא המשיך לעזור במשק עד שהוא גדל והתגייס בעצמו לצבא. סבא נזכר בימים ההם ואומר:

התקופה הזאת שהייתי בין המבוגרים ועזרתי להם בזמן המלחמה נחרטה עמוק בליבי.

ציטוט: "סבא שלי היה בן 13 אבל אבא שלו אמר למפקד המושב שהוא יישאר בגלל שהוא נבון וזריז ויכול להישאר ולעזור בהגנה וכך היה."

קישור לסיפור: מאה שנה בארץ ישראל – שני אחים לשתי אחיות

קישור לסיפור: על הארון הוא טיפס

הזוית האישית

מעיין: אני למדתי שסבא שלי עזר למושב כקשר כשפרצה מלחמת השחרור. סבתא דיתה: הסיפורים, מלפני כ- שישים שבעים שנה, היו מאוד מעניינים והאירו בי זיכרונות מתקופת ילדותי. גם למדתי על התקופה של סבא שהיה נער עצמאי והוא אהב מאוד את המושב שלו.